ארכיון דון קישוט:

מכל הפוסטים שאני נוהג לכתוב, ישנם כאלה שאני חושב עשר פעמים אם להעלות אותם על כתב. את הפוסטים האלה אני בדרך כלל כותב על מעבד התמלילים, קורא ואז גונז. אני עושה זאת, כי בדרך כלל אין לי הוכחות מספיקות, אני לא רוצה להכפיש אנשים או גורמים סתם. לרוב זו הסיבה למרווחי הזמן הגדולים בין פרסומים אצלי בבלוג. למרות זאת, החלטתי הפעם לחרוג ממנהגי. הסיבה לכך היא שבכל פעם שאני רואה טביעות אצבעות חשודות על כתבות אני נוהג להתעצבן, וכשאני מתעצבן משתחררות העכבות.

לפני יומיים, פורסמה באתר Walla כתבה מוזרה. שתי דברים היו חשודים בכתבה. הדבר הראשון הוא העיתוי שלה (שעליו אפרט בהמשך), והדבר השני הוא האופי שלה. נדמה היה שהכותב התכוון שלא יקראו אותה – מן כתבה של לצאת כדי חובה. מצד אחד הוא ניסה לתסכל את הקורא ההדיוט על ידי הטבעתו במספרים חסרי חשיבות, מצד שני הוא ניסה לתסכל את הקורא המעוניין, בכך שהנתונים שנתנו לו הם לא נכונים סטטיסטית. בדרך כלל, אינני האדם שיעודד קריאת כתבות משעממות, אך כתבות שנועדו לשעמם ולמנוע קריאה בכוונה, מעניינות אותי במיוחד, ואני ממליץ לכם לקרוא אותם בעיון... בדרך כלל הן מנסות להסתיר משהו.

הכתבה המדוברת, מנסה להציג את חברת החשמל כחברה מפסידה. היא כמעט יוצאת מגדרה כדי להציג את מצבה כמצב חירום. היא טוענת שחברת החשמל נמצאת במשבר החמור ביותר מאז 1957, שהיא הפסידה 250 מליון שקלים, והדבר הכי חשוב שהיא טוענת הוא שההנהלה לא אשמה בדבר, אלא אנו הצרכנים. עם זאת, ההסבר שהיא מספקת הוא כה מעורפל, עד שהוא גובל באסטרולוגיה.

זה מוזר, משום שבשום מקום לא תשמעו מנכ"ל חברה מדבר על כישלונות תחת ניהולו. קל וחומר שלא תשמעו מנכ"ל מדבר על כישלונות עוד לפני שהוא חייב לדווח עליהם באופן רשמי. שלא לדבר על מנכ"ל שמדבר על כשלונות ולא מציע פתרון. ועדיין, מגיעה כתבה, שממהרת לדבר על כישלונות, שמצביעה על אשמים באופן כה מתוחכם, עד שהיא מאפשרת להאשים את כולם, ועדיין לא להאשים אף אחד. רק קורא סיזיפי ומזוכיסטי ברמות שלא יתוארו, יוכל להגיע לסוף הכתבה, ולקרוא את השורה הבודדת, בתחתית, שאומרת שחברת החשמל לא הפסידה אגורה, אלא שרווחיה רק הצטמצמו.

אין מנוס מלהבין שמדובר בכתבה מגמתית. כתבה מגמתית שנועדה לשמן גלגלים של איזושהי רפורמה. כך זה תמיד מתחיל. בכתבה עלומה בעיתון. כתבה שאף אחד לא יקרא, וחשוב יותר אף אחד לא יערער עליה. בעוד כמה חודשים, נקבל כתבה ברורה וקריאה הרבה יותר, שתיתן קישור לכתבה הזו, הישנה, בתור אסמכתא שאף אחד לא ערער עליה, ותגובות נזעמות של קוראים יתלוננו על בעיה שלא הייתה ושלא נבראה.

הדרך הפשוטה ביותר להבין מהי הרפורמה שאותה מתכננים המנכ"לים היא לברר את מי מאשימים. אם מאשימים את הביצועים של תחנה מסוימת, סביר להניח שהתחנה הזו מועדת לסגירה. אם מאשימים את משכורות העובדים, זה כנראה צעד לקראת פיטורים המוניים, אבל הכתבה הזו, מאשימה את הצרכנים. קצת קשה לפטר צרכנים, או לסגור להם את החשמל, ולכן ההימור שלי היא שהכתבה הזו נועדה כדי להכשיר עליית תעריפים.

