| 1/2003
 בררררררררר....
הרגליים שלי קופאותתתתת!!!!
חופש היום ולא עשיתי כלום חוץ מלשוטט ברחבי הבית, לבהות בקירות, בטלוויזיה, בקמלדת ולדבר בטלפון. די בזבוז.
אפילו שיעורים לא עשיתי או משו, ומפה לגמרי הלך עלי כי אני ממש צריכה לעשות. איזה כיף-חופש ואני עושה שיעורים.
היה לי הזדמנות ללכת לאנשהו היום אבל העדפתי לישון, הייתי הרוגה. גם הייתי אמורה להפגש למישי אבל לא יצא.
אז אוטוטו שש ואני... צריכה... לעשות משו.
משעמם לי פחד ואני איכשהו עייפה והכי חשוב-הרגליים שלי קופאות!!!
אבל לפחות יש עליהם גרביים נורא נחמדות :))
אני מתופפת על הרגל שלי כדי להעיר את האצבעות שלא ימותו. פםפאם...פםפםפאםם... טוב הלכו.
האצבעות שלי לא זזות, הרגליים מתו, ומה שנשאר לי עכשיו זה רק למצוא חיים (או להקליד עם האף).
אוו! אני אלמד לסרוג! זה רעיוןןןן!
סתם, רציתי לשתף.
מפוחית.
| |
 נהדר לא?
אני מרגישה אחלה יחסית.
נראה לי המזג אוויר החמים עושה לי טוב על הלב. לא שקיץ זה טוב-חלילה וחסה טפו טפו טפו ("מי זההה?") אלא שזה נחמד סאני דייז ככה.
אני יצאתי ככה מהדיפרסיה, אני מקווה, ובינתיים אני מחפשת לי אהבה (איזה בזבוז יצא לי חרוז).
אז.... סתם. רציתי לשתף.
יום נעים ושבוע טוב-
אני.
שאתם לא יודעים מי זו בכלל ;)
| |
תשובות לשאלון השבועי
אמא בישלה לך ארוחה שאינך לטעמך. מה את עושה?
לא אוכלת, או מכינה משו אחר.
ידיד שלך סוחב הביתה המון שקיות מהסופר. את מציעה לו עזרה?
ברור, אבל רק שקית אחת
הגיע יום הולדתך, ואת רואה שלא קיבלת מהמשפחה את המתנה שרצית. את:
אם זה מה שביקשתי רוטנת קצת והולכת לעשות שטיפות מוח למישו אחר שישיג לי את זה
יצאת לסיבוב קניות עם אמך וראית לפתע חולצה מהממת, שאמך מסרבת לבזבז עליה כסף. את:
בדר"כ לא יקרה לי כי אני לא בדיוק בזבזן ואמא שלי... כן. כאילו ולא נראה לי שחולצה תעלה לי כל כך הרבה כי אני מחרימה מותגים אז...
ואם כן יקרה דבר כזה אז... אני יחסוך ויקנה לבד :)
אביך החליט לתת לך את כרטיס האשראי שלו, כדי שתקני לעצמך את מערכת הסטריאו שרצית. את:
הולכת וקונה את מה שכמה שיותר זול אבל שיהיה קצת איכותי.
הגעת עם המערכת החדשה הביתה. מה עכשיו?
שמה אותה בתקע, אלא מה?
את יושבת מול הטלוויזיה, וכולם צופים במשהו שאין לך עניין בו. מה את עושה?
מנסה להשתלט על השלט, או הולכת למקום אחר.
ולסיכום, את ממש ממש רעבה, אין אף אחד בבית. איך תשביעי את עצמך?
יאכל. מה הבעיה?
| |
תשובות לשאלון השבועי
אתה והאדם היקר לך בעולם עומדים בפני מוות בטוח, ורק אחד מכם יכול להישאר בחיים, האם תהיה מוכן שהוא ימות למענך, או שתעדיף למות למענו?
בעעע...
