לצערי הרב בימים האחרונים הגעתי למסקנה שמגיל צעיר התחלתי ליצור לעצמי מנגנון הרס עצמי 'נסתר' כביכול. המצב הגיע לשיאו בסביבות ספטמבר - אוקטובר 2006, כשהנטייה שלי לבנות מגדלי ציפיות עצומים הייתה במלוא אונה, והנטייה שלי לגרום להם להתמוטט עליי - גם היא הייתה במלוא אונה.
מאז הייתה ירידה במצב אבל עדיין המשכתי לנסות ולהבין מה גורם לזה, כי אחרי כול פעם שאני מפתח ציפיות עצומות - והן מתרסקות לי מול העיניים - אני מרגיש יותר ויותר גרוע [בניגוד מוחלט למשפט שאומר 'הנפילה הבאה תהיה רכה יותר'] למרות שהציפיות לא היו גדולות כמו אז, בספטמבר ואוקטובר.
אולי חלקכם [או כולכם] לא הבנתם איך זה מתקשר להרס עצמי, אבל אני לא חושב שזה בדיוק הזמן המתאים כרגע לפרט את הסיבות. אומנם המחשבה על כך נמצאת אצלי בראש כבר זמן מה, אבל אני עדיין צריך 'לאשר' [פחח...] את התיאוריה הזאת.
מה שבטוח - הרס עצמי קיים כאן. עדיין לא ברור באיזה היקף וקנה מידה [לא משהו רציני יתר על המידה, זה בטוח...].
תוך כדי שרשמתי את כול הפיסקה הזאת, הרגשתי אגואיסט. מסיבה לא ברורה כולשהיא. וזה לא מוצא חן בעיני.
ולכמה דברים קצת יותר אופטימיים...
הייתי היום בדואר, ולקחתי סוף כול סוף את אטמי האוזניים לאוזניות, וסוף סוף אני שומע בדיוק כמו שצריך לשמוע. זה כמו להיכנס לחדר מבודד אקוסטית עם מוזיקה באיכות לא מהעולם הזה. לא שומעים [כמעט] כלום שהוא לא המוזיקה. פשוט אדיר. :)
בנוסף, אני מסודר כמעט לגמרי לתיאוריה - מחר יש לי תור לרופא כדי שימלא לי את הטפסים הירוקים.
כן כן ! שמעתם נכון... טפסים ! לא אחד - שניים !
יש בי ניצוץ של תקווה שאומר שיום יבוא, בקרוב, וההורים שלי יממנו לי לימודי נהיגה על מכונית. כך שהוצאתי טופס לאופנוע, וטופס לאוטו. :)
וביום רביעי - היום הגודל - אני אגש למבחן תיאוריה סוף סוף, אחרי תכנונים בלתי פוסקים [ולימודים שנמשכו שבועיים לכול היותר, עם הפסקות גדולות באמצע]. למרות זאת - אני מרגיש מוכן וממש מקווה שאעבור כי הכסף שיש לי נועד בשביל כול ההוצאות לגבי הנהיגה, ולא רק בשביל תיאוריה.. -__-
אם [והלוואי שכך ! ] אני אעבור תיאוריה, סביר להניח שתוך שבוע - שבוע וחצי יהיה לי רישיון לאופנוע D:
בנוסף, יום האהבה היום ! לכול האוהביסטים למינהם, יום אהבה שמח ! למרות שיש לי מישהי לחגוג איתה לא התאפשר לי אבל לא נורא. היה מעיק להסתובב היום בקניון ולראות כול כך הרבה זוגות ובו זמנית כול כך הרבה ורוד באותו מקום... לכול מקום שאליו הסתובבתי היה איזה זוג שהסתכל על משהו ורוד בחלון ראווה של חנות כולשהיא... לעזאזל ><
אבלללל כנראה שמישהו במפעל הפיס אוהב אותי מאוד ! זכיתי ב 80 שקל בכרטיס גירוד כזה שאימא שלי קנתה לי, 'בורסה', וכך הכיס טפח קצת. :]
ומעל לכול ! אתמול בערב קניתי באדיבותה של אימי את הספר השביעי של הארי פוטר. כן כן, אף על פי העובדה שהוא באנגלית, קניתי אותו כי אני כבר לא יכול להתאפק. אני עכשיו איפה שהוא באמצע הספר הרביעי, תוך שבועיים שלושה אני אתחיל כבר לקרוא את השביעי... :)
מה ? מותר גם לי לשים תמונות... קיטשיות מידי פעם... ><
Frengie, I Love You :]
(אפילו שסביר להניח שלא תקראי את זה בקרוב... >< )
ושמישהו יגיד שאני לא אופטימי [יחסית ! ] ...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
life-tester