לפני איזה שנה הכרתי אמריקאי נחמד באיזה פרוייקט שהדרכתי בו. הוא התחיל איתי בצורה ממש מקסימה ומפתיעה(אני לא חיננית במדים, במיוחד לא באותו שבוע שישנתי שעה בלילה ובקושי התקלחתי), ובגלל שהוא היה די חתיך (ואם להיות כנה: הבחור הכי חתיך שהתחיל איתי בחיים. בסקאלת ה"תעזבי את אסף ותהיי איתו" שאמרו לי הבנות סביבי), ומהשוק אז זרמתי ונתתי לו את הטלפון שלי.
התכתבנו קצת באסאמאסים לתקופה, דיברנו עוד קצת בטלפון, עד שאמרתי לו שאני די בקשר כבר זמן מה ושכדאי שידע. הוא ירד מהעסק ודי הפסקנו לדבר.
לפני חודשיים בערך שלחתי לו שוב הודעה. הוא בדיוק עבר לגור בארץ וניסינו להפגש. לפני שלושה שבועות בערך היינו אמורים להפגש והוא הבריז לי ברגע הממש אחרון, מזלי שישנתי אצל אסף באותו ערב אבל זה היה ממש מעצבן.
לפני שבוע נפגשנו. אני אגיד שמלכתחילה היו לי כוונות מאוד מסוימות לפגישה הזאת. הייתי עכשיו בקשר שנה ומשהו ואני לא רואה את עצמי עכשיו בכזה, אפילו להפך: יש אנשים שיכולים לעבור חיים שלמים מקשר לקשר, הם צריכים את זה. אני לא חושבת שאני כזאת, ודי בא לי עכשיו קצת להיות לבד. (והרי אני לא באמת לבד, וזה היופי שבכל העניין)
יותר באתי עם ראש פתוח להתנסויות. נראה לי לא זול מידי אבל גם לא מוכר מידי. ממש במרחק המתאים. וכמו שאמרתי, הוא גם היה די חתיך. 
נפגשנו, ישבנו בכמה פאבים. הייתי יפה וקצת מוזרה, אבל בצורה חיננית, והערב זרם לא רע. הוא היה די מוקסם ממני (או שאולי זה הלוקשים שהוא מכר לי, בנים וזה. אבל הייתי בסדר עם זה), וממש יכולתי לבחור- אוקיי, אם אני רוצה משהו רציני, אנא הפסיקי כאן. אבל לא רציתי, ולפיכך זרמתי. איתו, עם הקרבה הפיזית, עם הכל.
בעיקר מה שעצבן אותי זה שכמה שהערב עבר והוא נהיה יותר חרמן- ככה הוא נהיה פחות מקסים. ממש יכולתי להסתכל עליו ולראות את הדם זורם מהמוח שלו לאיזורים תחתונים יותר בגוף, וכמה הדעת פחות שולטת על המעשים שלו, עד שהם נהיו ממש אבל ממש מגוחכים. (באמת. היו ממש קטעים שהבטתי בו וחשבתי לעצמי- אין מצב שעשית את זה עכשיו. באמת שהתאפקתי לא לצחוק ועשיתי רשימת 'אל תעשה, לעולם, גם לא בצחוק, לא משנה כמה אתה שיכור' לאסף בראש)
בכל אופן, שכבנו, אצלו בדירה, אני לא אפרט על זה יותר מידי, רק אגיד שלשכב בפעם השניה זו גם חוויה ראשונית, ללא ספק.
ואני די סבבה עם כל העניין, גם לא ציפיתי שהוא יתנהג בצורה מסוימת אחרי זה (להפך, אני אפילו נרדמתי והוא זה שבא לחבק אותי במיטה), אבל אחרי כמה ימים שחשבתי על זה הרבה פתאום נורא הגעיל אותי אם הוא לא יתקשר אליי לעולם יותר. כאילו אם רק הייתי כלי בשבילו, אני לא בחורה כזאת. אני חושבת שאין לי בעיה עם מפגשים כאלו לצורכי אינטרסים, אבל בלי למחוק אחד את השני מהחיים. נו, כאלו שמרוב המבוכה אתה לא יוצר קשר. ואני לא כזאת! קיצר ממש מוזר לילהסביר וזה ברור לי בראש.
מובן שכל החברים שלי צחקו עלי שאמרתי להם את זה.
רוב הבנות פרגנו על הסיפור, רוב הבנים ממש כעסו עלי (מה נסגר עם העולם?).
דור אמר שאין לי זכות בכלל להרגיש מנוצלת מהסיפור הזה, כי אם איך שאני מדברת על זה אני זאת שניצלה אותו. וזה נכון אבל הוא לא בהכרח יודע את זה. ואני לא יכולה להסתכל על זה כיותר מזה.
אסף אומר שאולי הוא זה שמחכה ממני להודעה ולא להפך?
שמרית אומרת שאני ממש בת טיפוסית וזה מפגר, שאני לא יכולה לצפות שיתקשר וממש צחקה עלי והכל..
קיצר כל השבוע הייתי עסוקה באולי להעלב (הרי הוא עדיין לא הספיק להתעלם ממני עדיין, נכון? זה הגיוני שאם הוא ירצה להתקשר ייקח לו כמה ימים), ולכעוס על עצמי שאני מנסה להיות בחורה משוחררת וכזה אבל תכלס אני לא.
ואפילו יותר מזה! ממש לכעוס על עצמי של למה לא חיכיתי עם זה, למה לא השקעתי בדברים, למה לא השהיתי אותו עוד קצת. ובשביל מה? בשביל שזה יהיה כביכול קשר רציני והוא יתייחס אלי בצורה מסוימת כדי שאני ארגיש שאני שווה יותר? אבל לא להתייחס אליו ככה?
קיצר אי אפשר לאכול מכל העולמות ויצאתי סתומה ומתוסבכת. ובעיקר בת.
בסוף אתמול שלחתי לו הודעה של 'חג שמח גבר' והרגשתי שעשיתי את שלי. ואם הוא ירצה הוא יעשה. ואם לא- אפיזודה, שאני אולי אתהה לגביה הרבה בתקופה הקרובה, ואולי לא..
התחלתי לכתוב את הפוסט הזה אתמול והיום, אחרי יום ומשהו הוא גם באמת החזיר לי הודעה. שאל אם אני באה לתל אביב היום.
א. אני מרוצה מעצמי
ב. מה פתאום. גם בא לי לישון היום בבית אחרי תקופה ארוכה שלא, וגם אם כן הייתי בסביבה, אז נראה לי שעדיף שנפגש בפעם אחרת.. גם אין מצב שכל פעם שהוא קורא לי אני אבוא. (אחרי שהוא הבריז לי הוא קבע איתי ליום שלא כלכך היה לי נוח בו וממש הפציר בי להגיע)
ג. מעניין איך הוא תופס אותי.
קיצר אני סתומה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
