התקשרתי לחברה הכי טובה שלי ושאלתי אותה למה לעזאזל היא חברה שלי. היא צחקה ואמרה למה לא. באמת? את אוהבת אותי? 'כן! מה נראה לך?'. וזה מרגיש כלכך רחוק ממני, חיבה. להרגיש שנואה בגרעין, עם חניכים שלי, בקן.. אני כלכך מחפשת את המקום הזה האוהב, המקבל.. איך זזה קרה? איך זה שוב החיים שלי? אני נורא עייפה עכשיו, מותשת. די, זה החיים שאני רוצה בהם?; ברוכה הבאה לחיי. היום התארגנתי בסלון, ואז הוא הפליץ מתוך שינה; "אתה לי הדרך לבדידות כפולה" דו-שיח/ לאה גולברג; מלחיץ אותי חדרי שירותים ארוכים שהאסלה רחוקה מהדלת. מכירה?; אנחנו עוברים ערב סקס בקן וצריכים להציג 'תחקיר פות'; מותר לכעוס, מותר.. כמו אמא, מחבקת וכועסת, נוזפת ומלטפת, בלי ציניות. לא יודעת מה לעשות, להרגיש, לחשוב.. זה אף פעם לא בסדר, זה אף פעם לא במקום. מסוחררת קצת, לא יודעת איך להסביר.; אתה חושף את הלוז שלך, ונתקל בסכר, או, צריך להיות סכר. באמת מחזיקה את עצמי כאן בכוח, למרות שמאוד קשה לי לקשור את עצמי לשיחה..; מים זורמים, מתפרצים, נהר של רגשות שעצורים בך כלכך הרבה זמן. כל סערה שמתחוללת בתוכך: די. לא עכשיו. לא כאן. אז לא כאן; והנה היא בוכה ושוב לא שמה את האצבע, או את כל משקל גופה בעצם, על מה הזמן הנכון לעשות דברים. והנה שוב היא בוכה. היא תמיד בוכה תמיד נפגעת תמיד נרגשת ופוחדת ומתפרצת ומתפרקת וזה לא המקום! זה לא המקום. אפשר לסמן וי על התבנית שהיא. אפילו בלב הים שאני נמצאת פה עכשיו שהוא כלכך רחוק מכאן אני עוד פוחדת מהאנשים פה, וממה שהם חושבים. אין טעם להיות כאן עכשיו, די, עבר; חניכה: וואו האוזניים שלך עצומות!; "ופתאום כאשר הבחין בכל הדקויות שבמנהגיה  שבעזרתן התמזגה עם סביבתה, התחוור לו שאם היא נדרשת לכזו התנהלות קפדנית- מצבה כפי הנראה נואש באמת."; עזבי אותך, מה את מראה להם ים דווקא? רקוויאם לחלום, הבריחה מסוביבור! ילך בובה אני אומרת לך; אם הייתי ש.מ., לאן הייתי הולכת?; אני מרגישה מלאה במקומות הלא נכונים.; איזה חיים נוראים אלו חיים שצריך להתאפר בהם כל פעם לפני שיוצאים מהבית..; מי קונה? בני אדם אוכלים בני אדם בבתי קפה והעולם שותק!; כאן תמיד הלא יגבור על הכן.; איזו תחושה נוראית של סוף. של הבנה שבמקום מסוים אתה עומד לקצת בקרוב; את מסכימה איתי??? לפעמים אני מצליחה למגר את כל הייאוש בעולם במילים שלי בלבד. לפחות זה ששורר בתוכי.; עם כוח גדול באה אחריות גדולה/ ט. מגווייר; דבר שני זה ללוזרים; יש קטגוריה על אוכלי מוות בויקיפדיה; טוב, עמדתי והחזקתי במעקה באוטובוס וזקנה אחת דחפה אותי לקחה לי את המקום, ואז אמרה תודה;  "ראית פעם פנים משתקפים בכפית? צורה בערך כזאת יש אחרי חצות לכל המין האנושי."; "אישה היא קדירה גדושה דבש ובושה"; עצר אותי איזה אחוז מגרעין אחד שטייל פה בקניון ואמר לי: אסור לך להראות כלכך מבואסת! את מייצגת את כל הטוב שבאדם!; נחרתי באמצע החנות! בטעות! כמו חזיר!! אוינק כזה.. וזה היה כלכך מוזר; מישהי מגרעין אחד אמרה לי משהו מצחיק: אצלנו זה היה מסוכן לבוא למחוז בלי חולצת תנועה. הם נורא אהבו את הנוער העובד, ונורא לא אהבו יהודים;

