בניגוד לבחירות
הארציות שלנו לכנסת,
הפוליטיקה המעניינת ביותר,
היא דווקא בזירת המועצות המקומיות.
קשה לי להסביר את הסיבה לכך.
אולי זו ההרגשה ששם באמת יש אפשרות
להשפיע, אולי זו
הידיעה ששם כל אחד יכול להצליח בקלות.
תהה הסיבה אשר תהיה ,
נדמה שדווקא בזירת השלטון המקומי,
נעלמות בעיות הבחירה הכפויה,
הקיימות בזירה הארצית,
והשמיים הם הגבול.
במהלך שנותיי,
עברתי כבוחר כמה וכמה מערכות בחירות
כאלה. בשיטוטיי
בארץ, יצא לי
לראות מועמדים לא רק מהעיר שלי,
אלא גם מערים אחרות.
כעת,
הבחירות הללו נראות לי די
שבלוניות, ואת
המתמודדים, הצלחתי
לחלק למספר קטגוריות.
אני מגיש לכם את מסקנותיי
כדי שכשאתם תחליטו למי להצביע,
אולי תקדישו לכך רגע של
מחשבה.
להלן
הטיפוסים שהכרתי מתמודדים בבחירות:
המועמד
המכהן:
המועמד
המכהן, הוא
מה שניתן לכנות בממלכת בעלי החיים "זכר
אלפא". מצד
אחד הוא המלך,
וכולם נושאים אליו עיניים.
מצד שני כולם מביטים אליו
בקנאה, וכולם
באים אליו בטענות על כך שלא ביצע את תפקידו.
זכר האלפא ,
יודע שכמו כל זכר אלפא,
אין פרישה נעימה,
והוא יקרע לגזרים ע"י
העדר אם יפסיד.
לכן
הוא עושה מאמצים עילאיים כדי להישאר
בתפקיד. אבל
לרוב נתקל בבעיה כפולה:
מצד אחד בזמן תפקידו הוא
הקים לעצמו לא מעט אויבים,
והסתבך בלא מעט פרשיות
שחיתות. מצד
שני בזמן הבחירות,
הוא הבטיח הבטחות מפליגות
שאת רובן לא קיים.
לכן הוא מתמודד ע"י
יצירת אווירה של ווינר.
הדרך
הכי טוב לזהות את המועמד הזה היא לפי סיסמת
הבחירות שלו. אם
ססמת הבחירות שלו היא משהו כמו :
“ממשיכים בתנופה/בהצלחה/בקידמה"
או "כולנו
ביחד מצביעים X”.
היו סמוכים ובטוחים שאין
תנופה, אין
קידמה והדבר האחרון שקהל הבוחרים שלו
יכול להתגאות בו הוא שהוא יחד.
למרות
זאת, המועמד
הזה ינסה לייצר הרגשה שהוא מנהיג של מחנה
הרבה יותר גדול מכפי שהוא באמת,
וימשיך לחייך בדיוק שנייה
אחת אחרי שיספרו את הקול האחרון בקלפיות.
אם ינצח,
הוא יחזור לסורו,
ואם יפסיד,
אתם יכולים להיות בטוחים
שעוד חודשיים תמצאו אותו מנכ"ל
בכיר, של
החברה שבתפקיד ראש העיר הוא אישר לה מכרז
שערורייתי.
המועמד
המערער
המועמד
המערער הוא ה"זכר
ביתא" שמערער
על תפקידו של "זכר
האלפא" הוא
ינסה להיראות כאלטרנטיבה ראויה,
אבל בדיקה קצרה תגלה שהוא
לא שונה בהרבה מהמועמד המכהן לפני קדנציה.
המועמד המערער לעולם לא
ינסה ללכת ולרכוש את לבם של הבוחרים,
ובמקום זאת ינסה ללכת בדרך
הקלה ולרכוש את קולם של מגייסי הקולות
והעסקנים.
בכל
הנוגע לציבור הממורמר מהמועמד המכהן,
הוא ינקוט באסטרטגיה של
"מידה
כנגד מידה" אל
מול המועמד המכהן ,
וינפיק סיסמאות שחוקות
משל עצמו. כשהמועמד
המכהן יצא בססמה:
“ממשיכים בקדמה".
