יש לי דירה חדשה וחבר חדש. עוד לא ברור לי איך אני מסדרת אותם אבל בינתיים הם נעימים לי מאוד.

אני אוהבת שהוא לא שואל אותי ופשוט עושה את מה שהוא רוצה. אני יודעת שאני אמורה לחשוב ההפך: שאני מבקשת ממנו: לא כאן, זה מקום ציבורי, אנשים יראו, והוא אומר אוקיי ומנשק אותי בכל מקרה. מלטף לי את היד. צובט אותי בגב. אני אמורה להתעצבן אבל אני מרגישה חמימות שכזו. אני לא רגילה שלא מקשיבים לי, ויש בזה משהו נחמד. משהו גברי שלא מוכר לי. בחור שאוהב להסתכל על עצמו ערום ושמצחיק את עצמו ואותי עד שכואבת לי הבטן. הומור של אינטימיות. צחקתי בימים האחרונים כ"כ הרבה, הרבה זמן לא צחקתי ככה.

שעושה את מה שהוא רוצה. והוא רוצה אותי. ואיך שהוא נוגע בי, ואיך שהוא מתרגש ממני ומושך אותי אליו ואומר לי את מה שהוא רוצה ולא מדחיק ומדחיק. שנוגע בי איך שבא לו ולא שואל אותי מה אני רוצה שיהיה. שלא לומד איזשהי טכניקה שאני אוהבת וחי על פיה. וזה מרגש אותי מאוד, וכל הגוף שלי עקצוצים. כי הרי זה סקס וזה מה שמרגש בסקס, לפחות בשבילי, התרגשות שכזו שאוחזת את האחר, וממה, ממני? 

אנשים שואלים ואני כל הזמן עונה: עוד לא החלטתי, כי לזה אני רגילה, אני שולטת בחיי ואני מחליטה דברים ואני רגילה שאם אני מחליטה שלא או שהולכים או שדברים יראו בצורה מסוימת, ככה הם יראו (מסתבר שאני כזאת באמת), ופתאום זה נשמע מסיפור אחר. לפחות לא לסיפור הזה. עוד לא החלטתי, אבל זה קורה.

נכון, בהתחלה אני נישקתי אותו, ואני אמרתי לו: בוא, עכשיו תורך, אבל מאז נשבה הרבה רוח בחיפה, והוא נפתח מולי, פתאום אני מגלה בנאדם שלא הכרתי, מוזר להכיר ולדבר ולעבוד עם מישהו חצי שנה ולא לדעת אותו בכלל, הרובד הזה לא מוכר לי. הוא שואל אותי: מה את חושבת על זה או על זה, ואני אומרת עוד לא החלטתי מה אני חושבת, וכמו שכתבתי, לא בטוחה שזה משנה. רק חדש לי. וזה נחמד נורא.

(מעניין מה הוא חושב עלי)

שהרבה יותר טוב לי לאחרונה. מאז שנפרדתי מתום אני מרגישה שאני פורחת.

(וזה בלי קשר לעניין החדש למחצה שהתחיל לאחרונה)

אז כבר שלושה חודשים אני אוכלת עליך סרטים, מנסה להסתכל על המצב בלי הסחות דעת ללא הצלחה: עם חבר, בלי, רחוק, קרוב, בכל מיני סוגי קרבה, אולי יותר, קשה לשים את האצבע ולהגיד מתי זה התחיל, פתאום נהיה משהו, ואתמול גם אתה לא הצלחת להזכר, מתי זה קרה, מתי התחלנו למצוא חן בעיננו, להתרגש ולאכול את הלב. ככה היו החודשים האחרונים.

כי זה לא יכול לקרות, כי הוא בטח לא רוצה, כי אף אחד לא רוצה אותי, כי אני צריכה להיות לבד, כ"כ הרבה אשמה, ועוד לא החלטתי אם אתמול משמח אותי או לא, אם היה עדיף שאולי לא היית רוצה, ממש סמכתי עליך עם זה, אני מרגישה שאני בונה ארונית לחדר ולקראת הסוף מוצאת חלק חשוב. איפה לשים את זה? איפה במהלך השבועות האחרונים, שבועות של בנייה, של אבל, של שיפוצים בנפש ובהתנהגות אני מצליחה לשים את הנשיקה הזאת אתמול, את הנשיקות על היד, את כל האמת הזאת שיצאה פתאום, לא חשבתי שהיא תצא. בעולם מקביל הייתי יוצאת מהאוטו ומושכת את זה עוד כמה חודשים. באמת סמכתי עליך שלא תרצה.

תמיד בזתי לבנות האלו שיוצאות ממערכת יחסים ונכנסות לעוד אחת, ובאיזשהו מקום ידעתי שהן בחורות כאלו שרוצים אותן כל הזמן והן פשוט מסכימות, הן לא יודעות איך זה להיות לבד. הן נראו מוצלחות מידי ולפיכך קצת בזויות. האם הפכתי לבחורה כזאת?

עוד לא החלטתי מה אני חושבת על כל זה. רק שזה ממש נחמד, אתה רך כל כך.