ארכיון דון קישוט:
אם לא יעורו כל מלחיה, איכה תגיע הדוגית לחוף? |
 כינוי:
בן: 18 MSN:
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוקטובר 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 |
הבלוג חבר בטבעות: | 10/2009
תשובות לשאלון השבועי
האם הבלוג שלך אנונימי? למה כן\לא?
הבלוג שלי אכן אנונימי. הסיבה לכך היא שאני עדיין לא בטוח במעמדי בשוק העבודה. יש מקצועות שבהם בכדי להתקדם צריך ללכת כנגד הזרם. מקצועות אלו שייכים בעיקר לתחום האומנות והתקשורת. ישנם מקצועות בהם צריך ללכת עם הזרם ובהם מחפש אני תעסוקה .
כל כמה זמן בערך את מעדכנת?
בעבר הקפדתי לעדכן פעמיים בשבוע. לצערי עם הזמן התרחשו שני תהליכים בו זמנית.
הראשון היה שעוד ועוד עיסוקים התווספו אל סדר יומי וזה קשה יותר ללהטט יותר כדורים באוויר.
השני הוא שהפוסטים שלי הפכו ליותר פרובוקטיביים ותמיד צץ החכמולוג שהחליט ,ואף אמר זאת בתגובות, שזה שפוליטיקאים גונבים, המשטרה לא פועלת כראוי, החינוך מתפורר והאנשים מתרחקים זה מזה ומותירים זה את זה להיטרף בידי זאבים זה בסדר. אבל זה שאני שם פסיק מיותר זה הפשע האמיתי.
לכן הזמן שאני מבלה כדי למצוא שגיאות כאלה כדי להחריש אנשים אלה החל להתארך בטור גיאומטרי, וכתוצאה משתי הסיבות הללו: העומס והדרישה לדקדוק נכון, הצטמצמתי לפוסט בשבוע עד עשרה ימים.
האם את שואפת להגיע לרשימת הבלוגים הפעילים ביותר?
מי לא שואף להגיע לרשימה הזו? הייתי בה פעם (בחלקה התחתון) לתקופה קצרה. אם לומר את האמת זה מאוד החמיא לי. השהות ברשימה, גם בתחתית תחתיתה גרם לבלוגרים להיכנס אלי סתם כך, בלי שאתאמץ לפתות אותם, והוסיף לי כמה מנויים איכותיים.
מצד שני היו לכך גם השלכות שליליות. אנשים החלו לבקר את הפוסטים שלי ביתר חומרה, כנראה בשל קנאה אם כי אינני יכול להיות בטוח. מלבד זאת אפקט נוסף שנוצר הוא שלא יכולתי באמת לראות דרך הסטטיסטיקות מי נכנס לבלוג שלי ו/או למה.
האם הם באו דרך גוגל, האם הם נכנסו דרך רשימה שהציב בבלוגו אחד מחבריי הבלוגרים, או האם לאחר שבאו החליטו לחזור.
כך שבלהיות ברשימת הפעילים יש טוב אך גם רע. למרות זאת הייתי מעדיף להיות שם
איך תגדירי בלוגר ’טוב’?
בעיניי בלוגר טוב הוא בלוגר שמספק תוכן טוב. זה כלל לא משנה אם הוא בן 12 או 80. לא משנה אם הוא מדבר על השיעורים בבית הספר, או על התרסקות שער הדולר באספקלריה המולטי-דיסיפלינארית של תורת הכאוס. העיקר שהתוכן יהיה מעניין ומעשיר. זה אפילו לא משנה אם הוא עילג או רהוט. יש חינניות רבה בבלוגר עילג. רהיטות היא לרוב זהה ומעייפת, אך עילגות היא יחודית ומרעננת בכל פעם. היא משקפת אופי ואישיות ואפשר ללמוד דרכה המון.
לצערי בלוגרים רבים מעדיפים להתעסק במה שהם לא טובים בו, ולכן גם אם הם אינטיליגנטיים, מבריקים ומוכשרים, תוכן הבלוג לא משקף זאת.
