ארכיון דון קישוט:

שב בצד יאיר לפיד! במסעי לגלות מחדש מהי גבריות ישראלית ונשיות ישראלית, שוב נשכתי שפה, וישבתי לצפות בסדרת הריאליטי הקיטשית "הרווק".

הפרק הקודם, כזכור, עסק בעיקר בגישושים. היה זה פרק של ניסוי כלים בו הועלו על הבמה מצד אחד ה"גבר השווה", ומצד שני עשרים ושניים גרסאות שונות של נשיות. היו שם נשים קרייריסטיות, ונשים פמיניסטיות, נשים אקטיביסטיות ונשים חרמניסטיות. בסופו של יום, השאיר אותנו פרק זה עם המון סימני שאלה, ומעט מאוד סימני קריאה.

אתמול, שבוע לאחר מכן, הגיע הפרק השני והחל לפזר מעט ממסך הערפל. הנשים, שעטו בפרק 1 שריון של מסתוריות, החלו להיפתח. בפתיחה הזו, רבים היו המקרים שרציתי שהם יחזירו את צעיף המסתורין חזרה למקומו.

עם זאת, צריך להיות הוגן. הנשים הללו מצאו את עצמן בסיטואציה תחרותית מאוד. יש רק גבר אחד ל-22 מהן. אין להן אפשרות "לזרוק אותו", או להעמיד פנים שהן לא מעוניינות משום שהן ראו אותו קודם לכן, ובחרו להשתתף בתכנית. לכן הכישלון – כמו גם ההצלחה – על כל תוצאותיה, מוטלים על כתפיהן וכתפיהן בלבד.

לא היה דבר מתאים יותר להתחיל את החשיפה, כמו סצנת הפתיחה ההתחלתית בביקיני. כשש עשרה בנות מסתובבות עירומות כמעט לחלוטין, למעט שתי פיסות בד קטנטנות העוטפות את איבריהן המוצנעים. קשה מאוד להסתיר פגמים באופן זה, אך דבר אחד ברור: גם גיא וגם המפיקים סבורים שבחורה ישראלית צריכה להיראות כמו קרש כביסה: בטן שטוחה, רגליים דקיקות, ולאמץ לעצמה את מראה הנימפה.

המראה הזה, התואם יותר סיפורי עם גרמניים, מתאים לתבנית היופי הישראלית כמו שעמנואל הלפרין מתאים לסוכנות הדוגמניות של בטי רוקאוויי. בהחלט לא קשה להבין מדוע עסקי הניתוחים הפלסטיים פורחים בארץ כאשר לא מוצג אידיאל יופי אחר. אינני יודע אם זה משום גיא גיאור אוהב נשים כאלה, או משום שכרגיל, ערוץ 10 נקלע לקשיים כספיים וצריך להחדיר פרסומות סמויות.

כשמראה כה אחיד שולט בשטח, לא רק שקשה להיצמד אליו, קשה גם להראות אינדיבידואליות. באופן זה, לאחר ה"התערטלות", מצאנו את הנשים מדרגות את עצמן על פי שטיחות הבטן ועגלגלות השדיים. לא קשה להבין מדוע ליאת, הדוגמנית הבינלאומית, צעדה בביטחון של פנתרה בג'ונגל נשי זה, והרגישה ביטחון לפנות לגיא, ולדבר עמו כשווה אל שווה.

לעומתה, בקצה השני של הספקטרום, ישבה בחורה בוכייה, שהרגישה שהמשחק חומק לה מהידיים. נתונים גופניים כה דרקוניים קשה (יותר נכון יקר) לזייף, וקשה גם לכסות עליהן בתכונות חלופיות כמו חוש הומור, אינטליגנציה או עבודה טובה. לא נשארה לאותה בחורה אפשרות אחרת מאשר לשבת בצד ולמרר בבכי.

גיא, הרווק, במעשה שאולי יחשב אבירי, צעד אליה והעניק לה את ורד החסינות. דרך אחרת להסתכל על המהלך היא שבחורה בוכייה בסערת רגשות היא מסחטת רגש מצוינת בתכנית רייטינג, ובמקום להפעיל עליה לחץ נוסף שאולי ישבור אותה בשלב מוקדם זה, מוטב יהיה לתת לה לנוח כמה שעות בצלה של החסינות לפני שיסחטו שוב את דמעותיה.

אחד הדברים המעניינים בסצנה זו, הייתה הישראליות של המתמודדים. למרות הגוף החשוף, דבר אחד נשאר בשליטתן של המתמודדות וזה בגד הים. העיצוב של בגד היום אפשר לבנות לבטא סוג מסוים, מצומצם מאוד אמנם, של אינדיבידואליות, ולהמחיש כיצד הן רואות את עצמן ביחס לסביבה. היו שם כאלה שלבשו בגדי ים בצבעים רכים, ורודים וצהובים. נשים אלה, למרות התדמית הקשוחה שהציגו כלפי חוץ, ראו את עצמן כנשים קלסיות המחפשות גם גבר במובן הקלסי. לעומתן היו נשים נועזות יותר, שלבשו בגדי ים בצבעי אדום, המבטא תשוקה. גם זו רמיזה לתפקיד אקטיבי יותר ומפתה במערכת היחסים. נועזות (או נואשות) מכולן היו הנשים שלבשו הדפסים. נשים אלה מעוניינות לצוד את העין, ובעצם צועקות "הביטו בי" ולא "התרשמו ממני". ומעליהן הייתה כת נשים נוספת, שלבשה הדפסים חייתיים (מעולם החיות: מנומרים, ברודים וכו'), שהוסיפו לשלט הפרסומת המהבהב שעטו על עצמן גם אופי חייתי. דוגמה לאחת כזו הייתה ליאת.

