ארכיון דון קישוט:

כמה ימים טרם הבחירות, כתבתי פוסט על בנימין נתניהו. חלק מהקוראים גינו אותי על מתקפתי כנגד "המשיח החדש", אחרים בירכו אותי , אך אף אחד לא שם לב לנקודה שהעליתי והיא שהפוליטיקה שלנו הפכה להיות כזו שבלתי אפשרי להבחין בה בין האמת לשקר.

באחת התגובות ביקש ממני מגיב לעשות את אותו הדבר לאביגדור ליברמן.התלבטתי רבות. באותה התקופה ליברמן לא היה פופולארי כמו עתה, והציפיות היו שהעבודה תהיה המפלגה השלישית בגודלה בכנסת. מה שהכריע לבסוף את הכף הייתה העובדה שהרגשתי שזה קל מדי לתקוף אותו, ושאם אעשה זאת, אתפס כבריון המתעלל בילד מפגר. לא רציתי שהסימפטיה תכריע את הכף לטובת ליברמן והעדפתי לשתוק.

כיום אני מיצר על כך. עם זכייתו של ליברמן בבחירות האמנתי שיצהיר שססמת הבחירות שלו: "בלי נאמנות אין אזרחות" הייתה גימיק ותו לא. אך כעת כשקראתי שהוא פועל במרץ ליישום עקרונותיו ושאפילו ח"כים בליכוד קיבלו את הרעיון שלו, ויכניסו את דרישת הנאמנות לחוק האזרחות הבנתי שהגיע הזמן לפוסט נוסף..

הבחירות הפכו את ליברמן למפלגה השלישית בגודלה בכנסת. התואר המחייב הזה, שהיה בעבר נחלתם של מפלגות שלטון בלבד, הפך את ליברמן ל"עובדיה יוסף" החדש –כאשר על פי חלילו מרקדות כל מפלגות השלטון. כמו חברי ש"ס, שלא התביישו בעבר להצהיר שהתרת מצעד הגאווה גרמה לרעידות אדמה בישראל, רעיונותיו של אביגדור ליברמן קיצוניים לא פחות, אך היות והם נגזרים באריזה "חילונית", הם מתקבלים באהדה על ידי שאר האוכלוסייה.

לפעמים הרצון מתגבר על השכל הישר. כל כך הרבה אנשים שהקשיבו לליברמן לא חשבו על נאמנות או אזרחות, אלא על התסכולים שלהם עצמם. על המצוקה הכספית שלהם. כל סוכן מכירות ממוצע נוקט באסטרטגיה דומה: להעלות באוב תסכול קבור , לתת לו לבעבע בזמן השיחה, ואז להציע כבמטה קסם את הפתרון הרצוי . אפשר למצוא את זה בפרסומות לדיאטה, חומר מסיר אבנית ואפילו לנייר טואלט.

התעמולה של ליברמן לא הייתה שונה. היא החלה בהצגת בעיה: ציטוט של ח"כ ערבי שהוצא מהקשרו, תיאור שכר מנופח של ה”חוצפן”, הענקת זמן לצופה לבעבע, וברגע האחרון לפני שה"קונה" (בוחר) מתחיל לחזור לעשתונותיו, הנחתת חותמת ברעש אדיר ש “בלי נאמנות אין אזרחות!”. עם הזמן ותדירות השידורים, הצופה הפסיק לחשוב ולחפש בעצמו את הפתרון. זה היה קל יותר לחכות לחותמת המזככת. כשהיא בוששה לבוא היה קל יותר לדמיין אותה,. לחשוב עליה, ללחוש אותה, לומר אותה, ולצעוק אותה. הסיסמא: “בלי נאמנות אין אזרחות" הפכה מלחישה רפה על שפתותיהם של הישראליים לפתק בבחירות – ולאגרוף פוליטי.

מה שרוב האנשים היו רוצים בו, הוא שכל האזרחים יהיו נאמנים, וכל הנאמנים יהיו אזרחים. הדבר הזה משותף לכולנו: חילוניים, דתיים, דרוזים, מוסלמים, נוצרים וצ'רקסים. הבעיה היא שכל אחד מאיתנו רואה את הנאמנות באופן שונה, ואם יציגו את האזרחות לא כזכות, אלא כפרס , גם שלילת הפרס תיתפס כמעשה לגיטימי. זה יהפוך לדרך מקובלת לעגל פינות, ובמדינה משוננת כמו שלנו, עם כל כך הרבה פינות הכל יתחיל להתפורר.

זכות חייבים להעניק, בפרס חייבים לזכות. הזכייה טומנת בחובה שלושה אלמנטים: מכשולים שופטים וקהל. כולם מונעים משיקולים לא ענייניים. בשיטה החדשה ההחלטה לגבי המכשולים והשופטים, תינתן לצד פוליטי בעל אינטרס לרצות את הקהל.

