ארכיון דון קישוט:

כשהצדקנות רועמת, המוזות שותקות!

זה קל לחלק לחוקים בהם אנשים לא חפצים שמות מזלזלים. זה קל ופשוט אף יותר לשכוח שחוקים אלה מתקבלים בכנסת שנבחרת ע"י העם. פעם בכמה חודשים אני שומע את השמות האלה נזרקים לחלל האוויר: “חוק שי דרומי", “חוק דרעי", “חוק נתניהו", והיום שמעתי על חוק הג'ובים. כל השמות האלה, כל הכינויים האלה הם קולו של המיעוט, המיעוט התל-אביבי שמתקשה לפתוח את הארנק אפילו יותר מאשר הוא מתקשה לפתוח את הלב.

כמה מכם באמת חייתם בפריפריה, כמה מכם מבינים באמת את מרקם החיים המיוחד שם. לפני כמה ימים שמעתי בתוכנית בערוץ 8, דיבור חדיש, את המשורר ויזלטיר מספר שכשהוא שמע על ההתעללות בילד במושב בני עי"ש הוא הבין פתאום, כמה החיים בפריפריה דומים לחיים בערבות אוסטרליה. היכן שהחוק לא מגיע ואנשים מפחדים לדווח על פושעים. אדם חכם היה אומר שמחשבה מסוג זה באמת מצדיקה שמנחם בן יקרא את השירה של אותו המשורר בשירותים של ה"אח הגדול", אך יש משהו נוסף בעניין..

לפני 50, 60 או 70 שנה תל-אביב הייתה קרובה יותר לפריפריה מאשר למרכז, והתייחסה לפריפריה בהתאם: יחס של אחות תאומה למאבק לבניית הארץ. מאז, תל-אביב השלימה את המהפכה, עלתה כל הדרך אל פסגת הערים החשובות בישראל, ומאז היא עסוקה בעיקר בלהשליך את המטפסות חזרה למטה. תשכחו מרכבת תחתית שתאפשר לגור בבאר שבע ולעבוד בתל- אביב, שכר דירה נוח לסטודנטים שרוצים להתגורר שם גם הוא חלום באספמיה. תל אביב הפכה לבועה, וכבועה היא רואה את העולם בכלל ואת הארץ בפרט דרך הוורדרדות והסגלגלות של האור המשתבר בבועת הסבון שלה.

לפעמים נדמה לי שאנשים לא מבינים מהו המחיר הנדרש כדי לנהל מדינה. מהו המחיר הנדרש כדי לקיים קונצנזוס במדינה בה המפלגה הגדולה ביותר בכנסת מחזיקה בפחות מרבע מקולות הבוחרים. במצב שכזה, אין מנוס מלחלק את עוגת השלטון לחלקים הולכים וקטנים. אין מנוס מאשר לברוא ולייצר ג'ובים בעלי שמות מגוחכים יותר ויותר. האם אנו באמת צריכים "שר לענייני תפוצות" בממשלה, ומה עם "שר לשיפור הקשר בין האזרח לשלטון"? , או "שר הממונה על ראשות השידור". משום מה, אף אחד מהמינויים הללו לא זכה לשם : “חוק הג'ובים". גם כאשר נתניהו בכהונתו הראשונה, קרע חלקים מרכזיים מהמשרדים בארץ, כדי לייצר את משרד התשתיות כך שלאריאל שרון, פוליטיקאי כושל דאז, יהיה משרד "מכובד" לרדות בו, אף אחד לא חשב אפילו לרמוז על כך.

אף אחד גם לא שם לב לכך שתפקיד נשיא המדינה הוא ג'וב אחד ענק, לאדם שלא עושה דבר, שלרוב, כמו קצב או עזר וייצמן, מסתבך בפלילים וממיט חרפה על מדינת ישראל. אנשים גם שכחו שהתפקיד הזה, שנועד במקור לאדם "ייצוגי ולא פוליטי", הולאם מזמן לטובת השתקת פוליטיקאים מזדקנים עם שיניים שחוקות אך עדיין חדות. מדוע אז לא קראו לכך חוק הג'ובים? מה אנשים חושבים לעצמם? שזה טוב יותר שמפלגה מסוימת תקבל כסף השווה בערכו למינוי שר, בחינם וללא התחייבויות? האם זה יעיל יותר שמפלגה תעשה במאות מליוני שקלים כרצונה רק בעבור הרמת יד בהצבעה? או שאולי עדיף שהלכה למעשה ימונה שר, גם אם ייצוגי בלבד, כדי שיבוא כל יום בבוקר ויבצע עבודה, שר שיהיה אחראי בפני החוק על תחום מסוים, מיותר ככל שיהיה, ויילחם למענו?

ברוב הערים בפריפריה, לרבות הרשויות הערביות והדרוזיות, מקור ההכנסה היחידי, היציב והטוב ביותר הוא הפוליטיקה. לפעמים יריבים בעלי דעות דומות לחלוטין נלחמים מאבקים מרים זה בזה, הכוללים זיופים ואלימות, רק כדי שמועמד א', יוכל להכניס את קרובי המשפחה שלו למשרות בעירייה ולהעניק להם יציבות כלכלית מולטי שנתית. אך האם זה כה חמור לעומת שר שעושה את אותו הדבר בכנסת או בממשלה? מדוע בפריפריה זה כל כך מגונה?