הוא יצא בססמה בסגנון :
“דרושה מנהיגות אמתית",
או "החינוך
זה הכל".
הוא
ימשיך לפזר הצהרות מעורפלות,
בתקוה שהן יעשו את שלהן,
ובכל מקרה,
מנהיגות אמתית היא הדבר
האחרון שתמצאו אצלו.
אילו הוא היה רוצה לשנות
משהו, הוא
לא היה נזכר במנהיגות רק ביום הבחירות,
ומקים ארגונים התנדבותיים
שיפתרו את הבעיות בחיי היום יום הרבה לפני
יום הבחירות.
הדבר היחידי שמעניין את
המועמד המערער,
כמו כל זכר ביתא,
הוא לקבל את התפקיד של זכר
אלפא, ואת
הגישה לכל המשאבים והנקבות.
הסייח
השחור
הסייח
השחור הוא ההפך המוחלט משני המועמדים
הקודמים. הוא
דווקא האדם שישב שנים באופוזיציה,
שעמד בדרכו של ראש העיר על
כל צעד ושעל.
בלי
שהוא הבין זה,
הפעילות הזו הפכה אותו
לאדם החשוב ביותר לראש העיר,
כי איזה ראש עיר יכול לכהן
בתפקידו, בלי
שעיר לעזאזל להטיל עליו את האשמה לכל
הפרויקטים הכושלים?
זו
הסיבה שהמועמד הזה יזכה לחיי נצח פוליטיים,
אבל תמיד כשיביט מעלה יזכה
לראות רק את ישבנו של ראש העיר מביט אליו
בחזרה. אדם
שמכהן בתפקיד הסייח השחור יותר מדי זמן,
מטמיע בתודעת ציבור הבוחרים
את ההבנה שהוא מועמד חסר סיכוי,
ולכן עם הזמן קהל התומכים
שלו הופך לגרעין קשה וקטן,
ומסייח שחור הוא הופך להיות
למגייס קולות תמורת גמולים.
הסיכויים שלו להגיע לפסגה
נעלמים, אבל
הוא הופך להיות איש מבוקש יותר ויותר,
ולא נדיר לראות ראש ממשלה
מכרכר חצי שיכור בבת מצווה של הבת שלו.
בעל
החזון
אם
אתם שואלים מה קרה לאיש שמכר לג'ק
את אפוני הקסם ,
אז התשובה היא שהאדם הזה
הלך ורץ לראשות מועצה בישראל.
בעל החזון יכול להבטיח לכם
הכל, אבל
ממש הכל אם רק תתמכו בו.
ועוד לשכנע אתכם שזה אפשרי.
רוצים
מסלול מירוצי יאכטות בירושלים?
אין בעיה,
כל מה שאתם צריכים זה לבחור
מועמד בעל חזון.
הוא ישכנע אתכם שהוא יבנה
רכבת תחתית בקריית שמונה,
נמל חלל בקריית גת,
ומטעי קולורבי במרכז תל
אביב. הוא
יופיע בפוסטרים של הבחירות עם עיניים
מצועפות שמביטות תמיד מטר מעל לראש שלכם,
לעולם לא ישירות אליכם,
ויבטיח לכם שעכשיו יפתרו
כל הבעיות שלכם.
עתידו
הפוליטי של בעל החזון,
תלוי לרוב בקהל הבוחרים
שלו. רוב
הבוחרים, יסננו
אותו מיד, וילכו
לבחור את אחד משני המועמדים הראשונים,
אבל לעתים רחוקות,
נבחר דווקא בעל החזון.
ואז מגלים שחזון לחוד
ומציאות לחוד.
בעל
החזון מתגלה פתאום כאדם פרקטי מאוד,
שבתואנה של הגשמת חזון,
מוסר את שטחי הנדל"ן
המבוקשים ביותר,
לגורמים מפוקפקים,
לרוב ללא מכרז.
אז הוא מגייס לעזרתו את
הסייח השחור,
ומאשים אותו בהרס תכניותיו,
תוך שהשטחים נשארים בידיים
המפוקפקות, עכשיו
במקום לפתח אותם,
מקבלים הבעלים החדשים
שלהם, את
הזכות להפוך אותם לבניין מגורים,
לקזינו,
לקניון או סתם למזבלה
ציבורית, מה
שיכניס יותר כסף לקופה.
