ארכיון דון קישוט:

אתמול ה-17.3 היה אחד הימים הבודדים בהם חייך עם ישראל חיוך קולקטיבי. מהפוליטיקאי המעונב במשכן הכנסת, ועד המנקה בשכר מינימום בדימונה, כולם חוו רגע אחד צרוף של אושר. הסיבה לאושר זה לא הייתה העפלה למונדיאל, ניצחון של מכבי, ואפילו לא זכייה נוספת של ישראלי בפרס נובל, אלא הסכמתו של סטנלי פישר לכהן כהונה נוספת כנגיד בנק ישראל.

ההסכמה הזו לא באה בחינם. תג המחיר שסטנלי פישר קבע בתמורה להסכמתו הוא העברת חוק "בנק ישראל". החוק הזה בא לאחר תקופה ארוכה בה התקשורת והממשלה ביקרו את התנאים המפליגים של עובדי בנק ישראל, את המשכורות שלהם ואת ההטבות שלהם. מבקר המדינה קבע בעבר שהדג מסריח מהראש, ושנגיד בנק ישראל הקודם, יעקב פרנקל, שכיהן זמן רב ושנחשב כנגיד מוצלח, גם הוא קיבל כספים שלא כדין. כעת, במקום לצעוד צעד אחד קדימה, ולהעמיד את התנאים הללו תחת מיקרוסקופ ציבורי, צועדים אנו צעד אחד אחורה, ושוב נותנים לנגיד בנק ישראל את היכולת "לכתוב לעצמו צ'קים".

אם להודות על האמת, ישנו לחוק הזה סייג מסוים, והוא שרק ראש הממשלה מוסמך לקבוע העלאות שכר. אבל למוחות כה גדולים בכלכלה, הסייג הזה הוא לפרוטוקול בלבד. מניות, ביטוחים, הטבות מס, ותנאים מפליגים מאפשרים לכל מי שראש כלכלי מורכב יושב לו על הכתפיים, להפוך את ההטבות הללו לכה מפליגות, עד שיש כאלה שיסכימו לוותר על שכר בשבילם. בדיוק כמו שעשו (בזירות פעילות אחרות) מוני פנאן ,שמעון מזרחי ומייקל בלומברג לדוגמה.

פרשה זו גם חשפה את ביבי במלוא מערומיו. לא היה קשה לפספס את פניו הזחוחות של ביבי כאשר הצליח לגרום לסטנלי פישר להישאר לכהונה נוספת, אך למטיבי הזכור מאתנו, קשה לשכוח את ביבי של ראשית שנות האלפיים, שכיהן כשר אוצר בממשלתו של אריאל שרון. אותו הביבי ניהל מלחמות חרמה מול קודמו של פישר: פרופ' קליין.

באותם השנים ביבי נאם בפני כל מי שמוכן לשמוע, שכוחו של הנגיד גדול מדי, ושצריך לרסן אותו. ביבי נלחם להקים מועצת נגידים במקום נגיד בודד כדי לבזר את הכוח “המוגזם”. אולם כעת מוכן אותו הביבי לא רק להגדיל את סמכויותיו של הנגיד הנוכחי, ולא רק לומר שזהו הדבר הנכון לעשות, אלא מוכן להודות שזה היה הרעיון שלו מאז ומעולם.

כעת בואו נדבר על סטנלי פישר. אין כל ספק שמדובר באישיות כלכלית מהמעלה הראשונה, ועל סגולותיו אני גם אפרט לאחר מכן. אבל אין למחוק את העובדה שסטנלי פישר לא היה בדיוק הסוס הערבי האציל שקיווינו לו.

הסיבה שסטנלי פישר מצליח כל כך היא לאו דווקא יכולתו הכלכלית, אלא היכולת שלו לעבוד בשיתוף פעולה עם שר האוצר ועם ראש הממשלה. הסיבה לכך היא שיש לו את שוט ההתפטרות לנופף בו. זהו שוט שלא היה לקודמיו. סטנלי פישר לא היה מוכן לכהן כשר האוצר, ולטפל בבעיות המדינה ישירות, וזו כנראה הסיבה שביבי מינה פילוסוף, שטייניץ, לתפקיד הכלכלי החשוב בארץ: כדי להימנע משידור חוזר של ויכוחי בייגה-פרנקל משנות התשעים, זאת למרות שמלחמות אלה הובילו לצמיחה של 6% בשנה. אחוז שכיום סטנלי פישר יכול רק לחלום עליו. במילים אחרות, ביבי הפך את ביזור הסמכויות בין הנגיד ושר האוצר לדיקטטורה של הנגיד.

שני דברים עיקריים נזקפים לזכותו של סטנלי פישר. הראשון הוא המלחמה חסרת הפשרות שלו לביטול מינויו של דנקנר למנכ"ל בנק הפועלים, והשני הוא היציאה המהירה מהמשבר הכלכלי. בואו נביט בהישגים אלו באופן ממוקד יותר.

ראשית, המאבק לפיטוריו של דנקנר, הדיף ריח רע. אי אפשר להכפיש אדם ולומר שאינו ראוי לכהן כמנכ"ל גוף פרטי ולא לומר מדוע. אם יש לציבור זכות לדעת שהוא אינו ראוי, יש לו זכות גם לדעת את הסיבה! אם אין לציבור זכות לדעת שאינו ראוי, אין לו גם זכות לדעת למה. בנק ישראל אינו ממנה ואינו מפטר אנשים בחברות פרטיות, ואם בנק הפועלים באמת הפך למסוכן, הוא היה צריך לנקוט בכלים כלכליים ולא תקשורתיים,לדוגמה העלאת תעריפים מסוימים הנוגעים לבנק זה, לגרום להפסדים כלכליים להנהלה,לנהירה החוצה מהבנק ולתוצאה סופית דומה.

