תמיד חולפת מחשבה של אולי בראש, כמעט על כל אדם שאני פוגשת.

והוא היה נחמד. והוא ארגן לי לשתות. (או ניסה לפחות)

והוא כל הזמן חיבק אותי.

ובגלל שלא היה אפילו רסיס אלכוהול בדם שלי, הבטחון העצמי שלי לא נתן לי באמת לרקוד, להתפרע, להשתחרר. גם אמרתי לו את זה- אני רוצה לרקוד, אבל אני לא באמת כזאתי בלי כימיקלים.

וכל הזמן חיבק אותי, ולא באמת ידעתי מה לעשות, כי חיבוקים זה לא הנקודה החזקה אצלי. וזה גם היה אובר קיטשי. אז באחד החיבוקים נתתי לו נשיקה על הלחי, ואז אחרי זה (טוב שזה לא היה הכי מכוון בעולם) גם על הפה. לפני זה מאיה כבר הבינה שזה, והיה לי די משעמם בלי לרקוד.

(ואז דרור: "נכון שאני מפריע???")

היה פה אלמנט קיטשי. עד אז לא הבנתי איך מתנשקים בלי קשר לכלום במסיבות. אתה רוקד, ואז מה? איך? איפה? אבל גם לא הייתי באחת. אבל הכרתי אותו לפני זה (לא בשם. בעצם, גם מסתבר שלא אחרי זה).

הלכנו הצידה, ישבנו איפשהו. ואז בא מישהו שהוא מכיר והבנתי שהתבלגן לי הקוקו, אז ברחתי. גם לא באמת היה לי מה להגיד.

בפעם השניה הוא בא לרקוד איתנו, והיה שיר נחמד אבל הוא די שם עלי יד כל הזמן, ושוב לא הצלחתי להשתחרר. נדבקנו לאיזה קיר. זה היה קצת פומבי.

בפעם השלישית היה לי חם, אז הוצאתי אותו החוצה. לא היה לנו בדיוק נושאי שיחה (או בכלל), אז המשכנו. כשחבר שלו בא מאיפשהו ואמר לו משהו שוב ברחתי. אני לא אוהבת להיות אביזר מין נלווה, למרות שבצורה מוזרה של מחמיא לי.

בפעם הרביעית פשוט היתה מוזיקה גרועה. הוא איתר אותי וישר נישק אותי. הלכנו הצידה וזה התחיל להיות קצת לא במקום. היו שם אנשים מהבצפר, אני ממש מקווה שהם לא לקחו את זה קשה וחשבנו שאני כזאת. לפחות נפטרתי מהסטיגמה של איתי. האמת בשלב הזה הייתי די רדומה, זה קרה גם עם דור.

בסוף הערב כבר ממש ברחתי ממנו, כי לא היה לי כוח. הוא בא פתאום ואמר שהוא הולך, ונישק אותי. בסדר, מה אתה רוצה מהחיים שלי. אחרי זה, באוטו, שחזרנו, והוא אמר שלום לזאת שישבה ליד הנהג, די הסתתרתי כי לא היה לי כוח.

דיון עצמי.

אני שרמוטה?

כי מצד אחד עשיתי משהו שרציתי לעשות, ונהניתי והיה לי סבבה. הילה אמרה שזה יפגע בי אחרכך, שאני מפקירה את הגוף שלי ככה, אבל היא אומרת את זה כאילו אני איזו בובה מתנפחת. מה, אני לא נהניתי? אני לא נישקתי אותו?

אבל עשיתי את זה גם בשביל שלא יברח, קצת, כי הם תמיד בורחים. שלא יחשוב שאני משעממת ומעפאנה ומתוסבכת, כמו שהיה אצל דור. והוא בכלל היה עז. והם מפחידים אותי בשלב מסוים, נחמדים אליי, מחבקים אותי אפילו, ולא נוח עם זה. אולי בגלל שאני רואה דברים בצורה קיצונית, וחיבה זה דבר נורא באמצע. או שאתה מנוכר אליי או שאתה חושק בי. אם אתה שם עליי יד, איפה אני שמה את זה? אפילו חיבוק, אבל זה בכלל דבר אינטימי. ויד על הכתף? או על הרגל, אפילו סתם, בלי לשים לב? מה אתם רוצים בכלל?

ואני מפחדת מזה, כי אני לא יודעת אם זה סתם חיבה או שרוצים אותי, אז אני בורחת במטרה שירדפו אחריי ואז אני אדע. מן הסתם זה לא עובד, כי הם כזה 'טוב, מה הבעיה של הזאתי?' ועוזבים, וזה נורא מדכא.

אז נישקתי אותו כי נמאס לי מהמצב ביניים, מה אתה שם עליי יד?

וגם נהניתי להרגיש רצוייה במובן מיני, זה אומר שאני לא כזאת לא נשית כמו שאני חושבת, כזאת מכוערת, כזאת נוראית. מצד שני, לפי מה שהבנתי, כשנותנים לך לוקחים, ובדר"כ לא מסתכלים על מה.

