לקח לו זמן, אבל ביום רביעי קיבלתי טלפון ממספר לא מוכר. משהו בראש קפץ וצהל שהנה הוא מתקשר, בעוד החצי השני אמר לי "תפסיקי להיות סתומה ופתטית". בכל אופן הייתי בערב מפקד ולא יכולתי לענות. אחרי כמה דקות המספר הזה צלצל שוב, וכשהוא צלצל בפעם השלישית חשבתי "מי זה מתקשר לעזאזל? אולי קרה משהו?" יצאתי החוצה וזה היה הוא. היי, זוכרת? זה אני מיום שישי.

אז בהתחלה אני לא יכולתי לדבר, ויום אחרי זה הוא, אבל אחרי זה הוא חזר אליי. בלי יותר מידי בעיות הוא שאל "מה את אומרת על לקפוץ לכאן היום או מחר?" ואני אמרתי "מחרתיים". אז יום שבת אנחנו יוצאים והכל טוב ויפה ונורמלי.

מצד שני- הלו?! ממתי אני נורמלית?! האם אי פעם קרה בהיסטוריה הפרטית שלי שהכרתי בחור וזה לא נגמר באותו לילה? או גרוע מכך- שזה הסתבך בתוך עצמו (או יותר נכון- עצמנו) כמו מסטיק בשיער ולא מצאתי את הידיים והרגליים? הכל כזה רגיל ויומיומי, כמו שקורה בדרך כלל לאנשים בגיל שלי- אז הכרנו ביום שישי. דיברנו והיה נחמד. החלפנו טלפון. אחרי שבוע הוא יתקשר. אחרי כמה ימים נפגש. אולי אחרי שבוע שוב. אולי זה יתפתח לקשר, אולי לא. דברים כאלו קורים לאנשים. אבל ממתי לי?

הוא העלה את זה כלכך בקלילות, ותכלס אני גם הגבתי ככה. כיף לי לדבר איתו, זורם כזה. אבל מה יקרה שהוא יגלה שאני לא כזאת קלילה? שכלכך הרבה עניינים לא פתורים יש אצלי בראש ובלב ובחיים? קצת מפחיד לצאת עם בחורה בת 19  ולגלות שזה דייט ראשון שלה, ובכלל שיש עוד הרבה דברים ראשונים לפניה. מביך. דברים שאני בטוחה שבחורים בני 22 חוו ועשו וזה לא כזה מפחיד בשבילם. וגם אם כן..

וזה לא שאין לי נסיון עם בחורים, יש לי יותר מידי (ועוד הרשימה הזאת לא כלכך מעודכנת ). אבל אף פעם זה לא קרה כלכך בקלילות ונורמליות! אלוהים, רק אני יכולה להיות בהיסטריה מזה שהעולם כמנהגו נוהג, נכון?

שלא לדבר על כמה אני כלכך נלחצת מדייט פשוט ונורמלי.. שבטח עם כל ההיסטריה והציפיה וכמו שאני מכירה את עצמי גם לא יקרה בסוף.

(כאילו מתישהו הוא יתפוס את עצמו בראש ויגיד "מה אני לעזאזל עושה עם הילדה המכוערת הזאת.. לא הגיע הזמן למצוא בחורות בגילי?) (/גובהי?)

אז זהו. קצת מוזר. אני צריכה שמישהו יבין את זה (וגם: יגיד לי לעזאזל מה אני צריכה ללבוש)

(עיצבתי פה מחדש. אף פעם לא הייתי טובה בצבעים, אבל הדובי העציב אותי, ועד שסוף סוף אני שמחה, למה להרוס?)