"כבר עבר הסתיו ואתה ערפל"; הנהג: זה בסדר גם אני איחרתי. אם את לא תגלי אני לא אגלה;  "הוא כמו באר שזורקים פנימה אבן ומחכים ומחכים לשמוע אבל שום דבר לא שומעים". את לא מסתקרנת מאיפה?; אישה זקנה עם עגיל באף. זו עיר משוגעת!; פתאום אתה מבין כמה יש לך סטנדרטים אחרים לחברות. מכירה?; אני יושבת עם המדריך שלי ומתחילה לנתח את השאלה שהכי מעסיקה, שהכי צורבת לי בחיים, בדמעות כמעט, ואז הוא עוצר אותי לרגע והולך להשתין;  מאיה, את האור בחיי, הסלע עליו יבנה מקגש עתידי. אני אוהבת אותך עד ערד ובחזרה. בואי לא נתייאש לעולם. בסדר?;  עדיין לא הסוף מכל מיני בחינות. למשל, עדיין הרבה פעמים אני מרגישה לא אהובה או 'פופולרית' אפשר לומר, מסיבות מציאותיות ויצירתיות. ולא הכל הולך והדרך ארוכה. אבל אני מרגישה שמאז שאנחנו לא בריב, או שלפחות אין את המתח הזה שעוד רגע הכל יכול להתפוצץ, ואני באמת חשה התקרבות ביננו לאחרונה, יותר קל לי לשאת את המציאות, לראות דברים. זהו, אני שמחה שאתה איתי ובחיי, וזו פינת הרגשי להיום. הייתי חייבת להגיד את זה; [] אמרת שלא נדבר לעולם, וקשה להגיד 'יש לי אוטובוס' בתנאים האלו; עכשיו 2 ה'ניקיות התיישבו עלי ואמרו "מיכל, זה לא הולך ככה! את חייבת לגלח רגליים!"; יש פה דתייה עם חולצה של 'i don't wear panties'. אדיר!'; קצת רימיתי ואני עכשיו קוראת את האופציה של ברל. לגלות את דמותו פתאום מכל הטקסטים זה משהו מדהים. מוזכרים פה עוד אנשים מוכרים ופחות: גרודון, טבנקין, יעקב חזן..אני רוצה להכיר גם אותם ולא רק טקסטים שלהם. באמת להבין את דמותם, לפחות קצת, כמו ברנר. לקרוא גם דברים שאני לא בהכרח מסכימה איתם, לגבש עמדה יותר רחבה. ללמוד.. זה הרגשה כמעט אופורית; [איזה סיבה יש לשני אנשים לא לסבול אחד את השני?] כל מיני סיבות. הרבה פעמים שאתם יותר מידי דומים, או יותר מידי שונים או דומים עם בחירות שונות או שונים עם בחירות דומות. עקבת?; למשפחה הזאת בבית כתוב על המקרר 'לדעת שאנו יכולים לשנות את המציאות', רק חבל שהם לא חיים באחת!; "האהבה למישהו אינה הרגשה עזה בלבד- היא הכרעה, היא חריצת משפט, היא הבטחה" אמנות האהבה; חניך שאל אותי אם דלקת עיניים עוברת במבט; זה לא בלוג, את יודעת.  את מרגישה שזה גדול עליך? [נשלח לרכז המסעות הארצי לפולין במקום למאיה]; אין לי מה להגיד לך חוץ מזה שהתחושה מוכרת. ולפעמים כל המאבק הזה מתיש ומרגיש קצת מיותר, כי מה מאבק? כולה קייצת. ואז נזכרים בדברים שקרו: הקשר שלך היא חניכה, מה שעשית עם האיגוד המקצועי, ובכלל זה שיצרת תודעה של תנועה בעיר שלך. ואולי השנה לא תהיה קייצת, אבל שנה הבאה יש סיכוי הרבה יותר גדול שכן. קשה לדמיין אותנו כחלק מרצף, במיוחד כשצריך תוצאות, אבל זה נכון. ותחשבי שאי שם, ברחבי הנגב יש חברים שמתמודדים על אותו דבר. ואולי בקריה את סוג של הזייה אבל את חלק ממשהו גדול, אפילו יותר מהנגב: בכל הארץ אנחנו מפוזרים כשליחים ויהיה טוב. אוהבת.;

