| 5/2003
 טיהי, הא הא. (הא)
א. חזרתי מהכנס.
היה ענק, היה מגניב.
למדתי קשרים (כמו בצופים!), שרטתי את עצמי, בניתי סולם (ואפילו עליתי עליו. 4 מטר. באוויר. הא), וכל זה על 3 פיתות וכמה פירורי ביסקוויטים. מוכשריה אני, לא?
המממ... בנקודות :)
- קמתי ב6:30. בבוקר.
- אגב בוקר, היה טיפה קריר. לא?
- אפילו ירד גשם, בשלב מאוחר יותר.
- הייתי עם כובע איכות חיים פרדסיה (ראה ערך פוסט) התאים לי לשיער :)
- אני מסריחה קשות. No הסנפה עצמית להיום.
- דפקו לי סנדה בקרסול וכלכך כואב לי, אלוהים. נראה לי שזז משו בפנים.
- יש לי חור ב-ת-ח-ת! וזה המכנסיים השלישיים שקרעתי (אבל לפחות פה הנזק הפיך)
-חילקו פלאיירים לקורס מד"צים! הוריי!
וזהו להיום בקשר לזה כי אני שומעת את אבא שלי חוזר (וזה לא טוב)
ב. צבעתי לאדום.
לא בדיוק אדום, יותר חום בגוון טיפה אחר (או יותר בהיר, או יותר כהה. עדיין לא החלטתי9.
בינתיים לא בדיוק רואים את זה. שמים לב למשו מוזר אבל זה לא כזה דבר לא רגיל אצלי. בשמש זה נוטה לאדמדם.
מעניין. גם נורא נחמד :)
בחיים אני לא נותנת לאמא שלי לצבוע לי את השיער. בחיים.
ולסיכום?
מחר מבחן במתמטיקה, שפאקינג משפיע על החיים שלי.
אם אני לא מצליחה, אני לא מקבלת מעל 85 בתעודה, מה שלא נותן לי להכנס ל5 יחידות, שייתן לי פחות ציון באוניברסיטה, שיקשה עלי לעשות תארים, שישפיעו על מקום העבודה שלי.
ובמקום זה אני כותבת כאן?
מה לא בסדר איתי?!
שאלה טובה. אני צריכה לענות עליה מתישהו.
אבל קודם- מקלחת!
סבון, הנה אני באה!
עננה.
| |
 סקירה קצרצרה אחורה בזמן.
[radiohead- Fake Plastic Trees]
ב ו ק ר ט ו ב!
עולם.
היש ברבורים באגם? (אם הם לא הלכו אחרי הברווזים..)
כן, נחזור לנושא.
כרגיל, בימי שישי חסרי כל יעוד-השתעממתי לתומי. מה אני עוד יכולה לעשות?
אני (כמעט) לבד פה, כולם ישנים, ומי שער-לא מעניין. מהבית אני לא אלך לצאת, חם מידי.
אכן, אין טעם לחיי, או משהו כזה. אפילו בלוגים של אנשים אחרים שעממו אותי. אלוהים.
אז בהיתי במסך לכמה רגעים, נותנת למחשבות שלי להתעופף כמו תוכים חסרי תקנה.
התנערתי וחשבתי לעצמי 'מממ... מעניין מי נרשם לפני בישרא-בלוג...'. (לא אמרתי שיש לי מחשבות מעניינות. בספר מחזור רשמו עלי שאני חושבת על יותר מידי דברים, מסתבר)
אז הקמתי ועדת חקירה (שהורכבה ממני כמובן), שיצאה לחקור את המוחות של האנשים שנרשמו גם הם באותו 3.12 אפלולי ומאז לא חזרו לעצמם.
רובם לפחות.
התחלתי ב2570, הראשון במחזור שאני רוצה לבדוק, אך להפתעתי-הוא נמחק.
גם ב2571, אבל ב2573 מצאתי דף מעוצב כהלכה ובנוי לתלפיות. בזיהוי מהיר ביותר הבנתי שזו לא אחרת מאשר אסטרו הבלתי נלאית.
היא איתי במחזור הנרשמים? כבוד. האא...
2573 לא היה קיים, ו2574 אומנם היה ממש שם, ואפילו היה בו פוסטים, אבל רק שניים.
איכשהו התופעה הזאתי של בלוג לפוסט וחצי היתה נורא שכיחה ב'מחזור'. מעניין.
ב2575 אומנם היו פוסטים (ואפילו ממאי!), אבל זה נורא נראה כאילו הילד (או הילדה, לשיפוטכם-לא התעמקתי) מדבר למישו מסויים, חבר דמיוני אנעארף.