עם כל הטוב לב שלי והכל, והצמחוניות הכל הולך לפח-הייתי מעדיפה להמשיך לחיות. לפחות בתקופה הזאת של החיים שלי, שהמוות נראה לי בלתי נתפס ומפחיד ושחור והדבר שאני הכי פוחדת ממנו בעולם, ועדיין לא קיבלתי את העובדה שאני ימות מתישהו, אז בינתיים זו התשובה.
האם יש דברים בעולם ששוה למות למענם? מהם?
בטח שיש, אבל לא חוויתי אישית עדיין.
בהנחה ואתה יכול לרצוח מישהו, בדרך אכזרית שתרצה בצורה הכי סאדיסטית ומספקת שעולה על דעתך, ולהתחמק מזה בלי עונש ובלי שום השלכות, איזה דרך זו תהיה?
לא הייתי רוצחת אף אחד.
אם היית יכול לעשות את כל מה שתכננתם בסעיף 4 לסלבריטי אחד... מי זה היה?
לאף אחד. גם כי אני לא רוצחת, וגם כי חוץ מפינגי מפרפר נחמד, אני לא מכירה שום סלבריטי אישית ואין לי באמת סיבה להרוג אותם ו/או להתעלל בהם.
מה היית רוצה שיכתבו על המצבה שלך?
"מי לקח אותך גבוה
מי השאיר אותי לבד
אם הייתי רק בטוח
שאמות אפגוש אותך
ציפורים עפות גבוה
להם תמיד יש קן לחזור
ואני תמיד אשיר לך
הלא שירי לך קרן אור"
קרן אור/ אביב גפן
| |
המטרה החדשה בחיי
לפחות ככה החלטתי. לפחות השבוע. לפחות היום.
אחרי שבועיים שלמים של "בוהווו אני מסכנה" לקחתי את עצמי במרפקים, נתתי לעצמי שתי סטירות והחלטתי-אני מהדיכי יוצאת!
אז עשיתי גבות, התרחצתי, השלמתי עם מי שצריך להשלים, עשיתי שיעורי בית ואפילו (!) הורדתי 47 קלוריות!
אין, אני פשוט גאה.
אז יום ככה הרגשתי פחות או יותר סבבה. היום קצת פחות (אאךךך... הורים) אבל אם הצלחתי לעבור בשקט אנגלית-נעבור גם את זה!
היום החלטתי שאני הולכת למגמת מוזיקה. טוב נו, נהיה מציאותיים- אני הולכת לנסות להתקבל למגמת מוזיקה.
אוקיי, אני חושבת על הרעיון של מגמת מוזיקה, אוקיי?? מה אסור לי קצת לחלום בחיים?
תמיד אהבתי מוזיקה (כמו ששנאתי מתמטיקה).
בכיתה א' התחלתי ללמוד על פסנתר. אחרי 3 חודשים המורה התפטר, אבל זו היתה התחלה די טובה!
בכיתה ג' התחלתי ללמוד חלילית. בזה דווקא הארכתי ימים אבל זה עבר מתישהו בסביבות כיתה ה'-ו'.
אבל עכשיו, אהבתי האמיתית. לעולמי עד. לנצח. להמשך הדורות-
מפוחית.
טוב נו גיטרה, אבל זה היה נחמד אם הייתי לומדת על מפוחית, לא?
אז גיטרה, אקוסטית, קוראים לה גלית (היום החלטתי) והיא אחלה. באמת. נורא קשורה אליה.
אני לומדת שנה++ ולמרות זאת-השגיי שואפים ממשאף במקרה הטוב.
אז כן, עכשיו אני מנגנת נחמד אבל היה נחמד יותר אם הייתי מנגנת טוב. וזה עוד אחלה עם כל המצבים שלי (הילדה נעל).
ומסתבר שהוריי היקרים לא בדיוק תומכים ("את מנגנת כמו אלפקה, יא נגררת") וזה די עצוב אבל בכל זאת.
בחודש וחצי האלו עד הבחינות אני הולכת לשרוף ת'נשמה שלי על הכלי המסכן הזה, עד שייצא עשן (או מיתר, תלוי מה יקרה קודם). וזהו.
Wish Me Luck?
נ.ב- יצאתי לחפש אהבה, מייד אשוב.
| |
לדף הבא
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