וסביר מאוד להניח בעוד 4
שנים בעל החזון,
שכשל בתפקידו ולא יבחר
בשנית, ילך
לעבוד אצלם.
אבל
יש אור בקצה המנהרה...
לבעל החזון יהיו מהרגע
ההוא ואילך, די
והותר משאבים להגשים את החזון הפרטי שלו,
שכולל דירה במגדלים
היוקרתיים ביותר בתל אביב.
המסכן
המועמד
המסכן, הוא
זה שתמיד ישמח לספר לכם שהוא גדל בעיר
שלכם, בעוני
מחפיר. הוא
יפליג בסיפורים קורעי לב על כך שהוא
והמשפחה שלו היו כל כך עניים שהם גרו 45
נפשות בתא שירותים קטן
בתחנה המרכזית הישנה.
הוא גם יספר לכם שלמרות כל
זה הייתה להם הרבה אהבה בבית.
הוא ימשיך לספר על האבא
הקשוח שלו, שלמרות
שעבד קשה, לא
היה לו כסף לכלום,
אפילו לקנות מסרק,
ובגלל זה כל המשפחה הייתה
צריכה ללכת בראש מושפל כדי שהשער לא יפרע
ברוח. אבל
מיד הוא יוסיף בחיוך,
שאחרי עבודה קשה הוא עלה
והצליח, ועכשיו
הוא יכול לקנות את כל המסרקים שהוא רק
רוצה... אילו
רק לא היה קירח.
המועמד
המסכן ינסה לשדר לכם שהוא מבין את המצוקה
שלכם, שהוא
סבל כמוכם, ושהוא
יהיה האביר שנלחם למענכם אם רק תתנו לו
את הקול שלכם.
במציאות,
אם הוא היה מתכוון לבצע
איזשהו שינוי,
כבר מזמן היו מוצאים נגדו
כמה פרשיות שחיתות,
ומעיפים אותו מהפוליטיקה.
למעשה,
התפקיד האמתי של המועמד
המסכן, הוא
לספק גושפנקה חוקית להתעללות באזרח הקטן.
וכשהאזרח הקטן יבוא להתלונן
על הקשיים שלו הוא יצחק לו בפנים ויספר
שאותו לא ילמדו מה זה קשיים.
הוא הרי בא ממשפחה גדולה
שהייתה כל כך ענייה שהיא הייתה צריכה לגור
45 נפשות
בתא שירותים.....”
וכך תשמעו את הסיפור הזה
במשך כל הקדנציה עד שימאס לכם.
וכשימאס לכם,
הוא יתפטר באמצע הקדנציה
כדי שלא ידבק בו כתם הלוזר,
וילך לכנסת לספר את הסיפור
שלו בזירה הארצית.
האמא
של כולם
האימא
של כולם, היא
זו שמתגאה בחוסר ההתאמה שלה לנורמות
האסטתיות. היא
זו שתשלם סכום כסף נוסף לצלם הכרזות שיצלם
את כל קפלי השומן שלה,
עם תסרוקת הדודה שלה,
שיצאה מהאופנה לפני 20
שנה.
היא תביט אליך מהפוסטרים
מחייכת את אותו חיוך מלא שביעות רצון
שאימא שלך חייכה כשהיא ראתה אותך יושב
ועושה שיעורי בית במקום לשחק כדורגל למטה.
היא תביא את כל אלה לקמפיין
הבחירות, ותקווה
שהטבע והאינסטינקטים יעשו את שלהם,
שאתה כמו גוזל שכרגע בקע
מן הביצה תתבלבל ותזהה בה את האימא שלך.
אין
בזה שום דבר רע.
הבעיה היחידה היא שההורים
אמורים לפרנס את הילדים,
הילדים לא אמורים לפרנס
את ההורים. בעיר
ישנם 20,000 תושבים
לפחות, והחיה
היחידה שאני מכיר שיכולה להמליט 20,000
צאצאים,
היא מלכת דבורים.
