"'השביל הזה מתחיל כאן, בין

סניף בנק למעיין.

לא סלול, לא תמיד מסומן

השביל הזה מתחיל כאן..'

מיכל, את יוצאת לדרך חדשה ולא קלה ואני בטוחה שתעשי את ההחלטות הנכונות ותגיעי להישגים בכל תחום שבו תבחרי

מאמינה בך וגאה, מ"כ 5"

סיימתי טירונות, לא בהצטיינות ועם בקשה "הייתי שמחה לראות אותך מתבלטת יותר" שמעולם לא קיבלתי בבית ספר, אבל לא נורא. כן, לא הייתי אני בטירונות, כן, הייתי שמחה אם זה היה אחרת, וזה לא היה. וגם  לקורס מד"צים יצאתי עם הרבה ציפיות ושתקתי 12 יום, וזה לא מנע ממני להדריך 4 שנים ולעשות את זה לא רע בכלל. אז בטירונות לא התבלטתי? לא נורא, יש גם שירות סדיר.

ואני הולכת להיות מד"נית בסיס (מדריכת גדנ"ע), וזה בכלל לא מובן מאליו. באמת, אפילו לא לגמרי התקבלתי. והיום בראיון החוזר שהיה לי, שהשאלה הראשונה שהבחור שאחראי על הנח"ל (אני בטוחה שבצבא יש לו שם ראשתיבותי עם הרבה יותר פאתוס) שאל אותי "איך היה בטירונות?" (מגניב) ומיד אחרכך כך "מה זאת חרדה חברתית?" (לא כלכך מגניב) ידעתי שהראיון הזה לא יהיה קל. והוא לא היה, שאלה אחרי שאלה הבנאדם הזה התקיל אותי וניסה לשכנע אותי בצורה הכי כנה שיש, שבחורה מפוחדת והיסטרית כמוני, שסדר וניקיון זה ממנה והלאה, זה לא מה שהגדנ"ע צריך. ואלוהים יודע למה ישבנו שם כמה בנות מחכות, מקוות להתקבל לתפקיד שאף אחד אחר לא היה בהכרח כלכך רוצה לעשות.

"אני מלחיץ אותך?"

"כן"

"את יודעת שאני עושה את זה בכוונה? אמרת שאת נלחצת בקלות, ואת תצטרכי לעמוד במצבי לחץ".

כן, עברתי את הראיון, יחד עם "תרגעי. קחי רגיעון, תנשמי אוויר, תשתי מים. את חייבת ללמוד להרגע, כי את הולכת להיות בהרבה לחץ בקרוב. את הולכת להתחיל את הקורס והמפקדים ישימו עליך עין. למה? כי אני אגיד להם. הם יסתכלו עליך מקרוב והם ילחיצו אותך, ואני מעדיף ששם תלחצי ולא תתפרקי מול מלש"בים כי הכומתה שלך לא משופצרת".

משמח? אני מניחה. הדבר הראשון שרציתי לעשות שיצאתי מהחדר שלו היה לבכות. זה באמת היה ראיון מלחיץ, הוא פשוט ירה אליי שאלות, להוכיח את עצמי דרך כל זה, מה לעשות.

וכן, אני עדיין לחוצה. זה גדל אצלי בבטן ומתעצם הלחץ הזה. מצד אחד האם עשיתי את ההחלטה הנכונה. האם זה באמת משהו שהייתי צריכה להתעקש עליו כלכך? האם באמת יהיה לי כלכך טוב לי שם?

וגם לחץ מהתקופה הקרובה. לדעת שיש הרבה דברים שאני אצטרך לעמוד בהם. מקורס אינטנסיבי, והפחדים החברתיים שלא באמת נעלמו לי בתקופת התיכון כמו שאמרתי, וללמוד לסגל כל מיני יכולות, ולהסתדר על עצמי ובעצמי ומחוצה לי. ולהרגע. וואו, אני כלכך צריכה להרגע, שזה מדהים.. ללמוד לעשות את זה ולא רק כדרך טבע, שזה קורה מידי פעם בשישי אחרה"צ.. ונראה מה עושים.

תקופה לא קלה.

אלוהים הלוואי ועשיתי את הבחירה הנכונה. אני ממש לחוצה.