well, אני חולה, וזה בא לי בזמן הכי לא מתאים... פספסתי בגלל זה את ההזדמנות האחרונה להיפגש עם דניאל מתחת לבית כי היא עברה דירה [אם ועד כמה שהבנתי....] כך ש... \:
מצטער \:
מעבר לזה המחלה הזאת באה בעיתוי נוראי בגלל שהיו לי בסוף השבוע הרבה דברים לעשות וכמעט כולם נדחו, וביליתי את רובו בלשכב במיטה. לאחרונה החלטתי להכריח את עצמי שהמצב יישתפר כך שבתכלס... אני פשוט עושה דברים למרות שאני מרגיש על הפנים. אולי אני אצליח לצאת לאן שהוא ברגע האחרון אפילו. חוץ מזה שהרופאה אמרה לי שאם זה לא יישתפר עד יום ראשון יכול להיות שהיא תשלח אותי לבדיקות בבית חולים... לא שבאמת יש לי תוכניות ללכת לבית חולים, אם זה לא יישתפר אני אמשיך לשבת בחיבוק ידיים עד שזה יישתפר. שום בית חולים ושום נעליים, זה בדיוק מה שחסר לי עכשיו..
אני מבקש סליחה מכול המנויים לבלוג שקיבלו בסביבות ה 6 אימיילים על עידכונים בבלוג וכשנכנסו הופתעו לראות את אותו פוסט.. הפוסטים שרשמתי נראו לי פתאום לא מתאימים ודפוקים מסיבות כאלו ואחרות אז מחקתי אותם. הפוסט הזה יישאר [אני מקווה].
כאילו שאני לא נראה נורא מספיק גם ככה, הורדתי היום את הזקן אחרי קצת יותר מ 3 חודשים שלא נגעתי בו [בערך]...
אם לפני זה נראיתי נורא, אז עכשיו... טוב, עדיף שאני אנצור את פי. -__-
יום שני יש לי צו ראשון, ואחרי שהשגתי את האישור מהניורולוג [וזה היה מלחמה של שעתיים בגלל אירועים שקרו בבוקר אותו יום. באמת ובתמים הוא לא רצה לתת לי אותו בגלל האירועים האלו] כך שסביר להניח שמה שיש לי לא ישפיע על לאן ישימו אותי בצבא. לגבי התיאוריה אותו סיפור, כך שאני רק צריך למצוא עם מי ללכת לשם.
יעל הביאה לתשומת ליבי קטע מצחיק ברשימה של דברים שאני אוהב:
"פילוסופיה בכללי.
פילוסופית אלוהים.
פילוסופית חיים ומוות.
פיצה."
תעשו לעצמכם טובה ואם לא הבנתם - אל תשאלו אפילו.
לאור פרץ מוזה מוזר מאוד, החלטתי להתחיל לכתוב מחדש את הספר שכתבתי לפני כמעט שנה, או יותר נכון - להמשיך את הכתיבה. ^^"
וחוץ מזה... לא קורה הרבה. משעמם, משעמם, משעמם ושוב משעמם. סביר להניח שבשבוע הבא אני ארשם למכון כושר כולשהוא [חן תפסיק לחפור לי על זה] וסוף סוף לא יהיה לי עודף זמן פנוי.
עד אז... הנה תוצר קצר של העודף בזמן פנוי הזה. משהו קטן שכתבתי ביום חמישי בזמן שחיכיתי לתור אצל הניורולוג על פני מפית.
אני אוהב את החיוך שלך
המבט בעיניים
ההססנות לפני הנשיקה הראשונה
אני אוהב גם את ההרגשה הזאת
ששום דבר אחר לא יכול לתת לי
האופוריה, כהות החושים
המגע שמחמם מבפנים
זה דיי נגמר כאן כי בדיוק הניורולוג קרא לי להיכנס, ולא הייתה לי הזדמנות להשלים את זה באותו ערב... ועכשיו כבר אין לי מוזה. ^^"
נשאיר את זה כך, בכול אופן.
ודבר נוסף אחרון, זה שאני חייב לציין שהעולם ורוד יותר כשאתה מסטול. :]
[זאת תבונה שלמדתי לפני כמה ימים ואפילו הקדשתי לה את אחד מהפוסטים שמצאתי מיותרים... Oo]
לסיום, שיהיה לכולם סוף שבוע מהנה יותר מזה שמצפה לי. Adios amigos
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
life-tester