זה מבאס שאתה אומר את זה אבל לא מהמקום שאתה חושב. סתם. אוף. אנחנו באמת צריכים לדבר....... ..... ... (_ץ_)( . ) ( . )(לא קשור, יום ארוך); הדלת לא נעולה. לילה טוב; :( אני תמיד נכשלת בדיוק באותה הנקודה..; ספיידרמן זה פשוט סרט על החיים שלנו!; "בכל קרב, בכל דבר שנקרה בדרכנו, תמיד יש לנו ברירה. הבחירות שלנו עושות אותנו למה שאנחנו, וזה מה שחשוב"/ ט. מגוויר שוב!; מכירה את זה שאת עצובה אבל כאילו זה גדול ממך? כאילו זה לא קשור בהכרח לשום דבר ממשי, כאילו זה בכלל תמיד שם; "ספר ויקרא עוסק ברובו בתורת הקורבנות.." הממ, שיט; יש פה חתול אחד שחושב שאני אמא שלו; חניך מדהים.. וואו. הוא אמר שהקן זו ההתמודדות הכי אמיתית על החברה הישראלית; "כמעט כל אדם עובר בחייו חוויה קשה במיוחד הכרוכה בסכנת מוות, כגון תאונת דרכים או מחלה קשה"; עזוב.. סתם הפחדים הקיומיים שלי.. אני לא רוצה למות!; [אני גם לא רוצה שתמותי!] אני אמסור את זה לגורלי, מקווה שזה יעבוד.. אני רק כותבת את ההודעה הזאת ובא אופנוע מולי! על המדרכה! אולי יותר יעזור לחיי אם אני אסתכל לאן אני הולכת ולא אבזבז את הזמן על כתיבת הודעות טקסט?;

"ואת מתעלמת מחולשתו הגדולה ביותר של דמבלדור: הוא אנוס להאמין בטוב שבאדם" כפרה עליו!; חניכה א': אפשר להעביר ערבים. חניך ב': מה, כמו טרנספר?; חלמתי שאתה מת; כן, לא נורא. העיקר שאתה לא מת; אתה לא צריך, נראה לי שהמוות שלך היה קשור איכשהו לוולדמורט..; היינו במועצת שכבה, וביקשו להוציא עט. ומישהי אמרה 'מה עט? אני קומונרית בעקרון. אנחנו לא צריכים להסתובב עם עט.. אולי עם סכין'; חניך שאל אותי מה ההבדל בין קומוניסט לקומונר..; סיריוס היה זיין?; טלי [הקבצנית הקבועה של תחנה מרכזית ב"ש] בוכה: תעזרו לי! אני רוצה את אמא שלי!!; קלטתי שדמיינתי את סיריוס בדיוק אבל בדיוק כמו ג'סי מצער גידול בנות; הילדה שיושבת לידי באוטובוס נרדמה לי על החזה. לא נעים; אמאלה! זה גרביל האושר והשמחה!; אבא שלי אמר לי שהוא רוצה אולי לנהוג על אופנוע. מה קורה לעולם?; כן הא.. את חייבת להודות שהגוף שלי די רציני אם הייתי עם נשיקה ובלוטת תריס מטורפת בגיוסים; חלמתי שהוא מעשן ליד אמא שלי סמים, וגם מציע לה קצת; איזה אדון אופל מחביא שביעית מהנשמה שלו בתוך ספל?!; כתבה על חרדה חברתית בידיעות! נצחון!; אני קצת מרגישה עייפות מכל זה. אני חושבת על כל מה שעוד יבוא.. פרק צבאי ראשון, משימה, מפגשי גרעין, הנהגה.. וזה מלאה כזה. היום חפפתי את הקומונרים החדשים ועצוב לי שזה נגמר, אבל אני יודעת שהם יהיו יותר טובים. אני אתגעגע לחניכים אבל אין לי כוח להדריך יותר.. לא יודעת מה זו ההודעה הזאת באמצע הלילה, סתם. מועקה כזו שקצת לא מרפה כבר תקופה..; באו 22 לערב בוגרת! נצחון לקן הכי גדול במחוז!;