כל אחד והסטיות שלו.
ב2576 ו2577 היו תופעות דומות-פוסט אחד על החיים שנכתב בדיוק ב3.12.2002 (אבל שעות שונות). צירוף מקרים? I Don't Think so...
אצל 2578 כמעט קיבלתי התקף לב- הבלוג היה ממש דומה לשלי, כמעט אותו דבר.
אחרי שניה היכתה בי ההבנה (ב-ת-ח-ת): הוא שלי.
אלוהים, איזה רפת שכל אנוכי. נכלמתי.
2579 התוודתה בפני קוראיה שהיא בנאדם שלא בדיוק מצליח לשמור על דברים כמו שצריך, וכמו שהיא מכירה את עצמה היא תשכח את הססמא ותאבד את הבלוג, שהיא בכלל פתחה רק בשביל לבחון את עצמה.
מה אני אגיד? היא לא בדיוק הצליחה.
זהו. 2580 בכלל לא היה קיים, והוא גם לא בדיוק בעשירייה אז זה לא בדיוק נקרא.
זהו? רק 3 בלוגרים מתוך עשר (או 11) הצליחו לשרוד עד היום? 30%? זה הכל?
איזה בושה.
בטח משהו במים.
וזייהו. ככה בזבזתי דקות בקלות ובשיא הטבעיות.
נהדר, לא?
וחוץ מזה? גם קניתי צבע לשיער. רציתי חום אדום וקניתי צבע בדיוק כמו שלי. נראה, ננסה אותו.
מחר אני בכנס ט'. אעאא, איזה כיף.
יום נעים :)
עננה.
| |
צהובבבב!!
[Pink Floyd- Wish You Were Here]
Fuck Up!!!!
לא, לא השתגעתי. עדיין, כאילו. אני פשוט-פאקק!!
Look at the stars,
Look how they shine for you,
And everything you do
Yeah, they were all yellow.
I came along,
I ERR you,
And all the things you do,
And it was called "Yellow."
So then I took my turn,
Oh what a thing to've done,
And it was all yellow.
Your skin
Oh yeah, your skin and bones,
Turned into something beautiful,
You know
You know I love you so,
You know I love you so.
I swam across,
I jumped across for you,
Oh what a thing to do.
Cuz you were all yellow,
I drew a line,
I drew a line for you,
Oh what a thing to do,
And it was all yellow.
Your skin,
Oh yeah your skin and bones,
Turned into something beautiful,
You know,
For you I'd bleed myself dry,
For you I'd bleed myself dry.
It's true, look how they shine for you,
Look how they shine for you,
Look how they shine for...
Look how they shine for you,
Look how they shine for you,
Look how they shine...
Look at the stars;
Look how they shine for you,
And all the things that you do.
כן, Yellow של קולדפליי. לא אתחיל לדבר על טיב השיר עכשיו והכל-אבל הדבר החשוב שעכשיו אני סוף סוף מבינה.
אותו.
סתכלי החוצה!
הכל צההוב
אז הסתכלתי.
והכל פאקינג צ ה ו ב.
לא, אני לא בשוק כלכך, כבר היה כזה, שנה שעברה, ואפילו היה כתום.
וזה, לכל הדעות הרבה יותר שווה.
אבל עכשיו צהוב בחוץ (ואפילו טיפה נוטה לכתמתם), ולמרות שחום אימים צילמתי כבר שתי תמונות.
זה לא רק אצלי, רייט?
עננה. (צהובה?)
| |
עננה הקטנה נשארה לבדה (אבל בבית!)
[Rolling Stones- Angie]
אבל על כך נספר עוד מעט. בינתיים, יש לי יומיים שלמים להשלים.
ככה.
חזרתי הביתה במצברוח נוראי למדי (הייתי ככה קרובה להטבעה עצמית באסלה), וזה לא בדיוק השתפר באותו יום (או בכלל).
יותר מאוחר הלכתי לחברה נחמדת (אכן, אותה פוסטמה מל"ג בעומר), וראיתי רוקי (מופע האימים של).
לראשונה.
כן, אני מודעת לעובדה שאני בורת ועמת ארצות (סין, יפן, מלזיה...) אבל לפחות אני יכולה לסמן וי ליד ה"לראות את רוקי הורור שואו"
Check.
לעזאזל, זה אחד הדברים היותר מופרעים שראיתי בחיים שלי (וזה כולל גינת ההפתעות). אבל מה אני אגיד?
There's No Place Like Home :)
אחרי זה אצתי רצתי אל הבצפר שלי (כן, לא מחובה), כדי לראות את...