נניח שמדינת ישראל "תתעשת" ותחסל את חוק הג'ובים, מה אתם חושבים שיקרה? האם אתם מאמינים שלא יהיו ג'ובים? ברור שיהיו! קיים צורך כלכלי ונפשי לכל אדם לעבוד ולהשפיע. הג'ובים פשוט יעברו לאחריות ממשלה, וזו הכוונה האמתית. לאחר שהג'ובים יעברו לממשלה, תתרחש עלייה גדולה יותר בכמות המפלגות שניגשות לבחירות כדי לקבל גישה לאותם הג'ובים. לתפקידים הייצוגיים שיומצאו אז עבור המפלגות הללו תהייה גישה לכספים גדולים יותר, ולפנסיות גדולות יותר, יתקיימו משפטים ארוכים יותר של שחיתות ובסופו של דבר אולי לא יהיו בביתנו עכברים שיעשו חורים בקירות, אבל מהארטילריה שנירה יהיו בקירות חורים בגודל של חתולי בר.

ברקע של חוק הג'ובים תמיד ישנו רחש המרמז שהסגנים הממונים לתפקידים הללו יעשו עבודה לא ראויה. ראשית, הדבר הזה מעולם לא הוכח ולא נכון אוטומטית. הרבה מאוד פוליטיקאים שמונו כתוצאה מהסדרי ג'ובים עשו עבודה טובה מאוד: משה דיין, עזר וייצמן וכו'. שנית, הסתכלו על הממשלה שלנו, תראו כמה גנרלים יש שם, ורק שניים מהם במשרד הביטחון לו הם "הוכשרו". למי ששואל מדוע יש כל כך הרבה תאונות בכבישים, שיבדוק כמה גנרלים מונו למשרד התחבורה, לעומת כמה מומחי בטיחות. למי שמתפלא מדוע מחירי הדלק והמים כה גבוהים, שיבדוק כמה גנרלים היו במשרד התשתיות... למי שמתעניין באיכות החינוך... כמה מורים לשעבר היו בתפקיד הזה? לא שמעתי כזה קול צעקה על ג'ובים, כשליצמן מונה כסגן שר הבריאות – ללא תואר בניהול או ברפואה, ולא שמעתי כאלה צעקות על שחיתות, כשהוא לקח מתקציב התרופות 65 (!) מליון שקלים שנועדו לתרופות מצילות חיים לסרטן, ונתן את זה לטיפולי שיניים למגזר שלו. מדוע אז לא צעקו שצריך להפסיק את חוק הג'ובים?

ישנם אחרים הטוענים שאסור לממש את חוק הג'ובים משום שלראשויות המקומיות שיוצרות את ה"ג'ובים" הנוספים, אין כסף. הטענה הזו רומזת על ניהול כושל. התשובה לכך היא פשוטה: ראשית, בהחלט יכול להיות שהמחסור בכסף הוא תולדה של ניהול כושל, אך אסור להניח כך אוטומטית. הכסף בקופת הראשות המקומית נגבה מכספי ארנונה. כספי הארנונה הם נגזרת של המצב הכלכלי של האזרחים, וברור לחלוטין שבערים עניות, אין לאזרחים כסף לשלם ארנונה גבוהה. אם נניח אוטומטית שהניהול בערים הוא כושל, ושצריך להביא "הנהלה שפויה" מבחוץ, העיריות יהפכו למקור ג'ובים נוסף לתל-אביבים והירושלמים.

חוק הג'ובים נוצר, מפני שיש מחסור בג'ובים מדרום לגדרה ומצפון לחדרה. הוא נוצר מפני שהמדינה שלחה לשם אנשים ולא החזירה אותם עד היום. חוק הג'ובים נוצר משום שברגע שהמדינה בונה מפעל מרוחק,, מיד השרים רצים לגזור סרט, ולא בונים מפעל נוסף , שישפר עוד יותר את המצב ויקדם אף יותר את העיר, עד שהמפעל הנוכחי מיצה את המענק שקיבלו ועובר לעיר הפראירית הבאה. לרוב המפעלים הללו גורמים יותר נזק מתועלת. הם משאירים אחריהם אוכלוסייה נבערת שכל חייה הוקדשו לקבלת ג'וב במפעל ויודעת לעשות רק דבר לא נחוץ אחד. הם גורמים לצעירים האיכותיים לברוח מהעיר. הם גם גורמים לכך שאנשים באותו המקום יהיו כל כך מיואשים שהם יאמינו להכל, לכולם, אפילו לפוליטיקאי סוג ז' חסר תועלת שדואג רק לעצמו ואולי למשפחתו. האם צריך להילחם בפוליטיקאי או ביאוש של התושבים שמעלה אותו לגדולות?

האם חוק הג'ובים יפתור את הבעיה? כמובן שלא! חוק הג'ובים רק יחמיר את הבעיה, אבל הוא יחמיר את הבעיה באופן שווה לכולם. חוק הג'ובים לא ייתן לאנשים במרכז, שמרכזים את ההכנסות והנכסים של המדינה, לשכוח שיש עלוקות גם מחוץ למרכז, אולי יבוא היום שבו עלוקה מהפריפריה תגיע למרכז ותשתלט גם עליו, ואז יבינו שבכדי להרוג את הצפרדעים, צריך קודם כל לייבש את הביצה. אולי אז ימשיכו בפעילות החלוצית שנזנחה לפני עשורים.

רוצים לקרוא לזה חוק הג'ובים? הצחקתם אותי, תנסו אולי לקרוא לחוק זה, “החוק לאי בלעדיות הג'ובים!”.