אני רואה סרט על חרדות חברתיות! ועל פסיכית אחת שנתקעת בדברים כל הזמן.. איזה מעולה!; אני לא יכולה יותר: סיימתי כבר 2 גלילי טישו, אני נוזלת מכל מקום אפשרי ואבא שלי מכריח אותי לסדר את החדר! התעללות!  אני חולה! אה, ואני גם מרגישה כאילו יש לי פאה; נכון, זו לא עבודה בשבילי. נועדתי להיות ילדה עם פוטנציאל, לא עם מטאטא; wanna make up? talk to me, bitch; אני לעולם לא אצליח לנסוע לתל השומר מבלי ללכת לאיבוד, הא?; "השלחתי את כפות הידיים ברווח שבין הגבר לסוודר ולחשתי לו ג'יבריש של אוהבים" ארבעה בתים וגעגוע; לקח לי רק שעתיים, אבל אני במקום הראשון! זה לא שקראו לי עדיין, אבל אני אופטימית; קראו לי! לא עוד המתנה בחוץ, עם כל האספסוף, עכשיו מחכים בפנים; יש פה מדור שקוראים לו מדור תנועה, על מעבר בין יחידות או משהו. ואז שאלו אותי- רגע, היית בתנועה?  אז אמרתי: כן, אני עדיין; אההה אוווו, אה אהה. שער 6;  רק שתדע מה מחכה לך בבית..; חג שמח לכל הסועדים! אני אהיה קצת רגשי ואחחל לכולנו שנה טובה, של הצלחות קטנות וגדולות, כחברים בגרעין וכבני אדם. שנגלה את עצמנו, ולמרות שנראה שאנחנו כבר מכירים מספיק, אז גם אחד את השני, שלא נאבד את עצמנו במדים וכמובן שגם ננסה להשמין כמה שפחות. אני באמת מרגישה שהולכת להיות שנה טובה.. :) אוהבת ומתגעגעת, בעיקר למי ששכחתי איך הוא נראה.. [ולא קיבלתי על זה תגובה אחת]; עוד סרט נעורים! בטח! למה לא!; "מוזר, רק עכשיו כשאני כותב לך אני מתחיל לעכל שזה באמת קרה, כאילו שרק אם משהו נכתב בעברית הוא אמיתי ואם זה באנגלית, זה עדיין יכול להיות רק קטע מסרט"; אחותי תקעה לי מרפק בגב. שזה כמו סכין רק שאי אפשר ללקק אותו; על הזין שלי! אף אחת לא תהיה מורה חיילת! זה פשוט גרוע לכולם!; אני רואה סדרת טלוויזיה אמריקאית והם יושבים בבצפר בקבוצות!; היא רצתה לצעוק לו בסוף: גבע זה של של הר;