שנית, באשר להישג השני שנזקף לזכותו של פישר: היציאה המהירה מהמשבר, אינני חושב שהוא באמת ראוי לקרדיט המלא. פישר היה תמיד מנהיג כלכלי שהטיף לפתיחות כלכלית. על כך תעיד הריבית הנמוכה שתמך בה, המיסוי הנמוך, ועוד. הפתיחות הכלכלית הזו נפוצה בעולם כולו, וכמעט כל מדינה שנהגה בפתיחות כזו, קיבלה מהלומה כלכלית רצינית: סקנדינביה, איסלנד וכו'.. דווקא המדינות המסוגרות יותר, נפגעו מהמשבר פחות. ישראל היא מדינה חצי פתוחה וחצי מסוגרת, זאת בשל הסכמים קיבוציים כובלים. אילו פישר היה נוהג כרצונו, היינו נפגעים בצורה חמורה הרבה יותר. על כך יעידו דבריו של פישר בתחילת המשבר בו אמר שאנו מוגנים, אך לאחר מכן הוא הודה שאנו במשבר, אבל לא במשבר גדול. לאחר מכן הוא הודה שאנו במשבר גדול, אך עברנו את החלק הקשה, ולבסוף אמר שנצא ממנו במהרה. אלה לא דברים שמצפים מאדם שבשליטה ושיודע מה הוא עושה.

ליציאה מהמשבר היו גורמים רבים, ואחד מהם הוא הרפורמות השונות שנעשו בארץ. דוגמה לרפורמה כזו היא רפורמת הנדל"ן. הרפורמה הזו גרמה לאנשים לרצות לקנות בתים כנכסים, והאיצה את צמיחת המשק, אך זוהי בועה, משום שמרבית הבתים אינם למגורים אלא להשקעה. כשערכם יצנח, כך גם המצב הכלכלי.

פישר גם היה הנגיד שקבע בתוקף את ביטול האוברדראפט. הסיבה שהוא קבע זאת הייתה הטענה שלו, שהאוברדראפט פוגע בלקוחות הבנק, שהוא הלוואה בתנאים הקשים ביותר, ושעדיף שתיקבע מסגרת אשראי קבועה, כמו בכל העולם, בתנאים מקלים יותר, ושאם צריך יותר אז יבוא הלקוח ויבקש הלוואה. המציאות היא שבעקבות הביטול, העמלות של הבנקים על פעולות אחרות עלו, ואנו לא הרווחנו כצרכנים דבר, ואף הפסדנו את הזכות לקבל הלוואה ללא שאלות, גם בתנאים קשים, מהבנק, פעילות זו חיזקה את הפניות לשוק האפור על כל המשמעויות הנובעות מכך.

תחום אחר בו פישר לא הביע את דעתו כנגיד בנק ישראל, הייתה תחום המשכנתאות. המשכנתא היא הלוואה מהבנק. במדינות אחרות נהוג שכאשר לא עומד החייב בתשלומי המשכנתה, הוא מחזיר את הדירה, ובכך משלם את חובו. בישראל ישנם חוקים המאפשרים שאדם גם יאבד את דירתו, וגם יהיה חייב תשלומי משכנתא. הסיבה לכך היא סעיף שאומר שברגע שמפספסים מספר תשלומים במשכנתה, לא צריך לשלם רק אותם, אלא את המליונים של המשכנתא המיועדים לעוד 20 שנה תכף ומיד. כמובן שאף אחד מאיתנו לא יכול לגייס מליונים בפרק זמן קצר זה, הבנק מחרים את הבית מוכר אותו בסכום שנראה לו, ואם חסר משהו הוא מחייב את הלקוח. זהו מעשה שבו הבנק לא יכול להפסיק אלא רק להרוויח, ובתחום זה, פישר מעולם לא הביע את דעתו, ולא ביקש לבטל ולו חוליה אחת מהשרשרת שגורמת לאלפי אנשים להיות עניים בגלל פיטורין, מחלה או מוות.

מצד שני היתרון שעומד לצידו של פישר הוא המוניטין שלו. המוניטין הזה מאפשר לגייס כספים בעולם, מתוך הידיעה כיצד כספים אלה יבוזבזו, באיזה אופן ותחת איזה פיקוח. זהו יתרון לא מבוטל משום שהלוואה ואמון הוא סם החיים של כל מערכת כלכלית. יתרון נוסף של פישר, הוא היכולת שלו לגלגל את האחריות לכישלונות על ביבי, באופן הזה ביבי לא יכול לעשות כרצונו וריסון של ביבי הוא בהחלט דבר חשוב כיום.

בשורה התחתונה אני שמח מאוד שפישר יכהן כהונה נוספת. הוא נגיד טוב, אבל לא המשיח שעשו ממנו בתקשורת. באותה הנשימה אני חושב שחוק בנק ישראל לא רק שהיה טעות, אלא בכייה לדורות שנסבול ממנה הרבה לאחר שפישר יסיים את חמש שנות כהונתו הנוספות. בשורה התחתונה, אני מניח שהעתיד כבר נקבע, פישר כבר מונה, וההצלחה שלו היא גם בסופו של דבר ההצלחה של כולנו.. גם שלי!