ארכיון דון קישוט:

לפני כשנתיים כתבתי בבלוג על כך שמצב הכינרת עובר את נקודת האל חזור. הפוסט הזה קיבל תשומת לב רבה, ואף נבחר על ידי העורכים של נענע להופיע בדף הראשי. הפרסום גרר תגובות רבות. היו אלה תגובות מעניינות לשם שינוי,שהכילו מידע רב על המצב.

אחד הדברים שטענתי בפוסט הוא שמצב המים בישראל הוא תוצאה של הזנחה מתמשכת, וקוצר ראיה מוחלט. טענתי שאילו המדינה הייתה רצינית לגבי שינוי המצב, היא הייתה צריכה להקים ועדת חקירה ממלכתית, בדיוק כמו שהקימה ועדת חקירה ממלכתית לאחר מלחמת יום כיפור, אירועי אוקטובר 2000, ומלחמת לבנון השנייה.

השבוע, סיימה ועדת החקירה את עבודתה והגישה את מסקנותיה. למי שלא קרא את אותם, אני יכול לומר שהם דומים מאוד לפוסט שכתבתי. במקום לבזבז שנתיים אפשר היה לעשות פשוט העתק+הדבק אבל ניחא. לא על כך באתי לדבר. באתי לדבר על הישראבלוף!

מסקנות ועדת החקירה היו שכל מנהלי רשויות המים כשלו בזה אחרי זה בניהול תקין של משק המים. שאין מנוס מכך שמחירי המים יעלו, ושהמצב ימשיך עוד להחמיר. מה שמעניין בסיפור הזה הוא לאו דווקא המסקנות, אלא העובדה שבנושא כל כך חמור, כמעט ולא נאמר דבר בתקשורת. הידיעה הזו לא פתחה את מהדורות החדשות, וכמעט אף בכיר לא נקרא כדי לספק תשובות.

הסיבה שאמרתי כמעט, היא כי היה מקום אחד בו דווקא התייחסו לידיעה – לפחות מקום אחד אותו ראיתי. המקום הזה היה מהדורת החדשות "שש – עם עודד בן עמי". למהדורה הזו הגיע נציב המים ,פרופ' שני, בכדי להסביר את עמדתו, ומהרגע בו הוא פתח את הפה, הייתי צריך להחזיק את עצמי לא לזרוק כפכף על הטלוויזיה.

הטיעון שלו היה שלמרות שוועדת החקירה אמרה שהוא כשל זו הייתה בעצם מחמאה במסווה. הסיבה היא שלמסקנות הוועדה היו שני חלקים. החלק הראשון הוא השיפוט: כשל/הצליח. והחלק השני היה המסקנות האישיות. “צריך להמשיך/צריך להתפטר". ההסבר שלו היה שכל המנכ"לים שלפניו לא עובדים יותר בתפקיד, ולכן הועדה לא יכלה להסיק לגביהם מסקנות אישיות (להורות להם להתפטר), אבל דווקא לגביו, יכלו להורות במפורש להתפטר, אבל לא עשו זאת, רק אמרו שהוא כשל כמו כולם. לכן, חוסר המסקנות האישיות לגביו מהווה הוכחה שהוא עשה עבודה טובה למרות הכל.

לא באתי לשפוט אותו כמומחה מים. אינני פרופסור. מה שכן באתי לשפוט הוא את הזלזול המוחלט שלו בתוצאות ועדת החקירה. גם ועדת וינוגרד שחקרה את מלחמת לבנון השנייה, לא הסיקה מסקנות אישיות כנגד אף אדם. היא לא אילצה לא את אהוד אולמרט, לא את עמיר פרץ וגם לא את דן חלוץ להתפטר. היא רק אמרה שהם כשלו. עמיר פרץ הגדיל לעשות, כשהוציא משפט מתוך מסקנות ועדת החקירה מחוץ להקשרו:” שאל שאלות נכונות". והסביר שזו כשלעצמה מהווה סיבה לכך שימשיך בתפקידו. ואולמרט, החזיק בקרנות המזבח במשך כמעט שנתיים לאחר המלחמה.

תחילה חשבתי שההיאחזות המבישה הזו בשברירי מילים וברמיזות מאפיינת רק פוליטיקאים. במובן מסוים גם ריחמתי עליהם קצת. פוליטיקאי אין לו משקל סגולי משל עצמו, וברגע שהוא נפרד מהכנסת יש לו שתי ברירות: לנצל את הקשרים הפוליטיים שלו לעשיית כסף כפי שעשו אהוד ברק, אלי גולדשמיט, רענן כהן ואהוד אולמרט, או לחכות לבחירות הבאות. זו הסיבה שקשה היה לי להאשים במישור האישי את נפגעי ועדת וינוגרד.

עם זאת, פרופ' שני אינו פוליטיקאי. הוא אדם מקצועי שאינו צריך להיות מוכתם בפוליטיקה. זהו אדם שאמור להיות בעל מידות. ובכל זאת, כאשר ועדה קבעה שהוא כשל בתפקידו, הוא רץ להעלות אוב את העובדה שהיא לא השפילה אותו לגמרי ומינף זאת כאות להצלחה, כסיבה להישארותו בתפקיד.

זה נכון שאין כל מניעה חוקית לכך, אבל עדיין ההחלטה הזו שלו מסריחה מזלזול. קשה לי לחיות במדינה בה יש כה מעט רשויות מבקרות, וגם כשהן סוף כל סוף קמות ועושות משהו, בעיקר במקרי חירום, אנשים שאמורים להיות מנהיגים, מתעלמים ממסקנותיהן. לא הייתה שום מניעה שהפרופ' הזה ימשיך להיות יועץ, אפילו יועץ בשכר, אפילו בשכר גבוה מאוד, אך מנהל הוא אינו יכול להיות.

הערה: לא התייחסתי בכוונה להחלטותיו התמוהות לדכא יזמים פרטיים שמוכנים לייבא מים לארץ על חשבונם, הנצחת המונופול הממשלתי (שאינו מוצלח במיוחד כפי שראינו), והעלאת המחירים. גם לא העובדה שהוא מבטיח הצלחה רק ב 2013 ולא פתרונות מידיים. אתם רשאים להתייחס לכך בתגובות אם אתם רוצים, אבל היות ונושא הפוסט הוא לא הביצועים שלו, אלא הזלזול שלו במוסדות המדינה, העדפתי לא להתייחס לנושא זה בשלב זה.