מחלקת סטיקר לאחד המכוניות.
"לא.. לא תודה. אני קול צף"
"אז.. אל תהיה? הנה, תצביע לעבודה"
"לא, אני.. קול צף. אני לא מצביע. זה מה שקולות צפים עושים"
זה כאילו, הבחירות הכי מוזרות בעולם.
מצד אחד, אלפי מפלגות סקטוריאליות, נראה לי ככה קוראים לזה. אפשר לקרוא לזה פלורליזם, אבל אני לא חושבת שיש צורך להקים למפלגה לכל סוג של אדם על כל פיצולי אישיותיו השונות. מפלגות עניים, זקנים, גברים בעלי רגשות נחיתות ותעוזה לגרום לשב"כ להודות ברצח רבין, אתיופים, דתיים מכל סוג, אנשים ישרים, מושחתים, חילונים, יפיי נפש- ובשביל מה? שלא נשכח את המלחמה בבנקים, נפצפץ אותם. אני לא מאמינה, אבל יכול להיות שאני מכירה מישהו שהולך להצביע להם.
והדיעה שלי בעניין?
תפקידם של האזרחים היא להיות כלבי השמירה של הדמוקרטיה ולבקר את השלטון, לא להיות השלטון. כדי שכל האנשים שיש להם 'שונות' מסויימת מהנורמל, ומעוניינים שלא יקפחו אותם- זה צריך לבוא ממדיניות ממשלה, ולא שהם ילחמו אחד על השני על השני קולות שיגיעו למפלגת המקופחים שעברו את אחוז החסימה.
כדי שכל המגמות החברה יתוגמלו בהתאם לצרכיהם וכולם יהיו שווים ויופי טופי, דבר כזה יכול לנבוע רק מתוך חברה סולידארית אמיתית. במקום שכולם יפעלו ביחד למען חברה טובה יותר, הנכים ושוחרי הסביבה צריכים להלחם אחד בשני, ובשביל מה?
ומצד שני, לעומת אלפי מפלגות קטנטנות על כל נושא שבעולם, עומדת מפלגה אחת ענקית, על כלום בעצם. עם המצע הכי קצר מכולם אבל רשימת הפוטנציאלים הארוכה ביותר, מובילה 'קדימה' בכל סקר ומדגם אפשרי (כמעט. אצלנו מרצ ניצחו עם 33 מנדטים. יוסי ביילין היה מתעלף מהתקף אסתמה או משהו). על מה? דרך שרון. לאן? קדימה. לאן קדימה? קדימה. זה לא משנה לאן, אבל בואו נתקדם.
אבל לאן?!
ואיך קרה שאנשים שהתייאשו מהפוליטיקה והחשיבה והגיבוש עמדה והשמירה על צלם חברה, הלכו ומצביעים לקדימה, כי דרך שרון.
מה דרך שרון היא לעזאזל? חד צדדיות? לעשות דברים וזהו?
וזה טיפוח של מנהיג חזק כאן, ומי שעשה בגרות בהיסטוריה בשנים האחרונות אולי זוכר מה אפיין את השנים לפני עליות של משטרים טוטאליטרים. מעמד הביניים, שהכי צריך ויכול ללחום ומבסס בערך את כל החברה בטעות, נפגע מתאייש ותומך ב"מנהיג חזק שייעשה כאן סדר".
כדי להגיע לחברה טובה ומתוקנת, זה צריך להתחיל בנו ובנו בלבד. ולא בממשלה.
פוליטיקה זה מוסד, ואנחנו החברה. בחירות זה לא פעם ב4 (3,2,1..) שנים, היום ומחר ובכל רגע נתון. ולהצביע לקדימה, לפי דעתי לפחות, זה להתאייש מלהיות אזרחים במדינה דמוקרטית. כי ברגע שמפלגה אחת מתקרבת, אפילו ב10 מנדטים, להיות 50% מהמדינה.. זה מדאיג. זה צריך להעלות כמה סימני שאלה אדומים ממנורות נאון. זה לא לגבש עמדה.
ואנחנו צריכים.
בכלל לפי דעתי אנחנו צריכים קודם כל לגבש עמדה, דיעה, השקפת עולם, מה אנחנו רוצים לראות כאן במדינה המדהימה המתפוררת הזאת, ואז לחפש את המפלגה שלפי דעתנו תממש את החזון הזה בצורה הכי קרובה.
ולא לבחור על פי מותג.
ובכלל, לבחור. לבחור לבחור לבחור.
תמיד לבחור.
גם לא ביום שלישי- תבחרו, תמיד תעצבו את החיים שלכם, תהיו חלק פעיל ואינטגרלי ממהלכם. זה נשמע טיפשי וברור מאליו, אבל זה לא.
זה ממש לא.
"תני לי לנחש.. את מצביעה למרצ, אני מאמין?"
כאילו, אם הגמלאים זה מפלגת הזקנים וח"צ/שינוי מפלגת החילוניים, אז מרצ זה מפלגת היפיי נפש.
פשוט נהדר.
אז לא, אני לא מצביעה מרצ.
למה?
כי אני פשוט לא מסכימה איתם על כמה דברים, למרות שהם ירוקים ופלצניים ומגניבים נורא ומחלקים קונדומים. פשוט לא.
למרות שלפי דעתי הם צריכים להיות בממשלה, ומוזר שלא הולך להם בסקרים. באמת שהייתי מצביעה להם, אם הייתי קצת יותר תלושה מהמציאות.
בעצם, אני בכלל לא מצביעה. עכשיו כשהבחירות הוקדמו למרץ זה עוד בסדר, אבל אם זה היה בנובמבר הבא- זה היה די מבאס אם כל השכבה חוץ מילידי דצמבר הפצפונים היו מצביעים, ואני דהיינו לא.
עכשיו, ככה, זה חצי חצי, ואפילו פחות.
אתמול כשחילקתי סטיקרים מישהו שאל אותי אם אני מצביעה. עניתי לו שלא, אז הוא שאל למה אני עושה את זה.
אמרתי שהחברה שלנו חרא, ולפי דעתי זו אחת הדרכים לשנות אותה.
"אני מבין ששיננת טוב"
"לא, אני מאמינה בזה באמת"
"כמה משלמים לך על זה?"
"לא משלמים לי על זה. אמרתי לך, אני מאמינה בזה באמת".
כבר שנים יש לי דיעה פוליטית, באמאשלי, מגיל קטן.
וכבר שנים אני אומרת את זה לאמא שלי, ועכשיו גם לכל מיני אנשים בעלי זכות בחירה, אבל חסרי עמדה, חלקם לא מתכוונים להצביע.
היי, לכם אין דיעה. לי יש.
אז מה אכפת לכם להצביע לעבודה בשבילי?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
