אתמול ביקשתי מבלוגרית
No-Angel
את רשותה להתחפש לה ולכתוב פוסט
הומוריסטי בדמותה.
לצערי לא הצלחתי ללכוד את הניואנסים
שלה, ולכן החלטתי
לכתוב פוסט נונסנס פיקטיבי מנקודת המבט
של בלוגרית פלונית,
ידידתה הטובה ביותר.
אתם מוזמנים למלא את זהותה בעצמכם /
הידידה שלי,
No Angel, הסתובבה כעוסה במשך ימים ארוכים.
לא הבנתי מדוע.
לא עשיתי שום טעות בבג"ד
כפ"ת,
כל המושאים שלי היו במקום – אפילו
העקיפים שבהם.
תחילה חשבתי שזה בגלל
מזג האוויר הקיצי,
אבל אפילו עכשיו,
עם כל הגשמים,הרעמים
והברקים No-Angel הייתה
מדוכדכת וכבויה.
יום אחד היא רצה
לשירותים, וכשיצאה
נגבה את העיניים מדמעות.
"מה
קרה?", שאלתי
אותה.
"הם
חלאות. חלאות אני
אומרת לך!"
"מה
הם עשו? הרביצו
לך?"
"לא,.
הלוואי והיו מרביצים.
מה שהם עשו הוא הרבה יותר גרוע"
"מה?
מה יכול להיות גרוע יותר ממכות רצח".
"הנבלות
האלה", ענתה
לי, "החלאות
האלה, חטפו את
אבשלום קור!!!!".
קפצתי אגרופים
בזעם. איך הם העזו
לגעת באבשלום קור.
האדם היחידי שלא טועה בעברית.
האיש שלאורו אני ו No-Angel
מנהלות את חיינו מידי יום ביומו.
זה יותר גרוע מפשע,
זה חילול קודש,
כפירה, פשע
ללא התיישנות. איך
No-Angel הצליחה
לעמוד בעומס הנפשי הזה לעולם לא אדע .
כיצד שמרה על שפיותה במערבולת הרגשות
הזו??
"אנחנו
חייבים מיד להתקשר למשטרה!",
אמרתי לה. "הם
בטוח ישחררו את הימ"ם
ממעקב אחרי מחבלים כדי לעזור לנו.
זה הרי מצב חירום."
היא הביטה בי נוגה.
"אי אפשר. אם
מישהו ידע שחטפו את אבשלום קור,
הם יבקשו כופר גדול עבורו.
הם ירצו שישוחררו מחבלים עם דיו על
הידיים."
"אבל
זה אבשלום קור. יש
לנו מחויבות כלפיו.
הוא הרי הקדיש את חייו כדי שכולנו
נדבר עברית תקנית."
"נכון",
ענתה,"אבל
תחשוב על הנזק שייגרם לדקדוק הלאומי
בעקבות השחרור".
תאר לך את כל השלטים הציבוריים שיכתבו
בכתיב מלא עם ווים ויודים מיותרים. את מוכנה להיות זה שייקח על עצמו את
האחריות המוסרית?
נאנחתי והתחלתי
לחשוב. גירדתי
את הסנטר שלי דקות ארוכות והסתכלתי בפניה
המדוכדכים של No-Angel.
היא נראתה כל כך עצובה,
והפנים שלה התעוותו בכל פעם שעבר
ברחוב עובר אורח ממושקף ורזה עם שיני סוס
שאפילו הזכיר את אבשלום קור.
פתאום הבליח במוחי
רעיון. "תקשיבי,
אנחנו צריכים לטפל בזה בחשאי.
בואי נקים צוות סודי,
כמו צוות לעניין,
שילך ויחלץ את אבשלום קור משביו."
"זה
רעיון מצוין."
ענתה. "יש
אותי, המומחית
לכל סדרות הטלוויזיה בכבלים ובלוויין".
"יש אותך,
מומחית לעבודות פקידותיות,
אבל את מי עוד אפשר לצרף לצוות הסודי?".
חשבתי לרגע.
"אחנו צריכים מישהו חזק,
מבריק ובעל שאר רוח"
"אולי
ניקח את חסר מעש. זה
בלוגר שמידי פעם מגיב אצלי בבלוג".
"חסר
מעש? לא שמעתי
עליו קודם. הוא
חזק, מבריק ובעל
שאר רוח?", שאלתי.
"לא,
אבל היו יודע לחפור במשך שלושה עמודים
רצופים על כלום, ואם
זה לא יצליח להרוג משעמום גדוד של טרוריסטים,
אני לא יודעת מה כן".
"חופר
במשך עמודים על כלום?
No-Angel, את בטוחה שחסר מעש הוא לא אבשלום
קור?".
"בטוחה
לגמרי. הוא קורא
לפורטוגלים פורטוגזים ואבשלום קור לעולם
לא היה עושה שגיאה שכזו."
