ישנו דבר
חינני, אפילו
חינני מאוד, בסערות
בכוס תה. בניגוד
לסערות בעולם האמתי,
בהן הברקים מכים בכוח הרסני שיכול
להרוג. סערות
בכוס התה משדרות משהו נחמד – פרוותי כמעט.
בין קירות הזכוכית של כוס התה,
מתכרבלת לה הסערה,
מזעיפה פנים,
מייללת כתינוקת ומחכה שההורים יבואו. כמו אותה
תינוקת, גם הסערה
בכוס התה גורמת לרצות לטפח אותה,
להעלות את רף השעשוע ולסובב את הכפית
מהר יותר וחזק יותר.
חבל רק שרפורמת הקרקעות של ביבי אינה
סערה בכוס תה.
רפורמת הקרקעות של ביבי מהווה מהפכה בתחום רישום הקרקעות בארץ. עד עכשיו כל אחד שרכש דירה היה צריך לחכור את האדמה לחמישים שנה. לאחר זמן זה, האדמה הייתה חוזרת למדינה, והיא הייתה רשאית להחכיר אותה לאדם הבא. לאדם הפשוט התקנה הזו מעולם לא היוותה בעיה רצינית. אורך החיים הממוצע של מבנים כיום הוא ממילא 50 שנה, כך שזמן החכירה היה יותר ממספיק. מלבד זאת, מעטות הן המשפחות שחיות באותו המקום 50 שנה רצופות. לאחר 50 שנה משתנה המצב המשפחתי לבלי הכר. מי שקנה בית גדול בגיל 30, מגלה בגיל 80 שאין לו את הכוח והמשאבים כדי לתחזק אותו, ומעדיף לעבור לבית קטן יותר במיוחד לאחר שהילדים שלו עזבו. האדם הבא שקונה את הבית, חוכר גם הוא את הקרקע ל-50 שנה, כך שברמת העיקרון הקרקע נחשבת מוחכרת. האנשים היחידים שעבורם בעיית ההחכרה עומדת ותלויה הם בעלי ההון שלא רוצים לגור על הקרקע, אלא להשתמש בה.
אחת הבעיות
של רפורמת הקרקעות היא שהתומכים בה הם
אנשים מקצועיים מאוד ואילו המתנגדים הם
אנשים אמוציונליים מדי.
בעולם הנשלט על ידי התקשורת,
זה יוצר חוסר שוויון – כמעט בריונות
בה ברור מראש מי ינצח.
כאשר האדם הוא אמוציונלי הוא אינו
פועל בצורה שקולה.
קל לחזות את מהלכיו ואת טענותיו ולהכין
להם תשובות מוכנות מראש.
התשובות הללו,
גם אם אינן יעילות,
גורמות ליריב להיראות יותר מקצועי
ושקול, ואילו
לאותו האדם להיראות חסר היגיון,
לעתים על גבול הטירוף.
בין אם זה
בבלוג של רביב דרוקר,
או של כל עיתונאי חוקר אחר,
הנחשב כרציני,
נתקלתי ברצון להפוך את אותה הרפורמה
לסערה בכוס תה. כל
המצדדים ברפורמה אומרים שבעצם שום דבר
לא ישתנה. כך הם
עונים לטענותיהם של ה"אמוציונליים".
קרוב לוודאי שבניגוד לנבואות הזעם,
רפורמת הקרקעות לא תוביל להרס איכות
הסביבה. הסיבה
לכך היא שפתרונות מזהמים,
אולי רווחיים לאדם אחד,
אבל הם יוצרים הפסד גדול לכל האנשים
שסביבו. גם אם
ינסה מישהו לנצל את הקרקע באופן כזה,
מיד יפנו שכניו לבית משפט,
ויוכלו לעצור את המגמה.
גם הטענה שהרפורמה יכולה לגרום
להשתלטות רבתי של בעלי הון על הקרקע לא
בהכרח נכונה. ראשית,
בעלי הון לא רוצים להשתלט על כל הקרקע,
הם רוצים להשתלט רק על קרקעות רווחיות,
ונחשו מה? הם
כבר שולטים בכל הקרקעות הרווחיות שישנן.