מה שמעניין הוא העיתוי. הכתבה הזו מדגישה הפסדים ברבעון חלש, של השנה. החורף, בו מזג האוויר הוא יחסית נעים ויש אופציה להשתמש בגז ולא רק בחשמל, ואפילו לא מזכירה ברמז שזהו רבעון חלש יחסית ושהרבעונים החזקים באמת עוד יבואו. ייתכן שהיא עושה זאת בכדי להצדיק עלייה של תעריפים לקראת הרבעון החזק של החשמל, הקיץ, בו נצטרך להפעיל מזגנים באופן מסיבי. כל זאת, למרות שכתוב במפורש בכתבה שמחירי הפחם (הרוב המכריע של תחנות הכוח הגדולות בארץ פחמיות), יורדים, ולא עולים. במילים אחרות לא רק שלכאורה ההנהלה מצפה להרוויח בתקופה הזו מעליית הצריכה שלנו, היא מצפה להרוויח פעם נוספת, מעליית המחירים. חלק מהמגיבים המתלהמים בכתבה אפילו הציעו את זה ישירות, בתור הצעד "החכם והפשוט ביותר”, והתפלאו איך לא חשבו על זה קודם.

ישנה גם סוכריה עבורנו הצרכנים. היות והצריכה שלנו ירדה, אז אנו גם עלולים לחשוב שלא נצטרך לשלם הרבה על עליית המחירים, לכל היותר נשלם בדיוק את מה ששילמנו קודם, ואנו הרי עמדנו בזה. האמת היא, שלמעשה שאנו נשלם הרבה יותר ממה ששילמנו קודם, בעקבות העליה הצפויה בתעריפים וגם בעקבות העליה בצריכה.

צעדים אלה מזכירים לי אסטרטגיה עסקית משוק אחר בו יש מחסור: שוק המים. תחילה התלוננו שם שאין מספיק מים, ובקשו מאיתנו לחסוך. כולנו ביקשנו להירשם בעירייה בהתאם למספר הנפשות בבית בכדי לקבל מכסת מים, שמעבר לה נצטרך לשלם קנסות כבדים. הצריכה ירדה, הקנסות הכבדים "בוטלו", אך המדינה שהסתמכה על הקנסות האלה לתכנון התקציב, הייתה צריכה למלא את החוסר באיזשהו אופן, אז היא העלתה את מחיר המים. במילים אחרות.. הפרס שלנו החסכנים היה קנסות לכולם.

שימו לב עד כמה האסטרטגיות זהות. תחילה מבקשים מאיתנו לחסוך (בחשמל/במים) לאחר מכן יוצאות כתבות בעיתונים שמשבחות אותנו על החיסכון והמוראל הלאומי. מיד אחר כך כתבות על ההפסדים הכספיים בשל החיסכון, וכמעט מיד מגיעות בעקבותיהן הודעות על העלאת תעריפים. שימו לב לעוד דבר... האשם האמתי בשני המקרים הוא האסטרטגיה הניהולית, לא הצריכה שהסתמכה על משענת קנה רצוץ. שימו לב גם, שבכתבה אצבע מאשימה כמעט ולא מופנית להנהלה הבחירה, שבמקרה של חברת החשמל היא ממונית על ידי הפוליטיקאים. ואסור לשכוח שחלק משמעותי מהמשכורת של המנכ"לים נגזר מרווחים ומאופציות, כך שגם אם החברה לא מפסידה, אלא רק שומרת על רווחיה או שהם יורדים, המנכ"ל עדיין מפסיד.

כל זה הוא רק בגדר השערה... כמו שאמרתי הוכחות בשלב זה אין,. כל מה שיש הוא רק כתבה תמוהה מאוד, בה נראה שנעשים מאמצים עילאיים להציג רווח של 130 מליון שקל כהפסד, ועדיין אין שום הצעה לשינוי אסטרטגי בהנהלת חברת החשמל,ורק אנחנו הצרכנים הופכים להיות אשמים חסרי פנים. ניתן רק לחכות ולראות כיצד הסיפור הזה יתגלגל.