לא מזמן באיזה רגע של משבר חבר מהבסיס נתן לי לשמוע איזה בחור מקסים בשם שולי רנד. לא יודעת מי מכם שמע עליו, אבל זה בחור דתי שחזר בתשובה (כן, גם להם מותר) ולא ויתר על אהבתו למוזיקה והוציא אלבום מקסים שמעלה הרבה שאלות. אני ממליצה בחום, אפילו רק לקרוא את השירים (למרות שזה חבל).

ובנימה זאת- יש כלכך הרבה דברים שאני רוצה להמליץ לעצמי. רוצה להכיר יותר- את הבחור הזה, ואת אסף אבידן, ואת דויד אבידן, וספרים חדשים, וכלכך הרבה. אם היה לי קשה לאחל לעצמי בפוסט הקודם אולי עכשיו זה יותר ברור- עוד שלושה חודשים אהיה בת 20, זהו אני כבר גדולה. הגיע הזמן ללמוד.

להכיר- מקומות חדשים שלא הייתי בהם, מוזיקה שזרה לי, אנשים שאני יודעת שאני חייבת מתישהו להכיר (אהוד בנאי למשל), להקשיב פעם אחת באמת לדיסק של הביטלס, לכולם. לקרוא את כל הספרים שאני צריכה לקרוא, לצלם, לאתגר את עצמי בצילום, לחזור לכתוב. שיניתי פה את העיצוב, אפילו פעמיים. קודם שמתי תמונה של שורש ערום שמחליט שהוא רוצה להיות עץ ופורש זרדיו אל השמיים. והיי, לא קל לי עכשיו- אין לי גרעין, האנשים שפעם הייתי בטוחה שהם שותפים שלי מפנים אלי את הגב (וחלקם אף את העכוז), שוב בעיות רפואיות והרבה לוגים שאני צריכה להתראות איתם, לא בטוח שאני אמשיך בצבא באותה הצורה- אבל חלאס, די. אני רוצה להיות עץ. לגדול. להניף את זרדיי אל-על.

אני עוד מעט בת 20. זה יטוס. כולה עוד שנה אני משוחררת, ויש לי עוד הרבה ללמוד ולהשיג ולהגיע (to reach) אליו בצבא, או בכלל, בשנה הזאת. וזו החלטה שאני מעוניינת לעשות ללא קשר למצבי- אם הוא מצויין ואם הוא פחות. כן, זה מה שאני מאחלת לשנה החדשה- להתעשר ולהתעבות.

וסתיו. אני אוהבת סביונים. ופרחים וירוק וחצב.

מחר ומחרתיים אני בתלאביב, אולי יצא לי לצלם קצת.

שנה טובה לכל מי שער.

[עריכה: מחר אני אעבור עם הטלפון אדם אדם ואתקשר לכל מי שראוי להתקשר אליו, או לפחות אשלח הודעה אישית ביותר]