ומלכת דבורים לא דואגת
לדבורים, נהפוך
הוא הדבורים עובדים למען רווחת המלכה.
הם חיים חיי עוני ודלות
במחילות הכוורת רק כדי שהמלכה תקבל מזון
מלכות. הם
יוצאים ומסתכנים למענה,
לעתים מתים למענה רק כדי
שהיא תוכל להמשיך לחיות.
מי שרוצה עיר שתנוהל באופן
הזה... מוזמן
להצביע ל"אמא
של כולם".
האנטי
שחיתותי
האנטי
שחיתותי, כפי
ששמו מרמז, הוא
זה שירוץ על סמך שתי מילים בלבד.
“די לשחיתות/
מושחתים נמאסתם /
עסקנים החוצה".
הבעיה היא שהאנטי שחיתותי
אומר את הדברים האלה כל הזמן גם כשזה לא
קשור בכלל לנושא.
בכל פעם שיתפסו אותו מדבר
שטויות, הוא
לא יתנצל, אלא
יגיד שמי שתפס אותו הוא נציג של המושחתים,
שבא להכשיל אותו.
בכל
פעם שהוא ידרוך ברחוב על קקי של כלב,
הוא יגיד שהמושחתים שמו
אותה שם כדי להביך אותו,
או שאם המושחתים לא היו
עסוקים כל כך בשחיתות,
הרחובות היו נקיים מקקי
של כלבים, והוא
האדם היחידי שיכול לטהר את העירייה מהם.
סביר מאוד להניח,
ששתי שניות אחרי שהוא
ייבחר, יצא
המרצע מן השק,
ויתגלה שהוא המושחת הגדול
מכולם.
קקי
של כלבים ימשיך להתגלגל ברחובות.
אנשים ימשיכו להסתובב עם
פה סגור, והפשיעה
תנסוק. אבל
אל דאגה... תמיד
יבוא האנטי שחיתותי הבא שיחליף אותו.
המועד
לגדולות
המועד
לגדולות הוא ההתגלמות של העסקן הפוליטי
הישראלי. הוא
יודע היטב שהדרך לראשות הממשלה עובדת דרך
2 מסלולים.
המסלול האחד הוא המסלול
הצבאי, שם
צריך להשתחרר בדרגת אלוף פיקוד לפחות.
והמסלול האזרחי,
שם כמו שטרית פרץ מצנע
אולמרט ובוים,
צריך להיות קודם ראש עיר.
לקריירה
צבאית הוא לא התאים.
ומי שישאל למה תמיד ימצא
אצלו קשתות ברגליים,
טחורים בנחיריים,
ויבלות בערדליים – מחלות
תפורות שנותנות פרופיל 21
אוטומטי,
אבל בדרך נס לא פוגעות בו
באזרחות כלל.
אפשר
לזהות אותו בעיקר ע"י
כך שכרזות הפרסומת שלו,
הן חיקוי עלוב של הסלוגנים
של המפלגה שלו בבחירות האחרונות.
(אדום כחול לבן למתמודדים
מקדינה, לבן
על כחול לליכודניקים,
וכחול על לבן למערכניקים).
זה נובע מכך שהמפלגה שלו
התקמצנה על קמפיין חדש,
והחליטה פשוט לתת לו להשתמש
במה שכבר קיים,
ולראות איך יצליח.
אם
הוא ייבחר, מיד
יבוא ראש המפלגה לגזור עליו קופון,
ואם ייכשל,
המפלגה תכחיש כל קשר אליו.
זו הסיבה שהרבה פעמים,
הוא מתמודד בראש רשימה
עצמאית. באנגלית
קוראים לזה plausible
denialilbility סליחה שאני לא
מכיר את התרגום לעברית.
בזמן
כהונתו בתפקיד הדבר הראשון שיהיה על סדר
יומו, הוא
לשריין למגייסי הקולות למפלגה שלו תפקידים
קלים בעירייה.
התפקידים האלה יאפשרו לו
לשמור עליהם נאמנים מצד אחד,
ומצד שני לא יגזלו הרבה
זמן מסדר יומם,
כדי שיוכלו לעבוד את עבודתם
האמתית: לאגור
קולות.
ל"מועד
לגדולות" מגיע
תמיד רגע הקריאה.
