למרות שהתאמצתי,
לא הצלחתי למצוא מילה אחרת לתאר
את א'.
נשית,
זה כל מה שיכולתי לומר,
נשית מאוד אם הייתי מאמץ את מוחי..
תחת השיער הערמוני הגולש,
שירד עד לכתפיים,
מצמצו להן עיניים מלאות אמפתיה,
קול מלא אסרטיביות,
ותנועות ידיים מאומנות,
שהפיחו בי גאווה לצה"ל.
הסתכלתי בה,
מהלכת במשרד.
שום תיקיה לא הייתה מושלכת,
והיא ידעה היטב היכן נמצא כל דבר.
אלמלא הייתי שומע את הצפצוף אין
ספק שהייתי קם ומצדיע לה,
גם בלי מדים או תעודת חוגר.
לא רק אותי
ראיינו במשרד,
והיה רעש בכל מקום.
פתאום אמצע השיחה,
ובין החיוכים קמה פתאום סגן א' בבהלה,
רכנה אלי ושאלה:
“תגיד,
אתה גם שמעת את זה?”
"הצפצוף
הזה? אמממ
כן. מה
זה אומר?”
א' החלה
להראות סימני לחץ,
הניחה את התיק שלה על השולחן,
ופשפשה בו בעצבנות.
“איפה זה!
איפה זה! ר' מאמי” היא שאלה את החברה
שלה בשולחן ליד,”
ראית את הטמגוצ'י
שלי?” ,
אך ר'י יענעה בראשה
לשלילה.
לבסוף,
מצאה אותו א',
בתחתית התיק,
תקתקה על כמה מקשים
והשתיקה את הצפצוף.
באנחת רווחה,
התיישבה א' חזרה
בכיסא,
והמשיכה את הראיון
בלחיים סמוקות.
לא אגזים אם אומר שמיום
זה ואילך,
קיבלתי נקודת מבט שונה
לגמרי על הצבא המפואר שלנו.
עשר
שנים עברו מאז,
אני חושב,
ועדיין המאורע חרוט
במוחי.
הגיחוכים של הנער ספוג
ההורמונים נעלמו.
ככה זה כשמתחילים
להסתכל על אנשים בגובה העיניים.
פעם הסתכלתי על אנשים
מלמטה,
וחיפשתי הנהגה ואסרטיביות
וכאשר ראיתי מגרעות איבדתי אמון במהרה.
היום לעומת זאת כאשר
אני רואה מגרעות אני מתמלא בחמלה ורוצה
לעזור.
לעתים אני אפילו מתמלא
הערצה לדרך בה התגברו עליהם.
אני מבין עכשיו כי
העולם מלא בנשים וגם בגברים כמו א',
אין בכך כל פסול.
הבעיה היא שהעולם מלא
גם באנשים שלא התקדמו מעבר לשלב המתבגר
שהייתי בו אז..
היום
הטמגוצ'י
הוא נחלת העבר.
אף לא אחד מבני הנוער
כיום מכיר את המכשיר הצווחני שמבקש שיגדלו
אותו,
יאכילו אותו ושסיפק
מפלט עגום,
אך כמעט ויחידי,
לתרבות ההייטק המנוכרת
של פעם.
למרות זאת,
הצורך לא נעלם,
ובעולם האינטרנט המבלבל
של היום,
כמו אז,
מתבצעת רגרסיה לערכים
ישנים יותר,
ברורים יותר,
ומה יציב וברור יותר
מאשר הרצון לגדל ולטפח.
מה מסורתי יותר ומה
בסיסי יותר,
מאשר חקלאות וחוואות.
את הצורך הזה ממלאה
האפליקציה FarmVille.
עלי
להודות שמעולם לא התנסיתי בה,
אך אינני מסוגל להבין
את ההלקאה המילולית של המשחקים בה.
זה נכון שהמשחק אינו
בדיוק משחק שחמט בשלושה לוחות מול רב-אמן
בין לאומי,
אך אם המשחק גורם אושר,
מה פסול בכך?
מה רע בתכנון,
בטיפוח,
בתגמול על עבודה קשה
– בעיקר בסביבת העבודה העמומה והשוחקת
שלנו כיום.
יותר
מכך,
אינני מסוגל להבין את
הנימוקים כנגד האפליקציה.
יש כאלה שמתלוננים על
הפשטות שלו.
בתרבות שלנו,
ודי לא בצדק,
אנשים משווים פשטות
לטמטום.
האמת היא הפוכה.
פשטות היא סימן לחכמה.
