ארכיון דון קישוט:

הקוראים הפנאטים בבלוג , כל האחד וחצי, יודעים שבמשך זמן רב אני חוכך בדעתי אם לכתוב עוד פוסט על בנימין נתניהו או להימנע מכך. בפעם האחרונה שכתבתי פוסט כזה, הוא זכה אומנם בהצלחה מסוימת, אך הרגשתי שעשיתי לנתניהו עוול בכך שדנתי אותו על סמך פעילותו בעבר, ולא על סמך פעולותיו בהווה. זו הסיבה שמידי פעם אני משתעשע ברעיון לכתוב עוד פוסט, אך גונז אותו במהרה. התהליך ששינה את המצב החל כבר ביום רביעי האחרון.

הייתה זו מהדורת החדשות לפני הפרק היומי של הישרדות. אני כבר הייתי מוכן נפשית ופיזית לצפות בבנות מחוטבות , מפזזות בבגדי ים מינימאלים. במצב נפשי שכזה, לא שמים לב למתרחש. חוקרי המוח יקראו למצב הזה גלי מוח מסוג ביתא. הריכוז שלי הופנה פחות לחדשות, ויותר ללדאוג לכך שלא יפריעו לי באמצע. כיביתי את הפלאפון, פיניתי את הכלים, ודאגתי שהשעה וחצי הזו תהיה שעה וחצי של פורקן טראשי כדת וכדין, כשלפתע צד את עיני המגיש יעקב אילון עומד ומצביע על גרף.

למי שלא מכיר אותי, יש לי פטיש לסטטיסטיקה. גראפים ושאר מרעין בישין, הנפוצים בעולם ההנדסה מרתקים אותי כמעט כמו בגד הים של נטע לי, וברגע שאני רואה גרף, אני הופך להיות דרוך ועירני כמו סייח צעיר הנאבק על שטחי מרעה בתוליים בשפך נהר המיסיסיפי.

הגרף בו היה מדובר היה מסוג עוגה (piechart), שתיאר את הוצאות המשק בשנים האחרונות. עם מגע אצבעותיו הקל של יעקוב אילון, נשלפה פרוסה מן העוגה, והוצגה במלא פישוקה הגזרתי אל מול כל צופי ערוץ עשר המשתאים. שלושה שטחים סומנו עליה בבירור, והשאר פחות: החובות של מדינת ישראל שלקחו כשליש מן העוגה, ההוצאות של מדינת ישראל שגודלן ןצבען היה זהה, ועוד פרוסה קטנטנה שהיוותה רק אחוז וחצי, אך צבועה הייתה באדום עז ובוהק שבלט למרחוק : השקעה בתשתיות. יעקוב אילון, שאינני יודע מהיכן רכש את השכלתו הכלכלית, עמד מול הגרף והסביר, שיש להגדיל את ההשקעה בתשתיות על חשבון ההוצאות.

באותה המהדורה גם הוצגו "גיבורים". הגיבורים עליהם מדובר, היו שני עובדי הייטק פוטוגניים שפוטרו לאחרונה, והלכו לעבוד בעבודות גרועות יותר. האחת הלכה לעבוד במלצרות, והשני במכירת מכוניות. הכתבה לא בדקה כמובן, אם הם מסוגלים לפרנס את משפחותיהם בעבודתם החדשה, או האם הם מקבלים תנאים עבודה מינימאלים. סוכני מכירות חיים בעיקר מבונוסים, ומלצרים בעיקר מטיפים, ובעקבות המשבר אנשים מקצצים בשני תחומים אלה, כך שסביר להניח שהמצב אינו טוב כפי שתיארו אותו בכתבה. מה שכן היה בסופה של הכתבה, הוא יעקוב אילון שמלמל במבט מצועף: “כל הכבוד להם", והניד את ראשו בהערצה.

בכל מצב של בעיה כלכלית, תמיד תשמעו על מישהו,שיצעק בקול ש"צריך להשקיע בתשתיות”. הוא כמובן לא יגיד על חשבון אילו תשתיות צריך להשקיע, ואילו תשתיות לדחות, זה רק יעורר אנטגוניזם, אבל מיד עם הישמע דבריו יתקבצו המיקרופונים לידו, וכולם יקשיבו בצימאון למוצא פיו. הבעיה היחידה בתקשורת, היא שבניגוד לחיים האמיתיים, אין די זמן כדי לגלות אם האדם הזה הוא מומחה רציני לכלכלה או אידיוט המדבר שטויות.