אם ישנה קרקע רווחית בה ירצו,
יוכלו לקנות אותה בקלות גם ללא הרפורמה.
גם הטענה האחרונה,
בה טוענים שרכישת הקרקעות במקום
החכרתן, תגביל
את המדינה בעתיד היא שגויה.
צריך לראות את הקלות בה מלאימה האדמה
קרקעות של ערבים ששייכות להם,
כדי להבין שגם אם האדמה תהיה שלנו,
זכות זו לא תעמוד לנו במידה שהמדינה
תראה בה עניין. אז
האם כל הדברים האלה הופכים את הרפורמה
בקרקעות לרעיון טוב??
בהחלט לא!!
כל הדברים
האלה הם המלח ולא הבשר.
הרוטב ולא הסלט.
הדברים האלה הם הסיבה מדוע אזרחי
המדינה מרגישים פחות ופחות אזרחים,
ויותר ויותר בובות על חוט.
זה שלאנשים בלתי מקצועיים,
הטוענים שהם מייצגים אותנו,
אין מושג על מה הם מדברים,
אולי אומר שהם צריכים להפסיק לייצג
אותנו, אבל זה
בטח לא אומר שצריך לזנוח את הרעיון שיכול
להיות שהם צודקים.
הבעיה ברפורמת הקרקעות היא ששואלים
לגביה את השאלה הלא נכונה.
השאלה דהיום היא:
“האם זה ראוי?".
השאלה הייתה צריכה להיות.
“למה עכשיו?”.
חשבו על זה
לרגע. זו לא הכהונה
הראשונה של ביבי כראש ממשלה.
בעבר הוא אף עמד בראש קואליציה רחבה
הרבה יותר, משל
זמן רב יותר, והייתה
בידיו הגושפנקה הנוספת כשנבחר ישירות על
ידי העם, ולא הגיע
במקום השני בבחירות כמו היום.
אז מדוע פחות משנה לאחר שנכנס למעון
ראש הממשלה, כאשר
הוא מוגבל על ידי ממשלה לאומנית בעלת זיקה
חזקה לקרקעות (מתנחלים
ותומכיהם), מנסה
ביבי מיודענו להעביר רפורמה כה שנויה
במחלוקת? לא רק
זאת אלא גם כאשר הרפורמה שלו נדחתה,
מנסה ביבי להפעיל את כל כובד משקלו,
באיומים אפילו,
על חברי מפלגתו:
יעלון וחוטובלי...
ומצליח.
הסיבה היא
שהרפורמה לא קשורה לצדק ושוויון.
היא גם לא קשורה לתפקוד תקין של המדינה
או מערכות השלטון.
הסיבה היא שהרפורמה הזו,
היא כלל לא רפורמה.
זוהי מהפכה כלכלית,
ומהפיכה כלכלית,
לאומית או פוליטית,
היא כמו חומר נפץ.
היא יכולה לסייע להכשיר את הקרקע
לבנייה מחדש, והיא
יכולה גם להתפוצץ בפנים ולהרוג את כולנו.
למרות שכמעט לפני 30
שנה ויתר נתניהו על אזרחותו האמריקאית,
על חינוכו האמריקאי לא יכל נתניהו
לוותר. העמים
האנגלו-סקסים
בכלל והאמריקאים בפרט הם מספסרי הקרקעות
הגדולים בעולם אם לא הגדולים שבהם.
קרקע, נדל"ן,
בתים ומגרשים.
הם עיסוק הפנאי האהוב על האמריקאים...
אפילו הפשוטים שבהם.
בכל סיטקום
אמריקאי מצוי, כזה
עם משפחה אמריקאית "ממוצעת",
תמצאו לפחות פרק אחד בו מקבלת המשפחה
הצעה לרכישת קרקע במקום שכוח אל,
ויוצאת לסוף שבוע לבדוק את הנכס.
