ארכיון דון קישוט:

דבר אחד שהמלחמה הזו עשתה, הוא לשבש את לוח השידורים. בעקבות זאת, זכיתי לצפות בתוכניות שבימים כתיקונם לא הייתי מרשה להן להתארח על האקרן , אך כעת, ללא תחרות מן הערוץ המקביל זוכות פתאום לעדנה.

תוכנית אחת כזו, היא התכנית של אלון גל: משפחה חורגת. אני מודה שהיום זה לא הזמן לכתוב על תוכנית כזו. הזמן הנכון לכתוב על תוכנית כזו היה אולי לפני כמה שנים כשהתוכנית שלו רק עלתה לאוויר. אבל מכיוון שטכנית זו הייתה הפעם הראשונה שצפיתי בה, העמידו פנים שערפל ממלא לכם את העיניים, הכל מתחיל להסתחרר, וחזרתם אחורה בזמן לתקופה שהתוכנית החלה.... וחוץ מזה אתם יפים יותר, רזים יותר, ויאללה... On the house, גם עשירים יותר.

הרושם הראשון שקיבלתי כאשר צפיתי בתוכנית של אלון גל הוא שהוא פטיש. ולא סתם פטיש אלא פטיש במרק פטישים. כאן דרוש הסבר קטן לגבי מהו מרק פטישים. כולנו למעשה מכירים את סיפור מרק הפטישים אבל בגרסאות שונות. חלק מכירים אותו בתור מרק אבנים לדוגמה (תלוי בעדה שהגעתם ממנה)... ולהלן הסיפור:

אדם עני שאין לו כסף, יושב מחוץ למסעדה ומתעלף מהניחוחות. הטבח שרואה אותו מזיל ריר מחוץ למטבח, מגרש אותו בגסות. העני לא מאבד את העשתונות ואומר לטבח : “אני לא צריך את האוכל שלך, אני אעשה אוכל מהאבן הזו שהבאתי איתי”. הטבח מסתקרן, ומזמין אותו פנימה לבשל לו מרק מהאבן. האדם מכניס את האבן לסיר, ומבקש מהטבח מים. ואחר כך תפוחי אדמה , ושמיר ו.... נו אתם מכירים את ההמשך, אני יודע לבשל רק חביתה אז אל תבקשו ממני מתכונים למרק. בקיצור מרק האבנים מתבשל, והעני מוזג לטבח קערת מרק.והטבח מלקק את השפתיים בהנאה ואומר: “זה המרק הכי טוב שטעמתי, כמה אתה רוצה בשביל האבן הזו”. העני נוקב בסכום כסף ענק, והולך הביתה שבע ועשיר.

כך גם בתוכנית של אלון גל. אלון גל הוא הפטיש/האבן במרק. הוא מגיע למשפחה חורגת/בהפרעה, ומציע את עזרתו, אך לא נותן אותה. במקום לעזור ישירות אלון גל הפטיש לוקח קבלות ונתונים למומחים: “המלח ,הפלפל ,הפטרוזיליה, השמיר … ומבקש מהם עצה. הם מפשפשים בניירות נותנים לו את העצה. ואז מגיע אלון גל עם צרור העצות שלו, ובכל מיני מניפולציות פסיכולוגיות זולות כופה אותן על המשפחה.

קל לומר שאלון גל "עושה קסמים", כמו שקל לומר שהמרק הוא באמת מרק פטישים. אבל האמת ברורה לכולם. אני מודה שבמהלך שיטוטיי בבלוגוספירה, ראיתי הרבה מאשימים את אלון גל בבריונות. לא ראיתי בריונות בתוכנית, לפחות לא גלויה. אלון גל נראה כך שהוא לא צריך להיות בריון, הוא רק צריך לרמוז על כך. אך גם "מטפל" הוא לא. לומר למישהו : “אני לא עוזב אותך עד שאתה עושה מה שאני אומר", או להגיד למישהי "כמה שהיא יפה" ואז ללכת ולהשאיר אותה עם הצרות לא נקרא טיפול.

כאן עלי לגעת בנקודה שהייתי צריך להבהיר בתחילת הפוסט והיא מדוע אני כותב על זה בכלל. הרי מה צריך להיות לי אכפת אם התוצאה הסופית היא שלא נגרם נזק, ועוזרים לאנשים במצוקה.

הסיבה שאני כל כך מתנגד לתוכנית היא לא העזרה שהאנשים מקבלים, אלה המסר שהתוכנית מעבירה. המסר הקלוקל הזה מתחיל מעצם העובדה שהתוכנית מוצגת בטלוויזיה. ההצגה של התוכנית הזו בטלוויזיה, לא נועדה לגרום להנאה. אין כאן בידור אין שירים ,ריקודים, נשים יפות, גברים סקסיים או אפילו תחרות. ההצגה של התוכנית הזו בטלוויזיה, במיוחד באופן הזה נועדה לגרום לאנשים לחקות את הצעדים שאלון גל מבצע וכאן מתחילה הבעיה.

התוכנית מדגישה יותר מדי את החלק של אלון גל, ומצניעה את החלק של המומחים הכלכליים והעסקיים. נראה אם מישהו שצפה בתוכנית יכול לנקוב לי בשם של מומחה אחד בתוכנית חוץ מאלון גל? האמת גם אני לא יכול. אדם הצופה בתוכנית ומזדהה עם הקשיים שלה יעדיף לפנות לאלון גל ,הפטיש שבמרק, ולא למומחים. הוא לא ילך למומחים המוצגים בטלוויזיה, או אפילו לא יחפש מומחים בעלי תפקיד דומה אצלו בדפי זהב. תחת זאת הוא יידפק על דלתו של אלון גל, ויתחנן לעזרה או במילים אחרות.... עוד מרק פטישים – בתיאבון.

התוכנית שמעוררת הזדהות כה גדולה עם אלון גל, מצידה גם גוררת חיקוי של ההתנהגות שלו. רק שחיקויים לעתים נדירות יעילים או טובים כמו המקור. הפרומואים בהם אלון גל נראה צורח על אנשים, מאיים עליהם ,משפיל אותם ופוגע בהם חוטאים למציאות. מרביתם הם אוסף של אמירות שערורייתיות שהוצאו מהקשרן והודבקו יחד למען הפרומו. אבל מה שאלון גל וקשת מסרבים להבין הוא שהרבה יותר אנשים צופים בפרומו מכפי שצופים בתוכנית. והאנשים האלה מבינים שכדי להשיג תוצאות כך צריך להתנהג – באופן הדורסני הזה. הם מחקים את ההתנהגות בפרומו ולא את ההתנהגות בתוכנית.

כך הפך אלון גל לרפי גינת של שנות האלפיים. אלא שבמקום להתעלל בנוכלים הוא מתעלל באנשים מן השורה. במקום להציע להם עזרה ממשית: מספר טלפון של יועץ כלכלי, פסיכולוג טוב, או מטפל זוגי, דבר שאפשר היה להעביר בפקס או בטלפון, מואיל אלון גל לרדת מהאולימפוס, בלוויית מצלמה כמובן, אל העמך, ולבשל מחדש את המרק, אך תמיד לזכור לקחת איתו את הפטיש.

האם זה פלא שהמצב בארץ נראה כך ?