גבע אלון.

וואלה, אני אפילו אגיד שזה מתאים לסתיו שנושב עלינו לטובה, לפחות לפי דעתי.

"אני חושבת שאני חושבת עליו כלכך הרבה רק כי אין לי משהו אחר לחשוב עליו"

רק צריך לקום מהמחשב, לפרוש ידיים אל האוויר הקר של הסתיו, ולהתחיל לעשות משהו עם עצמי, לפני שהחופש היקר הזה ייגמר.

"איך רואים שאת נחלוואית!"

"כי יש לי כומתה ירוקה?"

"כן, אבל בלי קשר. רק נחלוואי במקום שיש כסאות,  ישב על הרצפה"

(אבל כל הכסאות היו תפוסים.. מה, אני אעמוד?)

(בכלל תופעה מוזרה בזמן האחרון, אני ממש מתחברת לשירי גלגל"צ הטיפשיים האלו. שמה לב שאני מגבירה את הרדיו כשיש את החדש של רן דנקר.

מילא, אני מניחה שלאהוב מוזיקה בלי תיוגים זה חלק מההתבגרות.)

ואני 5 ימים בצבא, מי יגיד.

ובכלל יש לנו את היציאות של החיים.

וכיף לי בטירונות.

ואני עומדת בזמנים.

ואפילו הפתעתי את עצמי בריצות, במדדים של עצמי.

(אבל למה אני מרגישה כאילו הכל מכסה על עצב גדול? כמו שטיח ששמים בשירותים על החור של הביוב. ומה כל המטאפורות האלו בימים האחרונים? ולמה לא כתבתי כבר שנה? ולמה יש לי הרגשה שאיבדתי את זה, שיבשתי מדברים כאלה? אני עייפה נורא וזה רק יום שלישי, ולמה לשום דבר אני לא מצליחה להסתגל כמו שצריך? הזרות טבועה בי עד כדי כך?)