ענתה בביטחון.
"נו,
אף אחד לא מושלם,
אבל החסר מעש הזה נשמע מתאים למשימה.
תודיעי לו שיוצאים ב 23:00."
"אין
בעיה".
בשעה היעודה הגיעו
חסר מעש ו No-Angel למקום
המחבוא.
"יופי
שבאתם” קידמתי אותם בברכה.
“ הכנתי לכם את כל מה שביקשתם.
בגדים חמים, צבעי
הסוואה, רובים
עם כוונות לייזר,
פצצות אטום, פצצות
מימן, פצצות
ניוטרון וכן, No-Angel
לא שכחתי גם את חצי קילו מלפפונים
בשביל הניסויים שאת מספרת עליהם בבלוג
שלך".
חסר מעש פרש מפה
של ארץ ישראל על השולחן והתחיל להסביר.
"הבעיה העיקרית שגדולי המומחים של
המוסד, השב"כ
ה CIA, MI6, ו No-Angel
נתקלו בה הייתה כיצד לאתר את המקום
בו מסתירים המחבלים את אבשלום קור.
קשה לאתר את המקום הזה כי הוא חסין
בפני החיישנים של הלוויינים עמוס ואופק.
למזלכם, עשיתי
חישובים מולטי-דיסיפלינאריים
במרחבים ה N-מימדיים,
ולאחר אקסטרפולציה היפר-סינגולרית
של המערכת הפלנטרית בוואקום האלקטרו-מגנטי,
הגעתי למסקנה אחת ויחידה.",
סיים בעיניים בורקות.
פערנו את העיניים
שלנו בתדהמה." נו,
ומה המסקנה ?".
"המסקנה
היא היא שזה לא רעיון טוב לשים כוס קפה
ליד החישובים ואז לבעוט בשולחן משמחה."
אני ו No-Angel
היבטנו אליו בזעם.
"
No-Angel"' שאלתי.
"המשימה לא תיכשל אם אני אשתמש באחד
הכדורים ברובים עם כוונת הלייזר,
נכון?"
חסר מעש שם פתאום
יד על הכתף שלי. "בבקשה
להירגע”, ביקש,"אני
עדיין חושב שאני יודע איפה אבשלום קור
נמצא."
"איך
אתה יודע את זה. הרי
כרגע אמרת ששפכת כוס קפה על החישובים
שלך.", סיננה
No-Angel .
"כן,
אבל אמרתי גם שהמקום הזה חסין בפני
החיישנים של עמוס ,
ואופק. יש
בארץ 101 מקומות
שחסינים בפני לוויינים.
50 מהם חסינים רק בפני עמוס,
50 מהם חסינים רק בפני אופק.
זה אומר שרק אחד חסין גם בפני עמוס,
וגם בפני אופק."
"ואיפה
המקום הזה נמצא?"
שאלה No-Angel.
"במקום
הכי מסוכן שתוכלי לדמיין",
ענה חסר מעש,
"מקום בו אין כבוד בין בני אדם,
מקום בו מתבצעות גנבות על בסיס
יומיומי,מקום בו
חיי האדם זולים".
"איפה
זה? בת-ים?"
חסר מעש נד בשלילה.
"יותר מסוכן".
"רמלה?"
חסר מעש ביטל את
הרעיון בצחוק. "רמלה
היא משחק ילדים לעומת המקום אליו אנו
הולכים.”
"עזה????".
חסר מעש הישיר אלי
מבט נוקב ולחש: "
אחרי שתגיעו אל המקום,
אתם עוד תתגעגעו לעזה".
ואז המשיך בפנים חמורות...
"אני לא רוצה שתברחו מהמשימה,
ולכן תדעו ;מה המקום הזה רק כשתגיעו
אליו"
ג'יפ
צבאיי עם חלונות מכוסים הוביל אותי,
את No-Angel ואת
חסר מעש בדרכים פתלתלות במשך שעה וחצי..
אני מילאתי את הסודוקו של מוסף סוף
השבוע של ידיעות.
No-Angel' ניסתה להשתמש במלפפון כדי לצבוע
ירבוע סורי בירוק וכתבה בבלוג על תוצאות
הניסוי, וחסר מעש
ישב מכורבל בתנוחה עוברית מנסה שלא להקיא.
לבסוף הג'יפ
נעצר
.
יצאנו מהרכב וראינו מרחוק את משכן
הכנסת עומד מעלינו בהתרסה.
חסר מעש הראה לנו איך לצבוע את הפנים
בצבעי ההסוואה וכשסיימנו מסוק לקח אותנו
והצניח אותנו על גג הבניין.