אני הייתי רוצה מאוד שיהיה לי כישרון אומנותי : ציור, צילום, יכולת יצירת עתלוליות (קריקטורות). אך אין לי, ולכן אינני מציג את פירות הבוסר של נסיונותיי בבלוג אלא בפורומים המתאימים למתחילים כך שיקבלו ביקורת בונה ממקצוענים. לצערי לא כל הבלוגרים בוחרים לעשות זאת, ונפגעים כאשר נכנסים אליהם לבלוג בלי לדעת את ההיסטוריה שלהם או רמתם ומקבלים ביקורת אמיתית וכנה.
האם קרה אי פעם שהרגשת צורך לפרוק משהו ופנית אל הבלוג?
בתחילת ימי הבלוג ניסיתי לפרוק דברים, אך אף אחד לא בא ועזר. הבנתי אז שאנשים מתרחקים מכאב כי יש להם מספיק משלהם. וגם אם הם באים לתמוך כן זה רק לתקופה קצרה. כאב הוא לא דבר נעים, ואנשים לא מעוניינים לחלוק בו עמך, ותמיד יעדיפו ללכת לבלוגים המשעשעים יותר.
זה נכון שיש דרך ביניים והיא להגניב את הבלוג הכואב בין כמה וכמה פוסטים מצחיקים או מרגשים, אך אני מעולם לא בחרתי בדרך זו. זה נראה לי פתטי לסחוט צחוקים מבדיחות שאינני מאמין בהן רק כדי שאוכל לבסוף לחפור. עם זאת ראיתי הרבה בלוגרים, אפילו בפעילים, שנקטו בדרך זו. אני מניח שיש לכך יתרונות, ואולי בעתיד אף אאמץ דרך זו, אך כעת אני מחזיק באמונותיי.
האם אי פעם קיבלת תגובות נאצה?
אוהו, קיבלתי כל כך המון תגובות נאצה שלרגעים הרגשתי כאילו אני פוליטיקאי המחזיק את עתיד השטחים ולעתים אפילו את עתיד העולם בכף ידו.
לצערי תגובות הנאצה מעולם לא תאמו את נושאי הפוסט. את רוב תגובות הנאצה שלי קיבלתי על שלושה פוסטים. הפוסט הראשון היה על מעצרו של דודו טופז. לדעתי זה היה פוסט מאוד מאוזן, אך מסתבר שתומכיו רבים הם, ולא ממש היו מוכנים לשקול את האפשרות שהוא אשם. את מבול תגובות הנאצה השני קיבלתי כאשר כתבתי שה"אח הגדול", ובמיוחד ההעלאה על נס של "יוסי בובליל", פוגעת נזק אנוש בתרבות הישראלית.
אך את מירב תגובות הנאצה קיבלתי בפוסט הראשון שלי שאי פעם פורסם ברבים. זה היה לפני שבנענע הייתה "המלצת עורכים". באותה תקופה ישראל בצעה התנקשות בבכיר חמאס שלא הייתה רק מוצלחת, אלא גם הצטלמה היטב. ישבתי בבית וראיתי איך בשלושה ערוצים מריירים עליה ומסקרים אותה כמו שער מוצלח בכדורגל. קיבלתי מבול של תגובות נאצה על כך שאני פוגע במורל המדינה ובאותם ימים אי אפשר היה למחוק תגובות נאצה אז הייתי צריך לספוג ולשתוק.
האם אי פעם פרצו לך לבלוג ללא ידיעתך?
השאלה הזו קצת סותרת את עצמה. האם אני י ו ד ע אם פרצו לי לבלוג ל ל א י ד י ע ת י... הגיון מעגלי משהו, לא ?
היו כמה מקרים חשודים. לפני שנה כתבתי בלוג על התייבשות הכינרת, ומישהו הפעיל תוכנית שייצרה תגובות אקראיות והפציץ אותי איתן, עד שנאלצתי לסגור את התגובות לפוסט זה.
מה תעשי אם יסגרו לך את הבלוג?
לא יודע. הכי קל לומר שאפתח בלוג חדש, אך אינני יודע אם יש לי את הכוח או יכולת גיוס הקוראים שתצדיק זאת.
אני מניח שאם יסגרו לי את הבלוג, אשב בבית ואנסה לכתוב ספר. כאשר הדגש הוא על הניסיון.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