לא סתם נבחרה דווקא מהדורת החדשות הזו, בפריים טיים של ערוץ 10, בכדי לגולל את שליטתו המדהימה של יעקוב אילון בכלכלה. לא סתם הסעיף שקראתי לו קודם "הוצאות", נקרא אצלו בתוכנית "קצבאות", ולא סתם מיד לאחר מכן, הוא הראה שקופית על ועידה שתתכנס בשבוע הבא (דאז), עם כל ראשי המשק. “לפתור את הבעיה” .. ובשקופית הופיעו פי 20 בעלי הון מנציגי עובדים.

כל זה נעשה למטרה אחת והיא ליצור אג'נדה חדשה לעם ישראל. המשדר הזה ביום רביעי היה בלון ניסוי שהופרח בכדי לבחון את תגובת הקהל. לצערי הקהל, ואני בתוכו, נכשל. וכך התקיימה לה היום ועידה כלכלית, שבמקום לתת פתרונות מעשיים, הסתיימה בדימויים הציוריים ביותר על הספינה שצריכה לשנות כיוון, ובסיומה המשפט: : צריך להשקיע בתשתיות.

הסיבה שאני מרשה לעצמי לציין זאת, מלבד זה שגם לי חסר מחסום לפה, בדומה למנחם בן, היא שאני רוצה להציע לכם כמה הסברים או תהיות משלי לגבי הגרף הזה.

התהייה שלי היא : אם שליש מהכספים במשק כבר הולכים לקצבאות, כיצד בדיוק הגענו למצב ששליש אחר מהתקציב שלנו הולך לכיסוי חובות?

התשובה היא שהחובות האלה הם חובות מהלוואות שלקחה מדינת ישראל בעבר. הם מורכבים מהקרן הבסיסית בתוספת הריבית, שאנו מחויבים לשלם.

עכשיו שכולנו יודעים את זה, צצות שאלות נוספות:

השאלה הראשונה היא, לאיזו מטרה לקחו את ההלוואות האלה? לקצבאות הן הרי לא הלכו, כי הן הופיעו בסעיף נפרד, ופרט לכך אף גורם חיצוני לא ילווה כסף לנזקקים. לתשתיות הן לא הלכו, כי התשתיות הן רק אחוז וחצי, ולא שליש. אז לאן הן הלכו... ולמה הן לא הלכו אז לתשתיות?

מה שיותר מעניין הוא שאם ראשי המדינה אומנם לקחו הלוואות, אז הם היו צריכים להשקיע את הכסף שלוו ביוזמות רווחיות, שיניבו רווחים מעבר לסכום ההלוואה והריבית. כלומר אילו ההלוואות הללו היו נלקחות בחוכמה, היינו עכשיו בפלוס ולא במינוס. למרות זאת, הן מופיעות כחוב, בדיוק כמו בתקופה שביבי היה שר אוצר, וגם אז התלונן שהחובות שישראל משלמת הן שני שליש מהתקציב. והרווחים.... אין?

האם האנשים שלקחו את ההלוואות האלה לא צריכים לספק דין וחשבון מדוע אחוז כה גדול מהכנסות המדינה הולך לתשלום חובות עבר? האם האנשים האלה לא צריכים להסביר מדוע לקחו את ההלוואות האלה מלכתחילה ובמה הן הושקעו? האם כל הדברים האלה צריכים לבוא לשיקול הציבור לפני שיטפלו לקצבאות של המסכנים?בשנים האחרונות פוליטיקאים רבים, וביבי בינם, דאגו לגבי דירוג האשראי של מדינת ישראל. מה הם בדיוק עשו איתו??

זו הסיבה שכתבתי את הפוסט הזה. זה לא פוסט של תשובות, אלא פוסט שמתריע ששאלות רבות מדי לא נענו, אך פתרונות קיצוניים מדי, מרחפים באוויר. אני רציתי לעורר קצת ערנות בקוראים, לגבי המניפולציות שעושים עליהם בעבר בהווה ובעתיד. מה שתעשו עם המידע הזה, תלוי בכם בלבד!