כי אני עוד צריכה עוד להתקלח היום.

אחרי כמה בדיקות דם (וכמה בדיקות דם עברתי לאחרונה) מצאו שבלוטת התריס שלי עובדת על הילוך גבוה, ובגלל זה אני מרגישה כלכך רע בזמן האחרון. אחרי כל מיני קפיצות לרופאים מומחים שאני לא יודעת את השם שלהם, ולנסות להבין מה זה אומר עלי שבועיים וחצי לפני שאני מתגייסת, ואיך אני אוכל לטפל בזה לפני שאני אזחל לי בערבה עם טונה נשקים, נפלה הבשורה המרה- הולכים להוריד לי פרופיל.

אחרי יומיים של דכאון שבהם נחת עלי פתאום כמה שאני רוצה ללכת לגדוד המחורבן הזה, וכמה שהתבכיינתי לפני זה, אז איך אני אוכל אחרת? ומה, אני אהיה ג'ובניקית עם מכנסיים של בנות וסנדלי מורות חיילות, ובהם לנסות להבין אולי יש רופא שהוא קצת יותר מתוך בדיעות שלו, ומאמין לי שאני באמת מרגישה שאני אוכל לעשות את זה, ואחרי שמצאנו אחד כזה הוא שם לי הכל בפרופורציות אחרות- במצב שלך, לא בטוח שיגייסו אותך.

כל זה כבר היה לו מזמן.. מאז הספקתי להיות בשוק, לבכות, לצחוק, להיות צינית כלפי זה בצורה מטורפת, ובין לבין גם להתנחם שיהיה לי עוד קצת זמן כאזרחית. זמן שעומד אולי על lifetime אבל זמן. ומה, אני לא אתנדב?

בינתיים השתנו השיבוצים של כולם. גדנע בסופו של דבר, אם כמדריכה קשוחה (עאלק) או כמזכירה קשוחה פחות, תלוי מה הפרופיל הסופי שלי יהיה, לעשות ימבה בדיקות, לנסוע כל יום ת"א-ב"ש, ב"ש ת"א (חוץ מפעם אחת שנסעתי לירושלים. היה מקסים), וכנראה שזה דלקת משמע כן יעבור, אבל לא מספיק בזמן בשביל יום ראשון הבא.. אבל ניחא. נראה. לוחמת קרבית אני כנראה כבר לא יהיה.

(ועכשיו צריך להודיע לצבא.. אל תשאלו)

יאללה להתקלח