זהו רגע משבר גדול במפלגת
האם: תבוסה
בבחירות, פרשית
שחיתות שממוטטת את המנהיג,
או משבר אחר כגון זה.
בדרך כלל זה קורה באמצע
הקדנציה, ואז
ה"מועד
לגדולות" ממהר
להתפטר, לתת
את מושכות השלטון למגייס הקולות שיבטיח
לו תמיכה בעתיד,
ולרכב בחיוך אל עבר השקיעה.
עם חופן (וחוקן)
מלא דולרים.
הרמטכ"ל
המח"ט
הסיבה
שאני קורא למועמד הזה:
הרמטכ"ל
המח"ט,
היא משום שהרמטכ"לים
מגיעים אוטומטית להנהגה הארצית,
אבל על כל רמטכ"ל
אחד, יש
כמה מח"טים
מתוסכלים, שמנסים
את כוחם בבחירות הארציות.
המתמודד הזה לא יפספס
הזדמנות להראות לכם תמונה מימיו בצבא.
לעתים במדים,
לעתים מחזיק משקפת,
העיקר שבצילום הבלורית
שלו לא תפסיק להתנפנף.
מה
שטוב במועמד הזה,
זה שהוא משדר אמינות.
במקרים רבים זה באמת כך,
הרי בכל הזמן שהוא היה
בצבא, הוא
לא היה צריך ללכלך את הידיים בפוליטיקה
המקומית. הבעיה
היא שהאדם הזה היה כל כך הרבה זמן בצבא,
שהוא לא הפסיק לחשוב כמו
חייל, ויש
לזה מספר חסרונות:
חייל
לעולם לא חושב איך להרוויח את הכסף שהוא
הולך לבזבז. הוא
יודע שהוא מקבל תקציב,
ועובד איתו.
חייל לא חושב על חינוך,
ועל בריאות,
ואפילו המושג בחירות נראה
שבשבילו תהליך מייגע ולא נחוץ.
הקריטריון שחייל הזה משבץ
אנשים לפיו, הוא
כושר השיפוט שלו לגבי אנשים.
וזה משאיר פתח לכל מיני
לקקנים חסרי כישורים לקבל תפקידים חשובים
כשיש ראויים מהם בהרבה.
במצב
הזה, העיר
מתחילה להתנוון ולהתפרק לאט לאט,
והחייל שלא פשט את מדיו,
מבין שהוא הולך לשלם את
המחיר. כאן
מגיע רגע המבחן שלו,
בו הוא צריך לפטר את החברים
שלו. העניין
הוא שבמנטליות החיילית לפטר חברים,
זה כמו לבגוד בחיילים,
ואת זה הוא לא יכול לעשות.
לכן
הוא פועל כפי שהדוקטורינה הצבאית מכתיבה,
ומנסה לבנות לעצמו היררכיית
פיקוד. הוא
מדמיין את עצמו בתפקיד הרמטכ"ל
– ראש העיר.
ותחתיו ממנה עץ של תפקידים
בכירים יותר ובכירים פחות,
בהתאם לקולות שאותם מביא
כל מגייס קולות ועסקן פוליטי בינוני.
לבסוף
מתקבל מצב, שהעיר
הופכת לצבא. אדם
שרוצה משהו, צריך
ללכת למפקד הישיר שלו.
העסקן הפוליטי,
כדי לקבל את הצ'ופר
הכי קטן. אבל
כמו בכל צבא,
המצוקה הזו לא מתגלה
בבחירות. כי
בבחירות כל החיילים מאומנים אוטומטית
להצביע בעד המפקד שלהם,
שמצביע בעד הרמטכ"ל
שלו. והאדם
הזה תמיד נבחר ברוב מרשים של קולות ונחשב
ראש עיר מוצלח.
טוב...
אלה הם הטיפוסים של
ראשי הערים שאני מכיר.
אולי אתם מזהים בהם
מתמודד משלכם.
אם כך הוא הדבר...
כשתצביעו בשבילו,
ותתחילו אח"כ
להתלונן...
אל תגידו שלא אמרתי
לכם איך זה ייגמר.
שיהיה
בהצלחה... לכו
להצביע!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