ירדנו במדרגות
לקומת המרתף מנסים להימלט מקרני הלייזר
החשמליות והכלבים השוטים הרעבים לדם,
אבל כשעברנו על יד חדר הלוביסטים,
נדבקו אלינו חמישה שלא הצלחנו להיפטר
מהם. אחד מהם
ניסה לשכנע אותנו שזה יהיה רעיון טוב
למנות את איציק כהן מבנות פסיה
לשופט בבג"ץ
. השני ניסה לשכנע
אותנו לקרוא למדינת ישראל דנקנריה,
ושלושת האחרים ניסו להעביר חוק שיאפשר
להעביר את כל האנטנות הסלולריות במדינה
לגני ילדים של עובדים זרים.
מאלה לא הצלחנו להיפטר והם רדפו אחרינו
כל הדרך במדרגות עד למרתף.
במרתף מצאנו את
אבשלום קור. כפות
ורועד. פיו היה
חסום בנייר דבק, והוא
הביט בנו ורמז לנו משהו עם הראש.
לא הבנו מה הוא רוצה לומר לנו,
וחסר מעש מיד רץ אליו ומיד והוריד את
את נייר הדבק מהפה שלו.
"מה
רצית להגיד לנו,
אבשלום. מה
היה כל כך חשוב. בבקשה
תגיד מהר". שאל
מבוהל.
"רציתי
להגיד לכם לא להוריד לי את נייר הדבק במכה
אחת מהפה. זה כואב
חתיכת אידיוט!!!".
חסר מעש הביט בו
נבוך."אתה
צודק. סליחה!",
ומיד החזיר את נייר הדבק חזרה"
הסתכלתי ב No-Angel
. "את בטוחה שחסר מעש הוא באמת נחוץ
לנו?".
"אל
תדאגי", ענתה
לי, "הוא הנשק
הסודי שלנו. מה
שהוא יכול לעשות אף אחד אחר לא יכול".
שחררנו את אבשלום
קור מהכבלים שלו,
כמובן אחרי שהוא הבטיח לא להרוג את
חסר מעש בזמן המשימה.
והתחלנו לרוץ במעלה המדרגות למסוק
הפינוי שחיכה לנו על הגג.
הצלחנו להגיע עד
לקומה השנייה, אבל
שלושת הלוביסטים הנותרים שעקבו אחרינו
עשו רעש כה גדול שכל חברי הכנסת והעוזרים
הפרלמנטריים יצאו מהמשרד כדי לראות מה
קרה, והתחילו
לצעוק גם הם שאבשלום קור בורח.
בקומה השלישית עמד בדרכנו יצור גדול
ומאיים, בעל מצפון
אפסי וכוח רב.
חסר מעש נרתע בבהלה
ולחש לNo-Angel: "זה
מי שאני חושב?"
"כן,
זה באמת ביבי נתניהו"
No-angel ענתה בדאגה.
"ומי
זה עם הקולר על צוואר והמסיכה על הפנים
שעומד ליד ביבי על ארבע ונובח..
", שאלתי,"אביגדור
ליברמן?"
"לא",
ענתה No-Angel. "זהו
אהוד ברק. לליברמן
יש קולר לביבי אבל הוא לא הולך לצוואר".
"אז
לאן הוא הולך", שאל
חסר מעש.
No-Angel
חייכה, "תשתמש
בדמיון שלך".
שנינו בלענו את
הרוק.
ביבי עמד בפתח,
בזרועות פרושות,
כשאהוד ברק נבח מזיל ריר מאחוריו.
"ששש... אודי,
ארצה", הרגיע
ביבי את הכלבלב. "מי
אתם ומה אתם עושים פה?"
שאל. "לא
באתם במקרה להציל את אבשלום קור,
נכון?".
אבשלום קור פרץ
מאחורינו בכעס ואמר.
"כמובן שהם לא באו להציל אותי,
הם באו לחלץ אותי.
מתי תלמדו כבר לדבר עברית תקנית בורים
ועמי ארצות שכמוכם.”
העיניים של ביבי
התכווצו בזעם. הוא
שחרר את הרצועה של אהוד ברק וצעק..
"אודי, תפוס!".
אהוד ברק התחיל
לרדוף אחרינו על ארבע.
היה קשה לברוח ממנו,
כי אנחנו רצנו רק על שתיים,
ולבסוף הוא הדביק אותנו".
הוא התחיל לחשוף
שיניים, אבל אז
חסר מעש הוציא מהכיס תמונה של נאווה ברק,
והוא ברח מפוחד ומייבב בחזרה לאדונו.
"נחלצנו",
אמרתי באנחת רווחה.
"עדיין
לא" ענתה
No-Angel. אנחנו עדיין
צריכים לעבור את המפלצת השנייה.
"פתאום
יצאה מאחורי העיקול של המסדרון,
מפלצת עם שיער אדום כאש לסת מחודדת,
ועקבים גבוהים".
"אוי
לא", No-Angel רעדה
, " מהרגע הזה
פחדתי. לימור
לבנת תפסה אותנו".
