ארכיון דון קישוט:

בד בבד עם החדשות המפחידות על תפיסתו של "בית חב"ד" ע"י טרוריסטים בהודו, נפלה על ראשנו, או שמא עלי לומר:” אוזנינו”, חדשה טרייה לא פחות, אך צפויה הרבה יותר. פיסת החדשות המדוברת היא שסוף כל סוף הוחלט להגיש כנגד ראש ממשלתנו, אהוד אולמרט, כתב אישום בפרשת ראשון-טורס.

קשה לומר שמישהו מהציבור הישראלי נפל מהכיסא כשהוא שמע על הידיעה הזו, כמו שאי אפשר לומר שלא ידענו שזה יגמר בכתב אישום בסופו של יום, אך הדבר המעניין יותר הוא מצעד ההתחסדות הבלתי נסבל המלווה את הפרשה.

אין כל ספק שאהוד אולמרט לא נרדף בפרשיות פליליות משום שהוא מושחת יותר, או פחות מראשי ממשלה אחרים. הסיבה שערוותו הפלילית של אולמרט נחשפה בפומבי, היא משום שביצע צעדים שנויים במחלוקת, ופרס כספי גדול הוצע על כל ידיעה שתביא להדחתו.. וזה עבד!

אין בליבי טענות על חוסר הדמוקרטיה שבדבר, אלא רק על ההתחסדות במסווה של "שמירת האינרטס הציבורי". במשך זמן רב ישב תיק הפרשה במשרדי המשטרה והעלה אבק. הסיבה לדבר הייתה שראשי שלטון החוק במדינה לא יכלו להחליט אם להגיש נגד אולמרט כתב אישום בפרשה הזו בלבד, או לחכות ולהגיש נגדו כתב אישום מרוכז בכל הפרשות הפליליות בהם הואשם. הדבר שהכריע את הכף לבסוף לא היה שיקול חוקי יוצא דופן, או זווית ראייה רעננה שהביא מוח משפטי בכיר, אלא העובדה שהבחירות קרבות, ואהוד אולמרט התנהג כמנותק מהם.

ראשית, מיודענו אומרט החליט כי הוא לא יפנה את כיסאו לציפי לבני ובכך לא ייתן לה יתרון על פני נתניהו. שנית, ראש ממשלתנו החליט להיות ראש ממשלה יוזם ואסרטיבי, ולא הברווז הצולע שממשלת המעבר מצפה ממנו להיות. לאחר שנים של תרדמת חורף החליט פתאום אהוד אולמרט לצאת כנגד נערי האוצר, ולפעול להענקת רשת ביטחון כוללת לפנסיות, והגדלת תקציב לאוניברסיטאות. הכל לשקם את מקומו בהיסטוריה הישראלית.

למשמע הדבר שראש ממשלתנו החליט לכתוב צ'קים שלא הוא יצטרך בעתיד לפרוע , נזעקו שועי המדינה והחליטו להפסיק להתלבט, ולהגיש כנגדו כתב אישום, מינורי כמובן, מיד כדי לאלץ אותו להכריז על נבצרות ולפנות את מקומו לגברת ציפי לבני.

עד לכאן הכל טוב ויפה, ולא שונה הדבר מכל המקיאבליזם הישראלי שמלווה את הפוליטיקה שלנו. מה שגרם לי לשבת ולכתוב פוסט על הנושא, הוא שהיום בתוכנית "ערב חדש" הוחלט לגייס פורום תלת ראשי שדן בסוגיה . בסופו של הדיון, פנה המנחה, דן מרגלית, אל המצלמה והתנצל על כך שאף אחד מחברי הפאנל לא טען שאולמרט צריך להישאר בתפקידו. הוא אמר שהם חיפשו בכל מקום ולא מצאו אפילו אדם אחד שחושב כך. זו הסיבה שהחלטתי אני לכתוב על כך פוסט. ולו כדי שיהיה אדם אחד לפחות שטען את טיעוני הנגד.

הסיבה העיקרית שאינני סבור שאהוד אולמרט צריך להכריז על נבצרות, היא שאהוד אולמרט כבר התפטר, ואיננו עוד ראש הממשלה. תפקידו של אולמרט מרגע זה ואילך הוא לא לעמוד בראש הממשלה שמנהיגה את המדינה, אלא לעמוד בראש ממשלת המעבר.

תפקידה של ממשלת המעבר הוא לא להנהיג את המדינה, אלא להחזיק את השלטון יציב בזמנים הפכפכים. זו הסיבה שממשלת מעבר מקבלת סמכויות גדולות בהרבה מממשלה נבחרת. מצד אחד כל הסמכויות של ממשלה רגילה נתונות בידיה, ומצד שני יש לה סמכויות עודפות... כמו חוסר היכולת לפטר את חבריה.