ספר טוב אינו ספר שמשתמש
במילים מסובכות,
אלא ספר שכל כך קל
לקריאה,
שלא מרגישים שהסופר
כתב אותו,
אלא "דיבר"
אותו כמו "התפסן
בשדה השיפון"
לדוגמה.
הנוסחה המפורסמת של
תורת היחסות E=mc^2.
לא נכנסה להיסטוריה
רק בגלל המהפכה שהיא גרמה באופן המחשבה
שלנו.
אנשים רבים אינם מכירים
כלל את תורת היחסות,את
התקצרות הזמן ופרדוקס התאומים,
אך מכירים היטב את
הנוסחה,
בגלל הפשטות שלה.
גם Farmville,
היא תוכנה פשוטה.
היא גורמת לאנשים אושר
ובזול,
והסיבה לכך היא שלא
נדרש צוות גדול כדי לפתח אותה.
זו לא סיבה לגינוי אלא
לפרס.
עוד
נימוק שאני שומע לאחרונה הוא שזה לא משחק
לאנשים מבוגרים.
מכל הנימוקים נימוק
זה מרגיז אותי יותר מכל.
הסיבה לכך היא לאו
דווקא המשחק עצמו,
אלא העובדה שהוא חשף
שיש אנשים רבים החושבים שרק בגלל שאדם
נולד לפני כך וכך שנים,
זה מקנה להם את הזכות
להכתיב לו מה הוא צריך ו/או
לא צריך לעשות,
או עם מי הוא צריך או
לא צריך להיות,
ואיך הוא צריך או לא
צריך לבלות את שעות הפנאי שלו.
המצקצקים
האלה בלשונם הם לעתים העבריינים הגדולים
ביותר על החוקים שלהם עצמם.
הם אלה שבסתר משחקים
במשחקים שהם מכתירים כילדותיים.
מריירים על להקת הבנים
או הבנות מוצקי/ות
הישבן התורני/ת
(תלוי
בנטיה),
ומקנאים בחברים שלהם,
בעלי השלווה הפנימית,
שהצליחו להתחבר לבני
זוג שהם רק חולמים עליהם.
אלה
הם האנשים שישלפו לכם מחקרים שיגידו שמעבר
לגיל מסוים הגוף או המוח משתנים ולא
מסוגלים לעשות XYZ.
זאת למרות שבתשעים
אחוז מהמקרים הם אלה שלא יכולים או לא
רוצים לעשות משימה זו,
ומתחבאים מאחורי מחקרים
קיקיוניים כדי להצדיק את עצלנותם.
העצוב הוא שאנשים כאלה
מצליחים ,פורחים
ומנצחים.
היום להיות מבוגר זה
כתם,
ולהיות צעיר וחסר
ניסיון זו זכות.
גיל 45
משמש היום כסף שמעליו
קשה להתקבל לעבודה חדשה,
זאת למרות שיש עוד 22
שנים עד ליציאה לגמלאות.
אינני אומר כמובן ש
FarmVille,
אחראית לכך,
אך אני בהחלט טוען,
שיש מקרים בחיים
שמוציאים מהצללים אנשים ודעות,
שגורמים להתדרדרות
תרבותית.
באשר
אלי,
אינני מבין את ההיסטריה
סביב המשחק הזה,
אך מצד שני גם את סרטי
הבורקס אינני מבין.
זה כלל לא אומר שהמשחק
הזה לא מעניין אותי כתופעה תרבותית.
שאינני מסתכל על האנשים
המחייכים במבט כמעט מהופנט על המסך,
ומקנא באושר שמצאו כה
בזול.
מליוני אנשים קמו ואמרו
שהם רוצים לחזור לחיים פשוטים יותר,
ברורים יותר.
שהעולם של היום לא מספק
אותם.
זו לא בושה,
זו הזדמנות!
זו
אמירה לפוליטיקאים,
לבעלי עסקים לתת לאנשים
מה שהם רוצים,
ולא מה שהם חושבים שהם
צריכים לרצות.
אולי יבוא יום ובמקום
שהממשלה שלנו תתגאה ששמרנו על דירוג אשראי
בינלאומיי A,
היא תתחיל להתגאות
שלאנשים יש יותר כסף בכיס,
שהם מבלים יותר,
שהנישואים מחזיקים
יותר זמן מעמד...
אולי אפילו שיותר אנשים
התחילו לטפח גינה על יד הבית.
Farmville הוא לא משחק
טיפשי,
אלא עדשה לצרכים
הבסיסיים שלנו.
כעת נותר רק שמישהו
יניח חומר בעירה במוקד התכנסות הקרניים,
ויבעיר אש נעימה שתחמם
אותנו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
