לקרוא מישהו לרוץ איתו, גם בפעם האלף, זה תמיד קצת כמו מסע אל תוך עצמי.

["..אולי זו סתם הרתיעה שלה מזרים, לחשו המחשבות שלה, ואולי זה מה שהיא תמיד, הקושי הארור להתחבר, למהול את עצמה באחרים, להתפשר איתם על שפה משותפת. 'את יכולה לקרוא לזה סנוביות' לחשה פתאום בלהט לתוך הפרווה של דינקה, 'האמת שזו סתם עליבות נפש. מה את חושבת, שאני לא רוצה? אבל ככה עשו אותי, לא מצליחה להתחבר באמת לאף אחד. עובדה, כאילו חסר לי החלק הזה בנשמה שנצמד, כמו בלגו? שנצמד ממש למישהו אחר? בסוף הכל מתפרק לי'"]