אני מקווה שהוא לא חושב עלי כעל בלאיי, כמו טלי או איריס. או מיי. כאילו נתתי לו, אז יאללה, מישהי אחרת. זה לא שאני מפתחת אליו רגשות או משהו, כי הוא משהו בין פריק לערס לסטייליסט והוא מעשן וגם סמים, ואני כזאת מתוסבכת, זה לא ילך.

אבל נורא בא לי שהוא יחשוב עלי כעל יותר מ"זאתי שהייתי איתה בשישי, נואיךקוראיםלה". בעצם, לא זכור לי שהוא קרא לי בשם שלי בערב. או קרא לי. נו, קורה, גם אני בהתחלה לא זכרתי את שלו. אבל אחרכך כן.

בא לי שהוא יחפש אחריי.

בכל מקרה, מה שלא יהיה, פעם הבאה שאני אראה אותו (ואני מאמינה שתהיה אחת כזו), אני לא אתייחס אליו כאילו "היי, התמזמזתי איתך פעם", אלא 'היי, מה נשמע, איתמר, נכון?'. ואם הוא ינסה, אני אגיד לו משהו בסגנון "עזוב. פעם אחת סבבה, אבל יותר מזה זו הגזמה. יש לי אישיות ואתה בכלל לא יודע על זה, אתה באמת מצפה ממני להיות הפורקן חרמנות שלך?", אבל סביר להניח שהוא לא ינסה ואז אני נורא אעלב וארגיש לא רצוייה ולא בודדה.

אבל נורא בא לי שהוא יחפש אותי. נורא בא לי שהוא ירצה להכיר אותי.

עוד דבר שחשבתי עליו היה שהיו הרבה אנשים נחמדים במסיבה הזאת, שסביר להניח שאם הם ראו אותי ככה, הם פוסלים אותי לקשר זוגי. ואני כן מחפשת אחד כזה, משהו שיהיה מעבר לאלטרנטיבה לבדידות. ויכול להיות ששם היה מישהו או משהו שיכל להיות כזה, אחד שאני אוכל לדבר איתו שעות, שאני לא אפחד להסתכל לו לעיניים, ואני אוכל שניה אחת להיות צינית וצוחקת על כל דבר, וחברותית (גם זה קורה לפעמים) והצד הקליל שלי, ומצד שני לדבר איתו באמת, לספר לו על עצמי ומה מפריע לי באנשים ולמה אני שונאת חלק בצורה כלכך מהירה, ושאני מפחדת ושאני רוצה לכבוש את העולם לפעמים, ושהשמיים כלכך יפים בזריחה.

ואני רוצה להכיר אותו באותה צורה, ולהקשיב באמת, ולא לנשק אותי שיסתום כבר.

למשל זה שישב לידי במכונית של אביחי, אבל הוא נורא נרתע, ראו את זה בהתנהגות של הגוף. או הרבה אנשים.

אני מקווה שכל הקטע הזה לא הרס אותי אצל אנשים, ועכשיו יראו אותי בתור שרמוטה, כי אני לא. ואולי לפי ההגדרה כן, כי אין לי בעיה לעשות דברים ולפעמים אני אפילו רוצה לגמרי, ואולי אני יכולה להיות שרמוטה מצויינת, אבל יש לי כלכך הרבה דברים לחלוק עם העולם וחבל לפסול אותי בגלל שהפה שלי היה במקום אחר כמה פעמים.

וגם כי אני נורא רוצה.

הוא כנראה היה עם עוד מישהי באותו היום. או כמה.

נורא מעניין אותי לדעת מה הוא חושב עליי. כי הוא די זיין, וכל מי שאני מכירה והיה לה קטע איתו היתה ממש ממש טיפשה. אני מקווה שהוא לא ראה אותי ככזאת, א'. ב', הייתי רוצה נורא שהוא יראה אותי יותר מזה. בעצם אני רוצה לשכוח מזה.

ובקטע של נמשך אליי, מינית, זה כלכך מטומטם, כי יכולתי להיות גוש וזה לא היה משנה. העיקר שנתתי.

"קרוק: ואנחנו חיים זמנים כל-כך שחורים, שהאנשים לא מסוגלים לראות, לא רוצים לשמוע, לא יכולים להבין. ואני אומר: אם נגזר עלינו להיות קרבנות של פאשיזם, צריך לקחת עט ולכתוב פנקס. הפנקס שלי חייב לראות, חייב לשמוע וחייב להיות אקספלרים ותודעה של האסון הגדול ושל הזמן הקשה הזה."

גטו/ יהושוע סובול

אז עכשיו אני מרגישה רע, ואני באמת שלא אמורה להרגיש.

(ודווקא היה כיף. מעניין אם החשיבות שלי שם כאדם באמת היתה כזו מזערית)