באמריקה זה יותר מתחביב,
זו כמעט דת. זה
לא נפסק שם. היות
והאמריקאים כל כך אוהבים נדל"ן,
הם גם מחליפים אותו בינם כמו קלפי
בייסבול, משתמשים
בו כערובות לקבלת הלוואות,
ומנסים להשביח אותו כדי למכור אותו
יותר ביוקר.
מדוע לא בעצם?
נדל"ן אי
אפשר לגנוב. חיי
המדף שלו ארוכים מאוד בניגוד למוצרי מזון
או אלקטרוניקה. אי
אפשר לייצר קרקע יש מאין,
כך שהסיכויים שמישהו יבוא וישבור את
השוק אפסיים. בנוסף
לזאת, אם אדם לקח
הלוואה, העמיד
נדל"ן כערובה
…. וברח.
את הנדל"ן
הוא לא יוכל לקחת עמו.
ובמקום לרדוף אחריו לקצה העולם,
המלווה תמיד יוכל לפנות לבית משפט
ולעקל את הנכס הנדל"ני
כדי להחזיר את ההלוואה.
מי שצפה עד
לפני כשנה ב MTV אפילו
ב MTV אירופה,
ראה את התופעה בבירור.
פרסומות רבות בהם חברות מציעות לפתור
את בעיותיך הכלכליות,
לדבר עם הנושים,
לאחד את הלוואותיך ואפילו להלוות לך
כסף בתנאים נוחים בהרבה שודרו חדשות
לבקרים. אבל תמיד
פרסומות האלה הסתיימו בשני תנאים:
האחד הוא שתהיה אזרח בריטי,
והשני... שתהיה
בעל נדל"ן.
את התרבות
הזו רוצה ביבי לייבא ארצה.
מדוע עכשיו?
מכיוון שככל שמנסים ביבי ופישר,
נגיד בנק ישראל,
להעמיד פנים אמיצות,
המשבר הכלכלי הרבה יותר קשה מכפי
שטענו. אם כאשר
פרץ המשבר טענו שהוא החמור ביותר מאז השפל
הכלכלי של 1929, השבוע
ברננקי, נגיד
הבנק האמריקאי, אומר
שהוא "עלול"
להיות חמור ממנו.
הרישות הקלקלי (אין
כאן שגיאת כתיב), שתמך
בו קלינטון, גרם
לכך שהמשבר הכלכלי התפשט בעולם ללא כל
מחסומים – מהר יותר אפילו משפעת החזירים.
מסין ועד רוסיה,
נתקלות המדינות במשברים שונים.
המדינות הדמוקרטיות קוראות לכך
"משבר",
המדינות הטוטליטריות קוראות לו "האטה
בצמיחה". כך
או כך, כולן זקוקות
לכסף... גם אנחנו.
כדי לקבל כסף
צריך לקבל הלוואות,
וכדי לקבל הלוואות,
במיוחד במציאות הכלכלית העגומה שלנו,
צריך ערובות. כאן
נכנסת רפורמת הקרקעות של ביבי לפעולה.
מי שיש לו כסף לרכוש קרקע "שווה",
יש לו את הכסף והאומץ ללוות או להלוות
כסף לעסק. ההנחה
של ביבי היא שבאופן הזה,
כאשר ישנן ערובות "איכותיות"
בצורת נדל"ן
מבוקש, יומרץ
המשק הישראלי ויצליח בעולם.
אילו היה זה
נכון, הייתי
הראשון לתמוך בהצעה.
לצערי, ולצערנו
הקולקטיבי, לא
רק שהמציאות רחוקה מכך,
המציאות הפוכה מכך.
בהניחם שהקרקע הישראלית שווה כסף רב
שיכול להמריץ את הכלכלה,
מתגלה ביבי ותומכיו כאמוציונליים
וחסרי ההיגיון הגדולים מכולם.
