ארכיון דון קישוט:

הנושא החם היום, אתמול ובמשך זמן רב היא השאלה הבוערת למי להצביע. זוהי במה בה כל אחד ינסה לשכנע מדוע המפלגה בה בחר היא הטובה, היעילה והמוצלחת ביותר מכל השאר.אולם לי קשה להתחבר לנושא הזה, משום שאין כמעט מפלגה, ולו הטהורה ביותר, שלא דבק בה לכלוך, לכן אדבר במקום זאת על מפלגה שפסלתי מידית – הליכוד.

אין להכחיש שהליכוד הוא "השחור החדש”. מעולם לא הייתה מפלגה פופולרית כמו הליכוד כיום. קשה לי לומר מדוע. הפעם האחרונה בה הליכוד כיכב בכותרות הייתה בזמן ההתנתקות. בזמן ההתנתקות הליכוד לקה בסכיזופרניה והתחיל לדבר בשתי קולות. הקול הראשון היה בעד ההתנתקות, והקול השני היה נגדה. בפני הליכוד עמדה בחירה: האחדות בליכוד או ההתנתקות, והוא באגואיזם בחר באחדות ובכל זאת ביצע את ההתנתקות, ואז בשלומיאליות,” בליל המיקרופונים”, איבד גם את האחדות, ונותר קירח מכאן ומכאן. מאז הליכוד לא היה שותף בשום מהלך מדיני. אבל תמיד הופיע בזירה כעננת האבק שקעה כדי לגזור קופון, כמו עכשיו לאחר הלחימה בעזה.

בעיקר קשה לי להצביע לליכוד בגלל בנימין נתניהו העומד בראשו. ישנן הרבה בעיות באדם הזה, ומעט מאוד יושר. כשנתניהו היה שר האוצר, הוטלה עליו אחריות לא נעימה: לקצץ בקצבאות כדי לגרום להבראה פיננסית של המשק. עד היום הדעות חלוקות אם נתניהו הביא את הפתרון הכלכלי בתוכנית הקיצוצים שלו, או שפשוט מהלכים מדיניים אהודים בעולם, שנקט שרון, הביאו לשחרור מענקים שהבריאו את הכלכלה.בכל מקרה, כשעמדה בפני נתניהו האחריות הבלתי נעימה הזו, במקום להתנהג כמו מנהיג ראוי, להתייצב בפני האומה ולומר שנפלה בחלקו אחריות לא נעימה אך שצריך לנשוך שפה ולהדק חגורה כמו רבין ובגין, החל נתניהו במסע הכפשה תקשורתי כנגד השכבות העניות.

כדי להכשיר את דעת הקהל הציג אותם כנצלנים וסחטנים, ונפנף בסטטיסטיקות חסרות בסיס כצידוק למעשיו.יותר מכל זכור לי המקרה של ויקי כנאפו, שהלכה כל הדרך ממצפה רמון לירושלים עם דגל ישראל מאחוריה כדי להיפגש איתו, והוא סירב להיפגש אתה אך הורה ליועצי התקשורת שלו להפיץ את המסר ש “אם היא יכולה ללכת כל הדרך, היא יכולה גם לעבוד". הפעם היחידה שהסכים להיפגש איתה ולא היה "עסוק מדי", הייתה כשהובטח לו שתעניק לו פרחים בטקס ולא מילות ביקורת.

עד היום אני זוכר את צמד המילים שהוטבע על ידיו: “תרבות עוני". בעיניו עוני זו לא מחלה, זו ציביליזציה. אולם נתניהו צדק, ולא ידע כמה. אנשים עשירים מקבלים מערכות חינוך משלהם, מערכות בריאות משלהם, מערכות ביטחון משלהם ומערכות תחבורה ותקשורת משלהם – כל הדברים הנחוצים לפיתוח תרבות. לכן באמת מתפתחת בישראל תרבות נפרדת של עשירים ועניים, רק שקיצוץ בתקציבים לא יעקור את התרבות הזו, הוא רק יגביר אותה, ובבחירות הבאות ייתן לנתניהו תרבות עוני מפותחת אף יותר שתשמש כתירוץ להתעללות הבאה שלו.

הטענה שהכסף שניתן בעבר לקשישים ,לנכים ולעניים, הוא הדבר שמונע קידמה בכלכלה היה מגוחך. הקשישים והעניים הם לא האנשים שבצעו השקעות לא נכונות. שהימרו על ההייטק שקרס והכניס את ישראל למשבר. השר שטרית חשף בראיון דאז ששני שליש מהתוצר של ישראל הלכו לכיסוי חובות. האם אתם באמת חושבים ששני שליש מהכסף שלנו הולכים לקצבאות?? תבדקו כמה אתם משלמים מס. מלבד זאת, הכסף שניתן להם לא "נחסך", ובטח שלא שימש לשיקום הכלכלה, משום שהטיפול ברוב העניים הועבר לתוכנית וויסקונסין, בה חברות מחו"ל ניהלו מערכת תעסוקתית, והכניסו הן את התגמולים על שיבוץ בעבודה, והן את קצבאות הבטחת ההכנסה המוחרמות, לכיסים שלהם מעבר לים.

הכסף האמתי שנחסך נבע מביטול השקעות בתשתיות, והפרטות חסרות יתרון לצרכנים במשק. ואת התוצאות אנו רואים כיום כמעט בכל תחום. החינוך המשיך להתדרדר, הן בבתי הספר והן באקדמיה. אישית אני חושב שההתדרדרות באקדמיה חמורה יותר מההתדרדרות בבתי הספר, משום שמה שלא ניתן בבתי הספר אפשר להשלים באקדמיה, אבל את מה שלא ניתן באקדמיה, אי אפשר להשלים יותר. האקדמיה היא גם זו שמייצרת עובדים משכורות וכסף והיא ולא ההייטק הקטר שמניע את המשק. במקום זאת הפך נתניהו את האקדמיה למעוזם של העשירים ביותר, ואת זה הוא עשה בשני תפקידים: ראש הממשלה ושר האוצר.

גם כאשר לבסוף הצליח נתניהו (לדבריו) לצאת מן המשבר, התוצאה נרשמה רק במגזר ספציפי באוכלוסיה, והתאוריה של נתניהו, שיחד עם המגזר הזה, אותו הוא מתגמל בנדיבות יתרומם המשק כולו התגלו כשקרים נבובים. אולי היו יותר עבודות, אבל אלה לא היו עבודות שאפשר היה לחיות מהם בכבוד. בעשור האחרון הפכו גם אנשים עובדים לעניים. למעשה רוב האנשים העניים עובדים. כשר אוצר הוא לא דאג להעלאת השכר לרמה סבירה, והתנגד אפילו לכך שבג"ץ יקבע סף מינימום לסעיף העמום בתקציבים הקרוי "קיום בכבוד".

ועכשיו, כשאני רואה בראש חוצות שלטים שאומרים: "ביבי נתניהו חזק בכלכלה" אני כועס. אני כועס משום שאדם חזק לא מחפש שעירים לעזאזל כדי לקבל לגיטימציה. רק אדם חלש מתנהג כך חלש באופי, חלש באמונה וחלש באחריות.

ביבי נתניהו אולי חזק בדיבורים, ייתכן שהוא חזק ביחסי ציבור. ואולי זה מספיק כדי להיות ראש ממשלה, אני באמת לא יודע. אבל בהנחה שזה לא מספיק, וביבי נתניהו יגלה ששוב המדינה מסתבכת, אז כמובן שהוא שוב יחפש שעירים לעזאזל ועל גבם להתחיל ברפורמה חדשה...