ארכיון דון קישוט:

יום חדש, ושוב ישראבלוג מפריחה אל האוויר בלון ניסוי. שמו של בלון הניסוי הפעם הוא "הבלוגים הטובים בישראל”. יש משהו ראוי במטרה הזו, משום שהבלוגים הישראלים, ובעיקר הבלוגים דוברי העברית, נמצאים בעמדת נחיתות כלשהי.

ראשית, אין להם את המשאבים להתמודד עם בני דודיהם דוברי האנגלית, הצרפתית, הסינית והרוסית. תפוצה של בלוג ישראלי קטנה יותר בהכרח. שנית, גם האוכלוסייה הישראלית, אינה נוהרת אל בלוגים דוברי עברית. 20% מאוכלוסיית ישראל דוברי ערבית כשפת אם. 20% עדיין דוברי רוסית, חלק לא מבוטל מן הישראלים מדבר אנגלית ו/או צרפתית כשפה שנייה, וכך נאלץ הבלוג הישראלי להתמודד לא על רק על נתח בעוגה, אלא גם על הדובדבן.

זו הסיבה שאני חושב שבלוג ישראלי שמצליח – גם אם אינני מסכים לדעותיו – הוא דבר שצריך להתגאות בו, משום שהוא התגבר על קשיים מרובים. לכן אני שמח שבניגוד ליום הבלוגים הבינלאומי בו מקדמים את כל הבלוגים, הפעם הזרקור הופנה אך ורק לבלוגים הישראלים.

לפני שאתאר את הרשימה, ברצוני לציין כי אני בוחר בבלוגים שלדעתי הם הטובים ביותר בכל ישראל. לא בחבריי, שגם הם כותבים מצויין, וגם לא בהכרח בבלוגים הטובים בישראבלוג. אם לא בחרתי בכם זה לא אומר שאתם לא טובים. ואם לא תבחרו בי, אני מבטיח גם לא להיעלב.

להלן רשימת הבלוגים:

1. הבלוג של רביב דרוקר- גם אם תדחפו אותי אל הקיר, ותצמידו לי סכין לצוואר, אוכל לומר שאני מסכים רק עם כ-20% מדבריו של רביב דרוקר. לדעתי הוא מזגזג בין לבו ומוחו. לבו מכתיב שמרנות, בעיקר משום שהוא אדם מבוגר בעל נכסים ומשפחה. הוא רוצה להגן עליהם. הוא אינו מעוניין בליברליות יתר שתזעזע את יסודות חייו. מוחו לעומת זאת, עדיין ספוג בהכשרה המשפטית שקיבל בבית הספר ובאוניברסיטה. לכן הוא נוטה לליברליות בלתי מציאותית. למרות זאת, בכתיבת הבלוג עושה רביב מעשה אמיץ, ומאפשר לנו לראות את הפגמים הקטנים במערכת העיתונאית והפוליטית. בעיניי זה חשוב לדעת על המשחקים הקטנים והקטנוניים שנוקטים בהם חברי כנסת, דוברי צה"ל ומדוע כתבות טובות נגנזות וכתבות טובות פחות מקודמות. לא ראיתי בלוגים אחרים שעושים זאת באותה הרמה ו/או באותה האיכות, ולכן עבורי זהו בלוג חובה לקריאה.

2. הסודות של ויקטוריה- זהו בלוג חדש יחסית בתחום האופנה. ויקטוריה היא כותבת מוכשרת, שגם הבלוג הקודם שלה, שעסק בחייה האישיים הצליח מעל למשוער. היא לא רק כותבת מוכשרת אלא גם אשת שיווק מעולה, שהצליחה למצוא נישת שוק בלתי מנוצלת: אפנה זולה, ופיתחה אותה להצלחה שגם בחו"ל שמעו עליה. בבלוג זה היא מדגמנת תלבושות, מפרטת עליהן ועל מחיריהן, ולעתים כותבת מעט גם על חייה האישיים. בנימה אישית אומר שאינני מזדהה עם המראות המוצגים שם. לדעתי הם מקדמים את מראה הילדה המפוחדת ולא את מראה האישה הבשלה. למרות זאת, אי אפשר להתכחש לשילוב של הרעיון הטוב, העריכה והקידום. זהו בהחלט בלוג חובה לכל מי שרוצה לדעת איך להפוך להצלחה.

