מישהו שם למעלה לא אוהב אותי.

היום קמתי מוקדם (כמעט טבעי.. אחרי 10 שעות), ואז:

עשיתי גבות

ופתרתי שחור ופתור וצוללות

והתקלחתי

והלכתי לאחו

ואכלתי סלט חלומי

ושתיתי תה אצל הילה

והייתי בקן

ודיברתי עם אנשים

והכנתי פסטה ורוטב שמנת ופטריות (והוספתי עגבניות חתוכות למרות מחאת כולם.. מעניין איך זה יהיה)

וסושי

ועוד מעט אני אסע לתלאביב.

אני אוהבת ימים של עשייה (ולבשל ולפזר את השיער ולחייך ולהיות בבית)

"אני לא מסוגלת לעלות להדרכה שבוע הבא"

"אני יודע. אני לא חושב שאת צריכה. ואנחנו נעשה הכל כדי שזה לא יקרה"

"באמת אבל, כל הגוף מתפרק לי. הגב, הברכיים, הקרסולים כואבים, עכשיו התחילו לי הבזקים בעמוד שדרה.."

"תקשיבי, הברכיים שלך פחות מדאיגות אותי. מה שמדאיג אותי שאת יותר מידי בוהה לאוויר ומלמלת דברים"

[תחזיקו לי אצבעות ששבוע הבא לא יהיה המחזור ה22]

(לפרוטוקול יאמר שהתחתונים לא בשימוש)

הספקתי לריב כמעט עם כולם בצבא (אבל אל תדאגו, שבוע הבא אני אכסה על השאר)

היה לי סמינר גרעין עם החדשים והיה מעולה. מרענן. הרבה פחות מביך ממה שחשבתי שיהיה. אבל החלק הקשה עוד לפנינו.

עברתי לנשק קצר אבל בתמורה לכך איבדתי את היכולת שלי להלך.

העברתי מחזור 20

נרדמתי אצל הפסיכולוגית שלי

הפלאפון שלי נפל לקומקום רותח ויצא בחיים (עם הבעיות הרגילות)

אני יוצאת לפרק משימה.

מה יהיה?!