לאחר מכן הגיע הצד המקביל של המשוואה. לאחר שקיבלנו טעימה כיצד האישה רואה את עצמה, וכיצד הגבר רואה אותה, הגיע השלב בו נבין כיצד האישה רואה את הגבר. שש עשרה הנשים התבקשו לבחור לגיא תלבושת. התלבושת שגיא יבחר תזכה את הבחורה בדייט אינטימי ובאפשרות לזכות ממנו בוורד החסינות.

למרות שהייתה כאן חוסר הגינות מסוימת, משום שאחת המתמודדות היא מעצבת במקצועה, עדיין ניתן היה לראות הבדלים משמעותיים בדרך שבה הנשים ראו את הגבר שלהן.

צריך להבין שכשאישה מקבלת אפשרות "לעצב" לעצמה את הגבר, או את תלבושתו, מה שהיא עושה הוא להעצים את התכונות שבעיניה נתפסות כגבריות. כך, נשים מסוימות העדיפו להלביש את גיא לחלוטין במראה המחויט, משמעות הדבר שתכונה גברית בולטת בשבילן היא הכנסה גבוהה המאפשרת לבוש יוקרתי. אחרות, בחרו להלביש את גיא במראה הספורטיבי, כלומר בשבילן גבר שהן תתגאינה להסתובב לידו ברחוב הוא צייד, בעל לבוש המדגיש כוח, מהירות, מוכנות לפעולה ו/או שרירים. ניתן היה לראות שנשים רבות שמו לב לנעליים שהרווק לבש. ואחת אף הגדילה לומר שגבר שלובש נעלי ספורט גמר אצלה את הקריירה ( שיט. הלך עליי!).

היה עוקץ מסוים למשימה, והיא שגיא היה צריך גם הוא לאהוב את התלבושת. הבחירה של גיא בתלבושת מקבילה לבחירה של הבנות בבגד הים, ומעידה על הגבר מהן התכונות הגבריות החשובות לו. גיא בחר, למרבה ההפתעה, בתלבושת שעיצבה לו הסטודנטית לעיצוב. התלבושת כללה ז'קט מחוייט, ומכנסי ג'ינס ספורטיביות. מכך ניתן להבין שגיא רואה את עצמו (או יותר נכון רוצה לראות את עצמו) בתדמית הגברית הטיפוסית: גבר מצליח, אבל גבר! הז'קט המחויט היה רמז להצלחה, אך היה זה רמז מתעתע אותו ניתן להוריד מידית, בעוד שמכנסיי הג'ינס הספורטיביים, והחולצה ללא העניבה, נועדו להסיט את התדמית שלו מתדמית ה"חנון" שיושב במשרד כל היום אל תדמית הגבר הבליין. כך רכשנו עוד נדבך בהבנה שלנו של גבריות ונשיות בישראל של המאה ה-21. שהיא לא שונה מתדמית הגברים במאה ה-20 או אפילו ה-19.

בהמשך, נשים נבחרות הלכו למגרש הטניס בו גיא התמחה בעבר כדי להדגיש את גבריותו. שם נתנה בידיהם משימה. הם היו צריכים לשחק טניס זוגות ויכלו לבחור אם לשחק עם גיא גיאור, או עם אלוף ישראל אנדי רם. הייתה זו בחינה של אינטליגנציה רגשית, ולמרבה הפלא נשים רבות נכשלו בה. יכולות להיות שתי סיבות עיקריות לכך: האחת היא שהן באמת אינן חכמות במיוחד והשנייה היא שהן באו למען הפרסום. משחק וניצחון לצד אלוף ישראל יעיל יותר מאשר משחק לצד פליט ריאליטי שישכח לאחר 15 דקות תהילה.

המשחק הסתיים בארוחה, בה ליאת, שקיבלה ביטחון ממשימת ביקיני, לקחה שליטה וקיבלה פרח חסינות. הדבר גרר תגובות ביצ'יות מחברותיה. התגובות כללו בעיקר תלונות על חוסר הנימוס והאסרטיביות שלה, וכמובן הסתירו קנאה, דבר צפוי בכל תוכנית ריאליטי שאין בכוונתי להרחיב עליו משום שהוא אינו משרת את מטרתי..

בסופו של יום גיא סילק שתי מחזרות נוספות, האחת, המתקשרת התימהונית שקיבלה רמיזות מהעולם שמעבר, והשנייה, הסטודנטית לביולוגיה מולקולרית. לכאורה אין הרבה במשותף לשתי בנות אלה, אך למעשה ישנו. שתיהן מונחות בידי כוחות שגיא לא יכול לשלוט בהן. האחת במסרים מיסטיים, והשנייה קרייריסטית שמעוניינת במדע. גיא, שלא יכל לשלוט בכך, או להתחבר לכך, ביצע את הבחירה הנכונה מבחינתו וכיוון לאמצע.

להתראות בפרק הבא!