"יש אי שם
מישהו חושב עלייך
מישהו רוצה אותך נורא
יש אי שם"

ואני חושבת לעצמי "אה כן?? תוכיחו" ובא לי לשלוח לכל האנשים ששמורים לי בטלפון "מי חושב עלי עכשיו??? נראה אתכם".

(אבל נכון שלא?)

לפעמים..

לפעמים אני מתגעגעת לנסיעות ההזויות וללילות המקסימים האלו בפתח תקווה.

אבל כמו אחרי כל בנאדם שהייתי איתו בערך, כל רסיס קשר שהיה לי בחיי, אחרי תקופת האבל וההלקאה העצמית שזה נגמר אני מסתכלת על זה בדיעבד וחושבת: מה לעזאזל זה היה?

לא ברור.

'קפטן היקרה והאמיצה, רוב שלומות לך, נגמרו לי עתודות הברנדי, תחזיקי מעמד באי הרפאים ערסיוס איכסיוס, נשתמע, אדוארד אדוארד'

טוב לדעת שגם לקראת גיל 23, כשהתלתלים שפעם היינו צוחקות עליהם כלכך הרבה מתחילים להעלם מהפדחת, יש לך עדיין דמיון.

מרגש.

קורה שנתקע שיר מפגר בראש?

ומורל?

לא קשור?

אוף זה מעצבן.

אני מרגישה בכיתה ט' עם הפוסטים האלו שוב. מילא.

אני פתאום קולטת ככה שאני במן תקופה כזאת, בין יומולדת לסוף השנה האזרחית. שני תאריכים שפעם היו סוג של נונצדיקים של הספק- עד גיל ככה אני אעשה ככה, ודברים שיש לעשות עד לסוף השנה, עם דפים מלאים של דברים שאני צריכה לסמן עליהם וי.

והנה, אני בת 18 וכבר יומיים וביום ראשון בלילה כבר שנה חדשה, ואני חושבת- מה אני רוצה להספיק עד אז? לא משהו יוצא דופן. לא משהו שאני לא צריכה לעשות עד סוף השנה או החודש או מחר ב12 או היום. עכשיו. כרגע.

כלכך הרבה צריך וכלכך מעט אני עושה.

אני תוהה איך כבר שנים אני מחליטה כלכך הרבה החלטות, ומה, הכל מתפספס לי בגלל העצלות? הצרכנות הטיפשית שלי כלפי העולם? לזה שעכשיו- אבל דווקא עכשיו-  לא בא לי? בא לי לעשות דברים אחרים?

לא ברור.

לפחות אין לי את המחשב, רק בלילות וגם זה לא קריטי.

לילה..

אני מקווה לפחות לעולם לא לשכוח את הצהריים הקפוא הזה בעיירה הדרומית שהלכנו ארבעתינו ברחוב. קור כלבים והגשם שיורד ואני מאושרת, הרי כבר אמרתי ש18 שנה אני על כדור הארץ הזה, ומעולם לא זכור לי לקום ליום-הולדת כה גשום?

והגשם שנהיה גושי יותר ומרחף יותר ו"שלג? זה שלג?? זה שלג!!!" והאושר והקור וההתרגשות והתפוצה, ועוד כל מיני מילים גבוהות מטומטמות כאלו, והמדבר בחורף..

'נראה שאת המתנה הכי גדולה קיבלת היום מאמא אדמה...'

אז מה שזה היה רק לאיזה 5 דקות בערך.

חוץ מזה? היה גם מגניב טיכו.

"היום יום הולדת, היום יום הולדת!"

אני צוחקת. "חמוד, זה היה לפני יומיים".

שתיקה קלה ואז "לפני יומיים יום הולדת, לפני יומיים יום הולדת..."

קיצר נהניתי.