יש לי מן קטע כזה של מכוערים, שאני לא רגילה שמתחילים איתי. לא שאני מכוערת (ווהו, אני מצליחה להגיד את זה! אבל עדיין לא לעמוד מאחורי זה בלב שלם), אבל אנשים בדר"כ לא מתחילים איתי.

באו לרקוד איתי במסיבות, מדברים איתי כשמשעמם, אבל לא קרה בערך.. אף פעם? שישבתי לי במקום מסוים ומישהו התחיל לדבר איתי.

עכשיו, אני די משוועת לזה.

אני מחפשת בנרות ומוצאת דברים משונים: המאבטח בקניון שקרץ לי (ושאל "מה? הולכת לקניון?", אז עניתי לו "כן") המלצר בארומה שחייך 2 שניות יותר מהוראות התקן (ואפילו הוסיף "אני אבחר לך את העוגיות הכי יפות". נפסל כי הוא בכלל לא הביא לי את השוקולד שצריך להביא), ובכלל אני די פתטית.

וגם אם כן באים מדברים, זה אף פעם לא רציני. הם תמיד שיכורים.

מה היתה הפואנטה שלי?

מה אני צריכה פואנטה בעצם? זה בלוג.

(חח זה כמו פרטי עם הרשאה לגיקים :))

קיצר.

מה זכור לי?

פעם הייתי במסיבה באיזה יער. היה עלוב. פשוט לקחו כמה מנורות, מוזיקה, בלב עצים.. רוב ההווי הבסס על אלכוהול, באנגים ומטאל. ואני ילדה טובה שכזו, בערך. כאילו- יצא לי פוזה של אלכוהוליסטית, אבל זה רק במסיבות ומועדונים שצריך לרקוד ואני לא מצליחה להשתחרר לבד. אבל סתם? אחרי שדפקתי את הראש בנשף (וואו, ודי דפקתי את הראש! הראיתי לקומונרית שלי את השמלה שקניתי ומיכל דפקה מבט עצוב עם "אוי, השמלה" "מה? מה זה לא יפה? השמנתי?" "לא, לא זה! פשוט אני רואה את השמלה ונזכרת כמה הקאת עליה" P: ), טוב אז אחרי שהחלטתי לדפוק את הראש בנשף, הבנתי שזו בערך תהיה הפעם האחרונה, כי מה אני צריכה את החרא הזה?

אז ישבתי לי שם, עם המפתחות של האוטו בתיק, ועזבו שזה היה ערב זוועה שלעצמו (באמת), נורא הסתכלתי על הכל מבחוץ. להיות פיכח עם אנשים שיכורים זה אחת החוויות המעצבות- אתה מבין כמה דפוק אתה נראה ומפסיק (להיות זה שנוהג).

בכל מקרה, דיברו איתי הרבה. 2 ערסים ("מיכלללל, היי, מה נשמע! סתם נו אמרו לנו את השם שלך" והילה אמרה לי שהם "מי זאת? היא נראית חמודה), מישהו שהיה לי איתו קטע פעם (הוא בא לדבר איתי, את מוכרת לי וזה. כן, היה לנו קטע. וואלה? אני לא זוכר אותך. וואו, זה מוזר, בדר"כ אני כן. חבל שלא זכרתי), ועוד כמה. זה היה נחמד.

מה שרציתי להגיד זה שעכשיו יצאתי, בפעמים האחרונות מזה הרבה זמן, ואם פעם המטרה שלי היתה "הלילה אני אהיה עם מישהו" אז הפעם זה "הלילה יתחילו איתי". זה עדיין פתטי, ונורא כל הספרים האלו של "איך למצוא חתן ב10 ימים", אבל אני בת! אנחנו חולמניות! אם לא נעשה את זה, אז מה נוכל לעשות? להחליף נורה? שלא לדבר שאתמול ראיתי "הר ברוקבק", שזה סרט אהבה קצת אחר (נגיד, מתמשך וארוך?), והיה נורא נוגע מרגש עצוב יפהפה ונמתח כמו מסטיק. סעמק, שני קאובואים התאהבו, בסדר, למה למתוח את זה על 20 שנה? זה כזה "יסוד השיבה המכוערת" רק בGayית. וואו, כמה שהם היו יפים.

טוב.

אני גולשת.

אז יצאתי?

אז נראיתי פקצה (ואנס עם ורוד! גרביים תכלת!! קשת בשיער! שהתאמתי אותה למכנס!), אבל יש לי אופי טוב- והחלטתי, אני מוצאת חבר!

לא עבד.

האמת הרוב שם לא עשו לי את זה. או הסתכלו לכיוון שלי.

נו את כולם הכרתי והשתעממתי עד המון.

ברגע שהחלטתי ללכת נכנס מישהו חמוד. לא ה-כי הטעם שלי, אבל אני מיואשת בסדר!! לא באמת חמוד. Cupid סטייל.

הוא לא ממש ניסה לדבר איתי. האמת שדיברתי איתו קצת והוא היה נורא אדיש. שקט נורא.

אחרי כמה נסיונות ויתרתי והלכתי הביתה.

ואז חבר שלו עשה "רגע! אולי תתני לו מספר טלפון? הילד ביישן"

הבטתי אליו. "אתה רוצה?"

"בסדר"

"לא, אתה לא חייב. אני אבין אם לא" (וזה לא "בוא תרדוף אחרי!", אני באמת אבין. הלו, אני מאמינה שאני מכוערת?)

"לא.. אני רוצה"

אז נתתי.

"אתה באמת נראה ביישן"

"זה בגלל שאני בלונדיני?" הוא חייך אליי עם עיניים כחולות.

"לא"

הוא בטח לא יתקשר. גם אם הוא רוצה (איך קוראים לו בכלל????), הוא הרי ביישן. באמת רואים עליו. זה היה הניחוש השני שלי. יכול להיות שזה שניהם.

טוב עוד פחות מ3 שעות אני צריכה לעמוד בצומת עם הרבה ציוד. מעמיסים אותנו לחולון ל2 סמינרים בני שבוע כל אחד בהם נדבר על חיי שיתוף, קבוצה, חברה, משימה, נכיר אחד את השני, נלמד להיות קומונרים, ננסה להיות אחראים, ובסוף אחרי לינה של יומיים (במצטבר!) בבית נעלה ציוד ונסע לבאר שבע, לגור בקומונה. חוות הכשרה.

קיצר- עוד 3 שעות אני מתחילה שנת שירות!

טוב, אז לישון?..

לא.

לסדר תיק!

סיונרה.

OMG זה הפוסט האלף!!