כיום אנו חיים בזמנים הפכפכים, וזקוקים אנו לממשלת מעבר יציבה. המשבר הכלכלי מאיים לשטוף את חופיה של ישראל, ולמוטט את כלכלתה. ככל שהפרשנים הכלכליים , הנשכניים והביקורתיים בדרך כלל, יושבים ומרגיעים את הציבור, כך הולך אני ומתחיל לדאוג. אילו בי תלוי היה הדבר הייתי דוחה את הבחירות בכלל ומקים ממשלת אחדות, שלכל הפחות תכין תכנית כלכלית יציבה שתהיה מוסכמת על שלוש המפלגות, כך שכשהשלטון יתחלף לבסוף תיחסך מהציבור חוסר ודאות כלכלית.

במציאות הזו, מבקשת המערכת הפוליטית שלנו, בחוסר אחריות משווע להחליף ראש ממשלה מיד ועכשיו, עוד אפילו לפני שהוגש נגדו כתב אישום, והוא באמצע השימוע, ותפקידו ע”פ חוק הוא להחזיק את המדינה יציבה בזמנים קשים.. מרגיש אני, שלמרות שרוב חברי הכנסת שלנו הם עורכי דין במקצועם, אין להם שום הבנה של המושג ממשלת מעבר.

ציפי לבני, שכשלה בהקמת ממשלה, או יותר נכון ב"ייצוב מחדש" של הממשלה שהקים אולמרט, החליטה ללכת לבחירות, נישאת על גלי ההערצה של הסקרים. זוהי זכותה ואינני מבקר אותה על כך. יחד עם זאת, בגל האופוריה של "היא יצאה מה זה גבר" אסור לשכוח שהיא כשלה בהרכבת ממשלה חצי מוכנה שהותיר אחריו אולמרט. כיצד אם כך אפשר לשים אדם כזה בראש ממשלה הזו שבהרכבתה כפי שהיא היא לא עמדה, דווקא בעת משבר.

פרט לכל אלה, כואבת לי ההתחסדות של המערכת הפוליטית כנגד הצעדים הפופוליסטיים שנוקט אולמרט. לא! עלי הוא לא עובד, אני יודע היטב שלא מטוב לב נובעים ההקצבות הנדיבות שלו, אלא משיקול פוליטי קר.

ומה בכך?? האם המושג "כלכלת בחירות" כל כך זר בתרבות הישראלית? האם זו הפעם הראשונה לפני בחירות שתקציבים נשפכים ללא חשבון רק כדי לאסוף בוחרים, והצ'ק שנפרע לאחר הבחירות מכיל הוצאות גדולות לציבור הישראלי?

ההבדל בין "כלכלת אולמרט" לכלכלת בחירות פשוט וחד: בכלכלת בחירות מן הכסף נהנה רק צד אחד של המפה הפוליטית, ובכלכלת אולמרט , פוליטיקאי שיעלם במהרה, כולנו נהנים: כל הסטודנטים ללא הבדל דת גזע ומין נהנים מהתקציב האקדמי; כל הפנסיונרים ללא קשר לשייכותם הפוליטית ייהנו מרשת הביטחון לפנסיות. האם מישהו יכול לטעון ברצינות כי המצב הזה טוב פחות מכלכלת בחירות בה רק קהל בוחרים מיוחד ומתנדנד נהנה מקופת המדינה בעוד שאר המדינה יושבת מוזנחת, ומשלמת את החשבון?

קשה לי להאמין שבמציאות כמו שלנו, לא מצאו ב"ערב חדש" אפילו לא אדם אחד שיאמר את הדברים האלה. קשה לי גם להאמין ששלושת האנשים שכן ישבו בפאנל, רובם פוליטיקאים, לא חשבו על כך.

הדבר היחידי שהם דיברו עליו, הוא על תרבות השלטון הישראלית. על הבושה הבלתי נסבלת שיכהן בישראל ראש ממשלה שהוגש נגדו כתב אישום. כאילו שזה הדבר שגרם לציבור לאבד אמון בנבחריו.

חברי הכנסת יודעים היטב, שהם נמצאים במירוץ כנגד הזמן. בזמנים בהם שר האוצר לשעבר עומד למשפט על מעילת כספים כנגד ניצולי שואה. שר האוצר הנוכחי צולם מצביע פעמיים בכנסת, ועומד בראש הליגה שתובעת להעניש את כל מי שעשה את זה, הדבר היחידי שחברי הכנסת פוחדים ממנו, הוא שעכשיו, שראש ממשלה שעומד מולו כתב אישום יכהן, נוכל אנו הציבור לדרוש באמת ובתמים בדק בית רציני בכנסת.