אז אם לא אכפת לך אני אאפוף את עצמי עוד קצת במנגנוני הגנה.

עליתי לאוטובוס כמעט בוכה מרוב עצבים ולחץ (היום המראיין עבודה אמר לי: את בחורה איכותית זו עבודה מחורבנת, ובגלל זה כנראה לא התקבלתי), והבחור שישב מולי (אני אוהבת לשבת במרובעים עם הגב לכיוון הנסיעה) הניד אלי בראשו. אנחנו מכירים? לא. אה, סבבה.

הוא אכל את אחד הביסקוויטים האלו שעטופים בניילון כל אחד, ופתח את התיק והוציא אחד גם בשבילי, וחזר לקרוא איזה ספר. ניסיתי לקרוא את התקציר תוך כדי והאבחנה הראשונה היתה שהוא כנראה מפגר (הספר, לא הבחור), אבל לא רציתי לשער השערות על סמך הצצות חטופות, אז לקחתי ממנו את הספר (הוא בדיוק קיבל שיחת טלפון, שנמשכה רוב הנסיעה) והוא באמת היה אידיוטי למדי.

כמובן שלא החלפנו עוד מילה (אולי מבטים, ואולי רק אני) ואז הוא התקפל וקרץ לי וירד מהאוטובוס.

אנשים מוזרים יש בעיר הזאת.

אם יש אי שם בחורים שהם נחמדים, כאלו שלא יעשו לך פרצופים כשתדברי על דברים שמעניינים אותך גם אם זה יותר גדול מהטיול בדרום אמריקה, או שלא יציצו לעבר הכרס שלך שתזמיני משהו לאכול, ושהם לא שואפי קונצנזוס מעצבנים כמו רוב האנשים שאני נפגשת איתם, וגם מקסימים ומצחיקים ושותפים לשיחה, וגם לא פריק שואו מהלך בשביל להיות כל הדברים האלו-

דברו עכשיו או שתהיו שקטים לעד!

(ושאפשר שיהיו גבוהים? אני 1.70 ולרוב הבנים שמתחילים איתו בערך בגובה הזה. לא הגיוני שעם כל החברות הגמדות שלו מתחילים בחורים מעל 1.80 ואיתי לא)

תראו אותי, רק בת 21 וכבר מיואשת מהעם הגברי. מה יקרה שאני אהיה בת 30, רווקה וממורמרת? בטוח שמנה יותר וזקיפה פחות.

ומה אני מדברת, בכלל לא בא לי חבר! רק קצת התעסקות מחמיאה, מה יש..

איך שגלגל מסתובב לו, ועוד בפחות משעה. הרי בהתחלה עליתי למדרגות לביתי, מתמרמרת ומתמלמלת שאני בחורה טובה ושמגיע לי בחור טוב. ואחרכך הייתי לחוצה והיסטרית ואז מתגרגרת ולבסוף בכלל ידי היתה על העליונה. והפנים הבטוחות שלך, אלו שהביטו בי בספקנות כל הערב (היי, אבל אני לא מתנצלת על מי שאני) פתאום היו נבוכות ומבהלות.

צחקתי נורא. בלב וגם כשהלכת. אני כל הזמן מתלוננת כמה זה מסובך וכבד להיות בחורה אבל שוכחת שבכל הכבדות הזאת יש לי יותר נקודות אחיזה עם הקרקע מאשר בחורים שיש להם בטחון בדבר אחד בלבד.