ארכיון דון קישוט:

קיים סיפור יהודי ישן על שוחט.

שוחט, שאהב מאוד את עבודתו, רצה להצטיין בה וחיפש כל חייו אחר החיה המושלמת לשחיטה. לפעמים נדמה היה לו שמצא אותה. אז הוא היה מתקרב אליה בנשימה עצורה, ידיו היו מזיעות והוא היה נרגש מעבר למה שמילים תוכלנה לתאר, אך למרבה הצער תמיד היה מוצא בחיה פגם ומתאכזב קשות.

יום אחד, לאחר שהקדיש עשרות שנים מחייו לחיפוש והיה זקן ובלוי, טיפס השוחט במאמצים רבים על צלע הר, וראה את  הפרה המושלמת רועה באחו. זו הייתה פרה עסיסית ארוכת רגליים,  שרירית וחיננית. היא הלכה באצילות על המדשאות ובעיניה היה מבט רך שכולו אומר טוב .

השוחט הנרגש פתח את תרמילו והוציא ממנו את כלי המקצוע שלו: הסכין המערפת וכל השאר. היו אלה כלים יקרים, שהשוחט הניח בצד לשימוש על החיה המושלמת ורק עליה. השוחט לפת את הסכין והחל להתקרב לחיה... אך כשהגיע אליה, כאשר הניח את הסכין על צווארה, הבין כי לא יוכל לשחוט אותה. במקום זאת התיישב על הדשא ובכה מצער על כך שבזבז את חייו.

פעמים רבות אני נזכר בסיפור, ואני מודה כאן ועכשיו שלא הייתי נאמן למקור וייפיתי אותו מעט, אך זה טבעם של סיפורי עמים. מדור לדור מוסיף השומע נדבך לסיפור והופך אותו לאפקטיבי יותר. רק ככה יכולים סיפורי העמים ללמד אותנו דבר או שניים על המציאות בה אנו חיים.

בין שר המשפטים והמערכת המשפטים ניטש לאחרונה מאבק האיתנים על צמצום סמכויותיו של היועץ המשפטי. במשך שנים נאבקה המערכת המשפטית בינה ובין עצמה בחשאי, אך לאחרונה גלש הויכוח לרשות הרבים, ובכל תוכנית אירוח התווכחו המוזמנים על כוחו הגדול, ואולי אף הגדול מדי של היועץ המשפטי.

התומכים בקיצוץ סמכויותיו טענו, כי בשום מדינה אין משרה עם כל כך הרבה עוצמה כמו היועץ המשפטי הישראלי. הסמכויות שלו – בעיקר כאדם שאינו נבחר ציבור – מרחיקות לכת ובלתי הגיוניות בעליל.  הם אף טענו שמצב מסוג זה הוא דיקטטורה מסוג חדש, ומעשה נבלה בחסות התורה. לכן יש לפצל את סמכויותיו של היועץ בין שני אנשים, אולי אף ליותר, ולקבל מודל שלטוני הגיוני יותר.

המתנגדים טענו לעומתם, שזה נכון שיש בידי היועץ המשפטי סמכויות רבות, אך אנו בהחלט לא מדינה ככל המדינות. הם הצביעו אל הרקורד המוצלח של היועצים המשפטיים עד עתה: על כל הפרשות שחשפו, חלק מהם כוללות אפילו ראשי ממשלה ונשיאים, וטענו שרק יועץ משפטי חזק יכול לנהל מאבק איתנים שכזה ביעילות.

כך או כך הוכרע המאבק, ונתניהו החליט כי היועץ המשפטי הבא ייהנה מכל הסמכויות של היועץ המשפטי הנוכחי. אך רק היועץ המשפטי הבא! נתניהו המנהיג ההחלטי והחזק שביקשנו, החליט שלא להחליט, וגלגל את הבעיה לפתחה של ועדת איתור ליועץ המשפטי הבא.

חוסר היכולת להחליט הוכח כהחלטה הגרועה ביותר. מה שקרה הוא, שהיות ולא היה קונצנזוס לגבי הצורך בהיקף הנרחב של סמכויות היועץ המשפטי, הועדה התבקשה למנות לתפקיד אדם חזק מאוד. אך מכיוון שזה עומד להיות אדם בעל סמכויות כה נרחבות עד כי הוא יעצב את פניה של המדינה בשנים הקרובות, כל אחד מהצדדים בועדת האיתור פוחד מכך שהמדינה תעוצב כנגד השקפתו.

הועדה הפכה למעשה לשוחט שחיפש פרה מושלמת לשחיטה, וראה בה את הפגמים הקטנים ביותר ולא היה יכול למחול עליהם. במקום למלא את תפקידה כראוי, ולמצוא שלושה מועמדים מתאימים, לא הצליחה הועדה לספק אפילו  אחד. הפועל היוצא היה שזמן ויוקרה רבים בוזבזו, אך מעל לכל, המועמדים ליועץ המשפטי נחשפו במערומיהם  ובפגמיהם, ואם עתה לא נחשבו ראויים למשרה הרמה, מעמדם רק פחת.

במקום להחליט בנקודה זו, שוב החליט נתניהו שלא להחליט, וגלגל את הכדור הזה למקום אחר. התוצאה הבלתי נמנעת ממעשיו היא שבין אם יקוצצו סמכויותיו של היועץ המשפטי ובין אם לאו, כוחו, וסמכותו המוסרית יקטנו בהרבה משום שהוא נדחה כבר פעם אחת, וכולנו יודעים שאף אחד לא ישכח זאת.  אולי אפילו יבחרו את המועמד שמעורר את האנטגוניזם הקטן ביותר, אך לאו דווקא הטוב יותר.

קשה לי לראות את היועץ המשפטי הבא עומד מול הציבור וטוען טענות שנויות במחלוקת. אני בהחלט צופה שכל החלטה כזו שלו, תזכה לערעורים המצורפים בחוות דעת של קודמיו ה"ראויים" יותר. היועץ המוחלש יאלץ לבצע החלטות פופוליסטיות, ולבסוף בין אם נרצה ובין אם לאו נקבל יועץ מוחלש ונבכה על כך שלא פיצלנו את סמכויותיו בין שני מועמדים חזקים יותר כמו בעבר.

אולי יתמזל מזלנו, ואחרי עשרות שנים של חיפוש, נמצא כמו אותו השוחט את היועץ המשפטי המושלם... אך אז, כמו השוחט, נבין כי הוא טוב מדי עבור המדינה שלנו ונבכה על בזבוז השנים.