ישנם שני מודלים כלכליים (וזה
לא חומר מקצועי, רק
אבחנות שלי). האחד
הוא המודל העסקי הידוע:
בונים עסק, מוכרים
סחורה, ולוקחים
פדיון הביתה. כולם
מכירים את העסק הזה,
וכולם רוצים לייצר עסקים שכאלה.
ישנו גם מודל עסקי שונה:
אני קורא לו מודל חנות האספנות.
במודל חנות האספנות,
התוצרת היא בדרך כלל מיושנת ומרופטת,
ובעל החנות בונה על הקשר האמוציונלי
שיגרום לאנשים לרצות להוציא כסף רב מהנחוץ
בעבור המוצרים המיושנים שהוא מציע.
אם תבחנו היטב
את מצב הקרקעות בארץ,
תראו שהוא תואם יותר את מודל "חנות
האספנות" מאשר
את המודלים העסקיים המקובלים.
אין לנו בקרקע מחצבים יקרים,
אין לנו ערים גדולות (ויסלחו
לי התל-אביבים
והירושלמים... עיר
זה לא 20,000 איש.
בסטנדרטים העולמיים עיר זה מליון איש
ומעלה). מהבחינה
העסקית הנדל"ן
שלנו לא שווה הרבה כסף.
הקרקעות במדינת ישראל נרכשות בדרך
כלל ע"י יהודים
עשירים מחו"ל
המפתחים כלפי הארץ קשר רגשי עמוק,
ויש להם את היכולת לשלם במטבע קשה
כגון דולר ואירו.
בעצם, כל
הנדל"ן של
מדינת ישראל... הוא
חנות אספנות אחת ע נ ק י ת.
מוצרי אספנות הם משכרים ומשקרים כאחד.
הם גורמים למלחמות מחירים בלתי
הגיוניות, ועליית
מחירים בלתי נשלטת.
זה לא נדיר לשמוע על איזה אספן מליונר
שמציע מאות מליונים עבור ציור כלשהו...
רק כדי להשלים את האוסף שלו,
או כדי ש"לאחרים
לא יהיה אותו".
זה בדיוק זרע
הפורענות שממנו מתחילה ה"ספקולציה"
או הספסרות. מהרגע
שהערך ה"אספני"
של הקרקע עולה על הערך האמתי שלה,
מתחילה מלחמת מחירים חסרת שפיות,
שמסתיימת בנפילה בלתי נמנעת.
מלחמת המחירים לא מתבצעת רק בין בעלי
ההון. היא מתבצעת
גם בכספים שלנו:
בקרנות הפנסיה ובקופות הגמל.
קרנות ההון וקרנות הפנסיה נמצאות תחת
לחץ אדיר להגדיל את אחוזי התשואה,
ולאזרח הפשוט כלל לא אכפת כיצד זה
נעשה. כאשר הייתה
פריחה גדולה בהייטק,
אנשים שפכו כסף רב על חברות שלא הביאו
כלום: רק מודל
עסקי על נייר. למה?
בגלל שעל הנייר אחוזי התשואה נראו
גדולים. הם השקיעו
שם כספים שלא היה להם.
לעתים אפילו את כספי הפנסיה של העובדים
שלהם. אולם כאשר
הבועה התפוצצה, איבדו
אלפי קשישים בארה"ב
את כספי הפנסיה שלהם.
דוגמה לכך היא תקרית ENRON.
גם בארץ קרו
מקרים דומים: רק
לפני כמה שנים קנה אוליגרך רוסי,
מועדון כדורגל ירושלמי מנומנם.
בית"ר
ירושלים קראו לו. הוא
התחיל במסע רכישות מטורף של מאמנים ושחקנים
מחו"ל.
העליה הזו הקפיצה את מחירי השחקנים
בשאר הקבוצות בארץ,
ופתאום כל קבוצת כדורגל התהדרה במליונר
משלה. דניאל דאמר
בנתניה לדוגמה, או
שניידר במכבי ת"א
לרגע נדמה היה שישראל סוף כל סוף מוכנה
לכבוש את ליגת האלופות האירופאית.