מופע סיום של מגמת מוזיקה 2003!
כן. למרות שהכפויי טובה האלו לא קבלו אותי. יש להם מזל שאני מלאה בכל כך טוב לב.
אבל היה נחמד, אפילו מעולה למדי.
היה שם כמה ישראלי, כמה ג'אז, ואפילו את Layla של קלפטון הגדול.
ולרגע אחד לא חשבתי 'אוף, אני בחיים לא אנגן יפה כמוהם, אין טעם לחיי.'
אלוהים, אני משתפרת :)
בא לי לנגן על נבל. מה, אסור?
מעניין אם אני אצליח....
חזרתי הביתה, אומנם לא כל כך שמחה וטובת לב אבל העיקר שבשלום.
ו...קראתי.
וקראתי, וקראתי, וקראתי, וקראתי.
קראתי די הרבה בסופו של דבר, וספר ממש מעולה.
אומנם הוא לא כל כך מוכר, ואיזה מישו נורא רחוק המליץ לי עליו, ועכשיו אני נורא מאושרת שאני קוראת אותו.
לא יודעת אם מישהו שמע פעם, הסיפור שאינו נגמר? משהו כזה?
;)
ואומנם עדיין לא גמרתי (עמוד 150 וכמה), אבל אני ממליצה בטירוף- כל מי שלא קרא ש-י-ר-ו-ץ לספריה הקרובה לביתו ויגנוב לעצמו את הספר.
מומלץ :)
ולסיכום היום-איחרתי להסעה.
קמתי, התלבשתי, הסתרקתי (!!) ואפילו לבשתי מכנסיים (.) שלא לבשתי המון זמן. האאא...
אבל במקום ללכת לבצפר לראשונה מזה שבוע בלי האולסטאר הורודות שלי (זה עושה לי כואב ברגליים), האוטובוס סגר עלי את הדלת משאיר אותי מסכנה ובוכיה.
עם ידידה חיפשתי הסעה שהיא לא אוטובוס או טרמפים (אין לי כסף, אין לי כוח), ובסופו של דבר (אחרי ישיבה בגן שעשועים ב43 מעלות חום וקריאת ספר), התפצלו דרכנו: היא לבצפר, ואני הביתה.
איזה כיף :))
יום נטול לשון, אנגלית ותלמידי כיתתי.
האם אני יכולה להיות יותר מאושרת?
(תשובה: כן.)
י-אללה, כמה תמונות בפוסט אחד! זהו, אין עוד תמונות לשבוע הקרוב! (טוב נו, יהיה :))
יום שמח, אחרצוריים נעים וסופשבוע טוב :)
עננה.
נ.ב.- מחר יש לחברה שלי יומולדת. אחלו לה מזלטוב. (וזו פקודה)
| |
 רוצה.
עומדת, באמצע הרחוב, חוזרת הביתה.
רוצה כל כך הרבה, ויודעת שאין. זה רחוק, זה מפחיד, זה לא אני.
רוצה להיות יותר רזה, ונאהבת. עם חזה יותר גדול, ואולי גם תחת מעוצב.
עיניים כחולות ואף מעוצב, צחוק מתגלגל ואם אפשר גם מאה בתעודה.
רוצה כסף, רוצה עבודה, רוצה עצמאות, אחראיות, פרנסה. מכנסיים חדשים וחולצה או שניים, נעליים, וחיוך.
חיוך שאני אחייך וכולם יהיו שמחים, ויגידו 'את ממש יפה, את יודעת?'.
רוצה נשיקה על הלחי, וחיבוק, ואפילו איזה קריצה בעין שמאל. קצת יחס, אסור?
רוצה שיגידו לי 'היי' ו'מה נשמע?', ו'ביי' ו'למה את הולכת?'. שישאלו אם נהניתי ואם היה בסדר.
רוצה שלום, ואחווה, ואהבה בין כולם. ובלי חוסר שוויון, ותוכנית כלכלית, ותחרותיות, ושיזדיין העולם.
רוצה לנצח, לקבל, ולא להפסיד יותר לעולם. רוצה לצאת מהחדר ולהגיד 'התקבלתי!', וכולם יחייכו ויסתכלו ויקנאו.
מסתכלת אחורה, אל הכביש שאני הולכת עליו.
רוצה להדרס כל כך חזק שאני לא אזכור איך קוראים לי. עם הנעליים החדשות, והמכנסיים שקצרות עלי בכמה מידות, וחיוך ממש מטומטם.
אבל אני יודעת שזה לא יקרה, כי זה אף פעם לא קורה ואני, תמיד מפספסת.
| |
לדף הבא
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
