כל היום אני מנסה לגשת לכאן אבל משום מה האתר לא עולה לי במחשב שלי. והרי אני כאן כעת.

טוב מבחינת שכבר די מאוחר ושורפת לי העין בטירוף חיי אני רק אגיד כמה דברים:

היה מטורף מצחיק עצוב מלחיץ מעניין מאתגר אמריקאי ישראלי ת"ש טחינה מעייף יצירתי בלת"מי צליאקי עבודת סגל והזדמנות חינוכית נהדרת בינלאומית בחיים.

החשש שהכי מנקר בי לאחרונה שאולי עם כל הפיקודית הזאתי קצת שכחתי איך להיות מדריכה חמה ואוהבת התבדתה. אמנם אף פעם לא הייתי המדריכה המחבקת והקוצ'י מוצ'י אבל האסרטיביות שסיגלתי לעצמי בחודשים האחרונים ועקב זה שאני מתמודדת עם סוגי אוכלוסיה שונים ואמורה להגיד להם מה לעשות בזמנים, וחלקם לא הייתם רוצים לפגוש בסמטה חשוכה, גרמה לי להיות בטוחה בעצמי, לא משנה מול מי זה יהיה. זה אדיר. נראה לי שזו היתה החווית הדרכה הכי טובה שהיתה לי, אבל שנים יגידו. היה כלכך מלא באטרקציות וברור שהיה להם כיף, אבל החלטות רציניות מחלחלות לאט. מי ייתן והם באמת יקחו אחריות על הארץ הגוועת שלנו. וגם על זה אני רוצה לדבר.

באיזה לילה אחד שהתקשרתי לאסף והתחלתי לבכות, הוא פתאום אמר (באומץ' רב יש לציין) שזה קשה לו ככה, שאני מדכאת אותו. וזה פגע בי והאיר בי פתאום הבנה ענקית- האם אני פשוט שופכת לו את צרותיי? מתקשרת אליו כדי לזרוק את הכל איפשהו? והאם זה קשר שאני רוצה.

בכיתי, כעסתי על עצמי הרבה ואמרתי לו תודה. זה באמת אמיץ להגיד דבר כזה לדבר כזה רגיש כמוני. בבוקר קיבלתי את ההודעה הבאה:

"מותק אני הולך לישון עכשיו ואני רוצה שתדעי שחשבתי והגעתי למסקנה שאת מדהימה. מה זה קצת התבכיינות לעומת כל האושר שאת מביאה לי? אני צריך לדעת להעריך אותך יותר, אני אוהב אותך יקירתי. לילה/בוקר טוב! "

לקום בבוקר עם חיוך..

עריכה, כמה דקות אחרכך:

הוספתי עוד קטע ואז כיביתי את המחשב. אז על האמריקאי אני אספר לפעם אחרת.

אוגוסט התחיל ואיתו מטרות חדשות, אז רק בשביל closing, הישנות:

אמנם יצאתי מכליי ושוב לא פיתחתי תמונות, ואישה בורחת מבשורה עוד מתקמט לי בתיק מימי ההכנה אבל:

סגרתי כמעט לגמרי את ענייני התאונה, עשיתי מתנה לחניכים כמה לילות וקיבלתי עליה רק תגובות של "פשש יפה" שלא קרה לי מעולם, את שביל הנחש עשיתי כמו גדולה ואפילו לא היה כלכך נורא, ופגשתי את החברים של הבחור. בפעם הראשונה התרכזתי בעיקר בלהנהן ולשתוק, ולהשתדל להיות יפה תוך כדי, בפעם השניה אפילו הצלחתי לצאת קצת מעציציותי, ואפילו להגיד דיעה, להיות קצת משעשעת, ואפילו בזמן שהייתי בשירותים לקבל את המחמאה "אחלה החברה שלך".

ובנימה אופטימית זאת:

אוגוסט (ותודה לאל, לא ירושלים) הנה אני באה!!