אתמול, אחרי שבועיים (וכמעט שלוש) בצבא, דיברתי עם אמא בטלפון.

אמא: רגע, אז את רוצה שנבוא לבקר אותך מחר?

אני: מה? אמא, אני חוזרת הביתה מחר

אמא: אה, באמת?

אני: שבועיים זה לא מספיק?

אמא: לא יודעת.. לא שמתי לב..

ואחרי כמה דקות

אמא: טוב, אז מה את רוצה שנביא לך? שנקנה עוד גרביים?

אני: אמא, אני חוזרת מחר הביתה

אמא: מה, באמת? אה, נכון, דיברנו על זה לפני רגע

קיצר, ממש טוב לי ושמח ויש מלא מה לספר ולצטט ולציין וגם להרחיב לעומק. היו שבועיים מלאים בדברים (גם דיברתי עם מאיה לפני כמה ימים וכלכך הרבה קרה השבועיים, שזה ממש.. מגניב), אבל אני צריכה לעשות סידורים ולקנות גרביים לפני שתצא השבת.

בעזרת השם אספר בערב.

(והעיקר, זה שקיבלנו נעליים אדומות גבוהות ועכשיו אני נחלוואית אמיתית ולמופת)