"תודה על.. זה לא תודה, אבל זה סוג של מתאים. אני יותר חושבת שזה מחויבות, על זה שאנחנו מצליחות להיות בנות גרעין באמת גם בצבא. ודווקא לא נראה לי שזה בהכרח בגלל שאנחנו באותה מחלקה"

(ולא מציטוט, אבל גם כתבו לי "תודה על זה שאת תמיד אומרת מה שאת חושבת, גם אם זה לא תמיד נעים")

כתבתי כתבה לעיתון גרעין וקיבלתי הרבה תגובות טובות. שהכתיבה שלי נהדרת וסוחפת והכתבה עוררה מחשבות. שימח אותי, כי זה משהו שאני רוצה לעסוק בו בעתיד (עיתונאות), אבל אלוהים, כלכך קשה לי להתחיל. ממש צריכה לחלוב את המילים מתוכי.

לדעתי הבלוג הזה ניוון אותי. פעם הייתי מרגישה מלא ומנסה לכתוב משהו, גם הוא היה יוצא קצת עילג וכיתה ח'. היום הכתיבה שלי בהחלט התמקצעה, אבל כשאני מרגישה אני באה לכאן וכותבת, ולא מנסה לתעל את זה לצורות קצת יותר מורכבות. איפה הימים ההם, איפה?