ליברמן הציג את הבעיה כבלתי פתירה, שזולת הפתרון שלו אי אפשר לשלול אזרחות מגורמים שליליים, אך זה לא נכון. כבר עתה אזרח ישראלי אינו חסין מפני שלילת אזרחותו. חוק לשלילת אזרחות קיים בארץ, והופעל כנגד אחד המחבלים שהוחלפו תמורת הגופות של רגב וגולדוואסר., כנגד האדם שעזר לחטוף את אלחנן טננבאום, וכנגד אוליגרך רוסי, על סמך דוחות מודיעין חסויים בלי שנערך משפט. אין ומעולם לא הייתה בעיה לשלול אזרחות מתושבים שסרחו. הבעיה הייתה שהתהליך היה קשה ומורכב.

"הקושי" וה"מורכבות" הזו, היא בעצם ההגנה שנותן החוק כנגד רדיפה פוליטית. ישראל ביתנו מעוניינת לסלק את ההגנות הללו, ולנקוט באסטרטגיה חדשה: מניעה מוקדמת. כל מי שרוצה לקבל אזרחות יצטרך להצהיר נאמנות למדינה, ולאחר שיעבור את הבדיקה או התחרות יקבל את האזרחות, אם יסרב להשתתף במשחק תישלל ממנו האזרחות והוא ינוטרל.

ליברמן מציע לדמיין את הישראלי המושלם, שנקרא לו ,לצורך הדיון, "הישראלי העליון", ועל פי התפיסה הזו לנסח הצהרת נאמנות שתבדוק פסיכולוגית אם המועמד תואם לתבנית. על הנשבע יהיה להצהיר שהוא מגנה את כל מי שהוא לא "הישראלי העליון", או לציית לאלה החושבים כך, ורק בתנאים האלה יקבל אזרחות, ויורשה להביע את דעתו.

במדינה כמו שלנו, כולם מאמינים שהם הישראלי העליון. האשכנזים,החילונים, המזרחיים והדתיים מאמינים כולם שהם הישראלי העליון – זה שמחזיק את האומה על הכתפיים. אף אחד מאלה, לא מוכן להרים מעלה את ראשו, ולשאול את עצמו את השאלה המתבקשת: אם הוא הישראלי העליון , אז מיהו הישראלי הנחות,התחתון. זוהי השאלת המפתח לכל הבעיה. כי כל אחד מאמין שהאחר הוא הישראלי התחתון, ולכן כל אדם שיאחז במושכות השלטון, ויהפוך לשר האחראי על הצהרת הנאמנות, יבנה אותה כך שתסנן את האחרים..

הכוח הזה, יהפוך את המשרד האחראי על הצהרת הנאמנות, למשרד המבוקש ביותר בכנסת. ראו על זה דרך עיניים של פוליטיקאי: אילו יכולתם דרך שינוי כמה מילים בהצהרת נאמנות, לשלול זכות הצבעה מכל מי שחושב אחרת, בלי לבזבז שקל אחד לא הייתם עושים זאת? במדינה כמו שלנו, שהדבר הראשון שעושה מנכ"ל חדש הוא עריפת ראשים , האם שינוי כמה מילים בהצהרה עמומה זו עליית מדרגה גבוהה מדי?

הדתיים,אם יקבלו את התפקיד ינסחו הצהרת נאמנות מלאה דת, אמונה בבורא עולם, ומחויבות למצוות. מי שיעקם את האף, ויסרב להישבע, יאבד אזרחות. מי שישבע אבל לא יקיים מצוות בעתיד יפר את שבועתו, ויהיה חשוף לביטול אזרחותו. החילוניים, אם יזכו בבחירות, יבקשו דבר הפוך, להפריד לחלוטין דת ומדינה, וידרשו מכל דתי להצהיר על כך שהוא רואה ביהדות ובמדינת ישראל ישויות נפרדות לחלוטין, וכל מי שלא יסכים , לא יקבל אזרחות, (גם לא תקציבים). אין איום חזק כמו שלילת אזרחות והפקרת אדם ,כדי לכופף גם את החזקים ביותר. זה כמו לנהל משא ומתן עם דינמיט בחדר.

הדרך היחידה לטפל בבעיה, תהיה לבטל את הצהרת האזרחות, דבר שאף מפלגה ששילמה מחיר גבוה עבור התפקיד לא תסכים לו, או לחלופין להפוך אותה לריקה מתוכן. עם הפיכתה לכזו היא תהייה למשקולת אדירה על מדינת ישראל, כשמטר של אנשים לא נאמנים, שנשבעו שבועה שאין בה ממש, יציפו אותנו בדרישות. כך יהפוך ליברמן את הצהרת הנאמנות שלו, לסערה היקרה ביותר שאי פעם בעבעה בכוס התה הפרובינציאלית שלנו.

הדרך להוכיח את נאמנות היא לא בהצהרות, שבועות או טקסים חצי פגניים. הדרך הטובה ביותר להוכיח נאמנות היא בקיום חוקים, תשלום מיסים, ובהתנגדות לגורמים עברייניים. זו דרך קלה יותר לבחון נאמנות. זו דרך קשה בהרבה לאזרח ומועילה בהרבה יותר למדינה.

ברצונו לתמצת את הדבר לפזמון קצרצר, מפגינים ליברמן צרות אופקים וחוסר נאמנות למדינה ,צרכיה ועתידה.לפיכך נראה לי שאת הססמה: “בלי נאמנות אין אזרחות" צריך בראש ובראשונה ליישם עליו!