נסו לדמיין את הסיטואציה הבאה:

רכבת, שעה מוקדמת בבוקר ורוב תושביה עלו עליה עוד לפני שהוא התחיל רשמית וקמו עוד בלילה שלפניו. היום עוד היה אפור וקריר ושלו ומנומנם, אין לי עוד איך לתאר את זה אחרת, ואני זוכרת שישבתי לי ברכבת וכלכך התרגשתי ונהניתי מהסיטואציה השלווה הזאת שממש כבר תכננתי איך אני אכתוב עליה. על כל סוגי האוכלוסיה שיכולים להאסף בקרון אחד- 3 רופאים מהדרום בדרך לכנס במרכז שמדברים על ההפרטה במערכת ואיך הם יכולים לחזור הביתה מוקדם, חייל אמריקאי שמדבר באנגלית מאחורי, אחר דתי שמניח תפילין, אחד שמנסה לישון, איש זקן, אישה צעירה שקוראת ספר, וכן, גם אני בתור חיילת אחת עם פרצוף עכברי ושיער אדמוני שפותרת תשבצי שחור ופתור בלי קשר לכלום, גם זה חתך אוכלוסיה. ממש סיטואציה ישראלת מרגשת וממש נהניתי ממנה.

בערך בנתב"ג עולה מישהו מבוגר. הוא לובש חליפה כחולה עם כפתורים (ואם הייתי יודעת מה זה חפתים הייתי מאמינה שגם היו לו כאלה), מחזיק מזוודה, מחברת, טלפון ובעיקר נראה חשוב, רציני ומאוד עייף. הוא בוחר להתיישב מולי ותוך כדי התנשפות מאוד מאוד כבדה ממשיך לסדר את העניינים שלו. אני ממש מנסה להתרכז בתשבץ שלי, אבל מעליו אני רואה שהוא פותח מחברת מאוד עמוסה ומתחיל לדבר בטלפון, עדיין תוך כדי התנשפות. בין הגדרה אחת לאחרת אני קולטת 2 דברים: אחד, שאת כל השיחה הוא מנהל תוך כדי שהוא שם יד על הפה כדי שלא ישמעו אותו, והשני שהוא אומר דברים שנשמעים מאוד.. אקטואלים.

צהל לא הולך לתקוף ברצועה, לפחות זה מה שהם החליטו עד עכשיו. הם הלכו וגילו שמה שפגע באשקלון זה גראד ולא קסאם. כרגע אולמרט לא מתכנן כלום, אבל לדעתי ברק לא יעבור על זה בשקט, לפחות זה מה שנראה עכשיו.

והוא מדבר ואני רק מנסה להתרכז בתשבץ יותר, אבל אני קוראת את ההגדרות ורק מחשבות רצות לי בראש: הוא באמת חשוב. שיט. הוא קשור לדברים פוליטיים. למה בנאדם שמדבר על אולמרט בכזאת קרבה יסע הביתה ברכבת? לא אמורה להיות לא הסעה? אלא אם כן לא רוצים שידעו שהוא כזה חשוב.

הגלגלים ההיסטריים שלי עשו אחד ועוד אחד ועוד אלף והגיעו למסקנה שאלוהים אדירים, אני כנראה יושבת מול מרגל!

שיט שיט שיט, אני שומעת דברים שאני לא אמורה לשמוע! להתרכז בתשבץ, להתרכז! להראות יותר מרוכזת!!! הם יהרגו אותי אלוהים!!!! למה הוא התיישב מולי למה, אני רוצה עוד לחיות..

ובעודי נשטפת בחרדות איומות מבפנים, ושומרת על קור רוח מאופק מבחוץ (אולי הוא לא שם לב שאני מקשיבה!! להראות טיפשה! להראות טיפשה! מה תשבץ עכשיו, איפה הלחבר את הנקודות הזה..) גם הצמד מילים כתבנו המדיני חוזר כמה פעמים, ובכלל כל מה שהוא אומר נשמע די מנוסח.

"סליחה?" אני פונה אליו בערך בתל אביב השלום (כן, כל הסיפור לא לקח מלא זמן, אני חושבת פשוט ממש הרבה). "יש לי שאלה- אתה מדינאי או עיתונאי"

"עיתונאי" הוא מופתע, אבל לא מראה את זה ממש. "כתב מדיני ברשת ב' בקול ישראל"

"אה.לא יכולתי שלא להקשיב וידעתי שהשם שלך היה מוכר לי."

"איך ידעת את השם שלי?"

"הוא היה כתוב על המזוודה"

"מה, אנשים בגלכם עוד שומעים רשת ב' ולא רק גלגל"צ?"

"לא כל הנוער טיפש ורדוד" אני מחייכת בעצב כזה שיש שמזלזלים בך.

"לא, אני לא אומר את זה בזלזול! גם אני שומע גלגלצ"

"פשוט הקשבתי עכשיו קצת למה שאמרת, וממש פחדתי שאתה ממש בפוליטיקה ואני אולי שומעת דברים שאני לא אמורה וכאלה"

"לא, אל תדאגי, מה שאני אומר בסוף כולם שומעים. מה את עושה בצבא?"

"אה, אני אממ"

"תני לי לנחש. משהו שקשור לפרקליטות"

"לא. אני בחיל חינוך. מפקדת בגדנ"ע"

"עוד עושים את זה היום? יפה.."

"מאיפה חזרתם?"

"אולמרט היה ביפן עכשיו, היתה איזו ועידה"

"כן? וואו זה ממש מעניין. אני גם רוצה להיות עיתונאית"

"כן?" הוא מרים אליי עיניים עייפות.

"זה ממש מעניין אותי"

"זה יפה, זה יפה.. אבל אל תבני על זה, טוב? תעשי טובה לעצמך ותמצאי עוד מקצוע. את יודעת איפה הרכבת עוצרת?"

ואז קלטתי שפתאום כבר מרכז, אמרתי לו סליחה ותודה ושלום ורצתי החוצה להחליף רכבות.

אחרי זה שאבא אסף אותי מהרכבת הביתה סיפרתי לו את זה וצחקנו, ובדיוק התחילו חדשות. "זה בשבילך" הוא אמר והעביר לרשת ב', שם אמרו במילה במילה את מה שהוא לחש לפני חצי שעה לטלפון.

אני עוד אהיה עיתונאית. אבל לא בשעות כאלו.