אולם מיד כאשר נכנס גאידמק למשבר,
הוא מיהר לעזוב את הארץ ולמכור את
בית"ר,
והבועה החלה להתנפץ.
המועדון היה על סף סגירה ו/או
ירידת ליגה, עד
שבא מליונר תמהוני משהו מארה"ב,
שהצהיר בריש גלי שהוא כלל לא מבין
בכדורגל, וקנה
את הכל בגרושים לעומת המחיר שגאידמק שילם.
אט אט, גם
דאמר עשה מכירת חיסול במכבי נתניה,
ועבר חזרה לגרמניה ,
והשחקנים הנתנייתים נאלצו לקצץ
במשכורות שלהם, וגם
שניידר החל להציב תקרות שכר דרקוניות.
אם אתם חושבים
שבנדל"ן תהליך
דומה לא יכול לקרות,
דעו לכם שהוא קרה.
אפילו בארץ שלנו.
בשנות ה-20 של
המאה הקודמת, הבריטים
שלטו בארץ (אותם
אנגלו-סקסים
חסידי הנדל"ן),
והם אפשרו לרכוש קרקעות בארץ...
בעיקר בתל אביב שאז הייתה עיירה
מנומנמת. האפשרות
הזו לרכוש בפעם הראשונה קרקעות בארץ
ישראל, גם אם זו
הייתה כמות קרקעות מוגבלת,
הכניסה רוח תזזית בעולם היהודי,
והעלתה את מחיר הקרקעות לעתים פי 10!
מערכם המקורי.
אבל עם הסימנים הראשונים של המשבר,
הבועה התנפצה,
ומשבר כלכלי קשה פשה בארץ.
הוא הוביל לרעב כבד וכמעט סיים את
ההתיישבות היהודית לפני שהיא החלה.
בצעד חירום, הקימו
הארגונים היהודים מן בית תמחוי ענק,
לאזרחים שישבו בארץ.
היות ולפעולת האכילה קראו אז "לשבור
שבר", החליטו
לקרוא לבית התמחוי שמכר אוכל ושאר מוצרים
בזול "המשביר".
אם הרפורמה
של דבילבי נתניהו תצליח.
מצב הכדורגל,
ישוכפל אחד לאחד לתוך מצב הנדל"ן.
זה קרה בעבר, זה
גם יקרה בעתיד. אולי
האדם נהייה חכם יותר עם הזמן,
אך הוא לעולם לא נעשה פחות תאב בצע.
בדיוק ההיפך. זו
הסיבה שהוא נופל לבור הספקולציות כבר 400
שנה, ולעולם
, אבל לעולם,
לא לומד. המשבר
הכלכלי הנוכחי,
להזכירכם, הוא
משבר שנבע מהתאווה הבלתי נשלטת של אמריקאים
לנדל"ן שגרמה
להם להעריכו בערך גבוה יותר מערכו האמתי.
אולי מדיניות הקרקעות בארץ היא קשה
ומגבילה, אבל גם
לגדרות תיל דוקרניות יש יתרון:
הן מרחיקות מזיקים.
מדיניות פתיחת הדלת הלא מבוקרת של
ביבי, שנעשתה
במהירות ובחפזה,
במדינה אטית כמו שלנו,
שכבר 60 שנה
מתקשה לייצר חוקה,
לאכוף את החוק שהחופים שייכים לכולנו
ואפילו לבטל את חוק החירום הצבאי,
תעשה לכלכלה שלנו,
מה שלנשק נשיקה צרפתית עמוקה חולה
סופני בשפעת החזירים תעשה לבריאות שלנו.
אולי אז, כשנשב
בבית החולים, עם
כוס תה, נרשה
לעצמנו לסובב את הכפית,
להסתכל בסערה שנוצרת,
ולחשוב בחיוך מריר משהו על רפורמת
הקרקעות... ולהיאנח באכזבה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
