את הסלעים לראות.

טבלתי רגליים, ברחתי מהגלים, טבעתי לרגע ברוח, התהפנטתי. מסביב למדורה, וללכת יחפה על סלעים, וחול, ולשכב ולהסתכל לשמיים, לא כוכבים, עננים, ולצחוק, ולחבק, ככה בספונטניות, ולנשום, ולא לנשום, ולפזם לעצמי שירים בשקט, לבד, וחופים הם לפעמים, ונועה של הים.

לילה אחרון של החופש, היה נהדר.

באמת.

לפעמים צוחקת ככה סתם

היא פשוט כזאת

נועה של הים.