מעניין אם כשהסמלת אומרת לנו 'היה יום מעולה אבל ממש הרגזתם אותי עכשיו' כי איחרנו ב10 שניות, היא באמת חוזרת למגורים, כולה מבואסת וזה..; מי אמר שלמד"נים אין סיכונים? חתכתי את הסנטר באימון למטווח!; טוב, מבצע, רק היום! 2 כרטיסים חינם לאירוע הגדול של השנה: הבר מצווה של אח שלי! מבית היוצר של משפחתי, אירוע עם הרבה אנשים שאני לא מכירה, אוכל טעים, בידור טוב (אמא שלי) והזדמנות פז להיות חברי אמת. 2 המתקשרים הראשונים יזכו. ובעיקר, אם אני כותבת על זה תפוצה, אני כנראה כזו נואשת..; זו שישנה לידי שאלה אותי אם נראה לי שיש אצלנו עכברים. ואמרתי לה שהם לא אוהבים אלתוש..; בערכי צהל כתבתי שאיפה לשלום!; אתה לא מבין.. התקלחתי ממש בסוף הטש. אני יוצאת כזה מהמקלחת עם מגבת על הראש ורואה את כולם עומדים ב2 טורים ושיש עוד 40 שניות. פחד!; מי זה היה הקול הגברי הזה שחיפש אותך עכשיו??; דרוזי אחד מתחיל איתי בתור לרופא, אמאלה!; זו שישנה לידי כתבה אותי ב3 חברות הכי טובות בסוציומטרי!;  אבא שלה נתן לי טרמפ. עם תחתונים; ראיתם משהו אדיר בצבא אבל לא ידעתם למי לשלוח? צילמו אתכם במפגש ואתם רוצים לדעת איך יצאתם? מתגעגעים לבני גרעין אבל שכחתם איך הם נראים? הגרעין שלנו מציג שיתוף ברמה שלא הכרתם: שיתוף קבצים! פרטים בקומונה (בתפוז, לא בב"ש); וגם כדי להתפשט ברכבת על מנת להעלות את מודעות ציבור הנוסעים לנח"ל; "והוא מרגיש איך המחשבות נגררות אחריו כמו קופסאות פח מקרקשות"; "חולם?" קפצה הנזירה כאילו פגשה ידיד במקום שכולו זרים.; "תמיד מגיע הרגע שבו הפנטזיות שלך נוגעות סוף סוף במציאות, ופתאום הבלון שאת, מתפוצץ לך בפרצוף"; כוסאמק הייתי בשירותים, יצאתי אומרים לי: את לא בכוננות? יש הקפצה;  לא טוב היות האדם לבדו, אבל לפעמים נראה שזו הברירה היחידה; והיום בשדה בוקר: איחרתי להקפצה ולכן 3 מחבלים ירו לי ברגל, ועוד אחת מתה. לבסיס שלום; "וחשבה גם שלפחות עינוי אחד נחסך ממנה היום- לשבת ליד הטלפון ולחכות שמישהו יתקשר לברך אותה"; "אנשים שקל להם איתי- אני נורא מעריכה את התכונה הזאת אצלם"; איך את אומרת דבר כזה? אני יושבת בשמירה ובוכה וכובשת את עצמי, ובנאדם היחיד שבא לדבר איתי זו מישהי שאני לא מכירה, כמה מביך, ושאני בסך הכל רוצה שמישהו שאני מכירה יבוא, כי אני גם בלחץ של זמן ואין מצב שאני נשארת פה הלילה כי איכשהו כל האבטשניקים חמים עלי גם ככה, אז את אומרת לי די. וואו, באמת טוב שיש לך גרעין, כי זה ממש שונה מלהתגייס לבד;

והייקואים מאיזה לילה לבן:

למה קשה לי

לסדר תיק כמו כולם

בוקר עוד מעט

יש לי בעיה:

צבא: קקי לא יוצא

בית: כל הזמן!

נקודותיים:

תופש את כל השורה!

חמש הברות

יבשה הרגל.

לא מצליח לי לישון

אתה בכלל ער?

כי אם אתה לא.

מחר אתה תקום ו

תחשוב שאני

כאן. במשלוח

הזה. אני חווה עם

הבל בני, אהא

נח"ל זה יואל.

יואל היה קומונר.

יואל יואל יו

אליעד ישן.

אליעד יקום מחר

ויחשוב: אמא!!