לימור לבנת צחקה
צחוק מרושע. "כן.
זאתי אני. חשבתם
שטטחמקו ממני. אבל
אני חתפטי את אבשלום קור,
קי נמעש לי שבגללו מטקנים לי קול הזמן
את האיבריט שלי. עכשיו
אני יוכל לדבר איח שבא לי."
"זה
לא יקרה" אבשלום
קור צעק בכעס, "אני
ו No-Angel נעצור
אותך. כולנו ביחד
לא נרשה לך לקלקל את העברית".
לימור לבנת לא
נראתה מוטרדת.”
המרגלים שלי כבר סיפרו לי איך לטפל
ב No-Angel". היא
הוציאה מהכיס שלה פוסטר של סוייר מהסדרה
"אבודים”,
No-Angel נפלה על הברכיים חסרת אונים.
"אני לא יכולה לעשות כלום",
צעקה”אני משותקת,
"הוא כל כך חמוד!".
"תתפסו
אותם", הורתה
לימור לבנת לעוזרים הפרלמנטריים שלה,
והם רצו לתפוס אותי,
את אבשלום קור ואת חסר מעש.
הכל נראה אבוד.
No-Angel הייתה מנוטרלת.
את אבשלום קור שוב תפסו,
אני הייתי רחוקה מהאופיס.
רק חסר מעש נראה תלוש מהמציאות.
פתאום הוא התחיל
לרעוד בכל הגוף. "אוי
No-Angel, רק אל תגידי
לי שבנוסף לכל הצרות יש לחסר מעש גם
אפילפסיה".
"לא
זו לא אפילפסיה, אני
חושבת שהוא מפעיל את הנשק הסודי שלו".
"מה?
מה יש לו שהוא יכול לנצח את לימור לבנת
וארבע עוזרים פרלמנטריים כשהידיים שלו
קשורות מאחורי הגב?"
"הדבר
היחידי שהוא יודע לעשות...
הוא הולך להוציא עוד פוסט משעמם.
ששואב מאנשים את הרצון לחיות.,
תעצמי את העיניים,
תסתמי את האוזניים,
ומה שלא תעשי, אל תפתחי אותם אחרת הלך גם עלינו".
ישבתי מכורבלת
בחושך ובדממה במשך חצי שעה לפחות עד ש
No-Angel שחררה אותי
מהכבלים. כשפקחתי
את העיניים, ראיתי
את שהעוזרים הפרלמנטריים איבדו את הרצון
לחיות וירו לעצמם בראש,
, לימור לבנת קרעה חלקים מהפוסטר של
סוייר מהסדרה "אבודים”,
וניסתה להשתמש בנייר כדי להכין
לעצמה פקקים לאוזניים אבל היא לא הצליחה,
ושכבה על הרצפה מדממת,,
ואבשלום קור מלמל לעצמו בטראומה.
"מהר
מהר", אמרה
No-Angel, "תאספי
אותם מהר ונגיע למסוק.
רצנו ביחד לגג מחזיקים את אבשלום קור
שנראה הלום מעט אחרי ששמע את הפוסט של חסר
מעש, אבל עדיין
חי, ויחד נכנסנו
למסוק האפאצ'י
שחיכה לנו על הגג.
בדרך בחזרה למפקדה,
אבשלום קור פנה אל No-Angel
ושאל:" הצלת
אותי, תודה.
מי את?"
"אני
No-angel, אני כותבת
את הבלוג: "החיים
זה לא פיקניק" ".
הוא הסתכל בה
בתדהמה. "זו
את? איך את מעזה
לטבוח בשפה העברית.
שנתיים את כותבת שהחיים זה לא
פיקניק, כשבעצם
צריך לכתוב החיים הם אינם פיקניק.
אם את אמורה לשמור על העברית שלנו,
טוב מותי מחיי,
וקפץ מהמטוס".
הסתכלתי ב No-Angel.
"אז כל מה שעשינו היה לחינם?".
No-Angel
חייכה. "לא
לחינם, עדיין
נשאר אצלי התמונה של סוייר מאבודים,
לימור לבנת קרעה לו רק את הראש,
נשאר לי עדיין החזה".
חסר מעש הסתכל
בנופים תחתנו, הצבועים
בזריחה הכסופה של השחר ומלמל משהו לעצמו.
לא בדיוק הבנתי מה זה היה בהתחלה,
אבל כשהתקרבתי,
המילים העמומות התבררו..
"סכום ריבועי הצלעות במשולש ישר
זווית שווה לריבוע היתר.סכום
ריבועי הצלעות במשולש ישר זווית שווה
לריבוע היתר.
סכום ריבועי הצלעות
במשולש ישר זווית שווה לריבוע היתר.
" מי אמר שהפיתגוריות מתה..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