3. שחר אדום באטמוספירה- כאשר אני מחפש בלוג טוב אני מחפש שלושה דברים: חדשנות, כישרון והשקעה. פעמים רבות אני נאלץ להסתפק בשניים מהשלוש, אבל במקרה של בלוג זה, השניים האחרים יותר ממפצים על כך. ק.ק. (הוא אינו מפרסם את שמו המלא וכך אנהג גם אני), הוא איש הנהלה ישראלי במפעל סיני. הוא ניחן בפתיחות ובכישרון כתיבה, ובעזרת אלה הוא מתאר את חייו בסין. סין אינה רק מדינה רחוקה וזרה, אלא גם בעלת תרבות ששונה מאוד משלנו. ק.ק. מתאר את הטוב יחד עם הרע, אבל עדיין מצליח להשאיר בכל פוסט טעם מתוק של עוד. ההשקעה בבלוג: העיצוב ורציפות התכנים, אינה גדולה, אך היות והוא אדם מבוגר ועסוק, אפשר לסלוח לו על כך.

4. מחשבות פוליטיות- זהו בלוג דומה מאוד לבלוג של רביב דרוקר, אך לוחמני הרבה יותר. אם דרוקר כותב בנימה מפוייסת, פולנית משהו, כותב הבלוג "מחשבות פוליטיות", נתי יפת, כותב באופן הרבה יותר רדיקלי. הוא מבקר את העיתונות הכתובה בצורה נוקבת בהרבה, ולעתים קרובות משרה עליי דקות ארוכות של דומיה. הכותב גם הלך בעקבות רעיונו ופתח אתר משלו, שלצערי הרב לא מצליח כמצופה, אך לעניות דעתי הצבת של יפת ודרוקר מאפשרת לנו, צרכני התקשורת, להיות ביקורתיים הרבה יותר.

5. עברית וחיות אחרות – כמה זמן אתם מדברים עברית? שנה? עשור? שלושה? תהייה תשובתכם אשר תהיה, דבר אחד בטוח: אתם מקבלים אותה באופן טבעי, גם את שגיאותיה שהפכו חלק מכם. מעולם לא הבטתם אחורנית ושאלתם : מדוע המילה הזו נשמעת כפי שהיא? מדוע יש דמיון בין מילה בשפה X, למילה בשפה Y, ואם אינכם רוצים לדעת, פשוט אל תכנסו לאתר זה.

   כותבת האתר, תמר עילם גינדין, היא דוקטור לבלשנות. היא מאפשרת לנו הצצה נדירה לתרבויות השונות ולשפות שבהן דברו. בצד רשימות כמו: מאה המילים היפות ביותר בשפה העברית, אפשר למצוא אצלה אבני חן כמו מאמר על דת זרתוסטרא, ועל התרבויות העתיקות שנכחדו. זהו אסקפיזם במיטבו, רוויזיוניזם במלוא אונו, ואחד הבלוגים הבודדים, שקריאה בו משאירה את הקורא עם ערך מוסף ליותר מאשר 15 דקות תהילה.

זהו, כך חולפת לה תהילת עולם, ויחד עמה חמשת הבלוגים שלדעתי הם הטובים בארץ. למרות שחלק מהם מכרים וירטואליים שלי, השתדלתי לא לתת לעובדה הזו להשפיע עלי. רציתי לחשוף אתכם, קוראי לסוג שונה של חומר כתוב, ואני מקווה שעלה הדבר בידי.