שלום לך גרסתי
הצעירה. גרסתי
ללא הפגמים. כשאני
מעלה את דמותך מול עיני,
את עיניך הנוצצות מלאות החלום,
מיד מגיעה העקיצה,
ולאחריה הכאב.
מה קרה מאז? כיצד
נעלמת והתבגרת לאדם הכה ציני שכותב אלייך?
המכתב הזה
בוודאי מוצא אותך צופה בטלוויזיה.
בערוץ האחד והיחידי.
אני זוכר איך היית מגיע הביתה,
אחרי יום קשה בבית הספר,
צועד לטלוויזיה כדי להתבדר קצת,
ובמקום להתבדר הייתה מקדמת את פניך
תמונה מזעזעת של אישה כחולה,
אדם שנראה כמו זכוכית שבורה של פיקאסו..
אומנות קראו לזה,
ואתה רק רצית לראות איזה סרט מצויר
אחד או שניים. כשסוף
כל סוף קיבלת הזדמנות,
מיד הטיחו בך אלילות הגורל את השידורים
בערבית. אתה זוכר
את הקריינית עם הפלולה?
עד היום, רק
בגללה, לא תוכל
לסבול את המראה הזה.
ישראל של היום
אינה הישראל שאתה מכיר.
היא גם לא תשתנה אט אט,
אלא בגלים הרסניים.
עוד כמה שנים יפרוץ ערוץ נוסף,
ניסיוני. ואחריו,
יבואו הכבלים.
תחילה יהיו שם שמונים ערוצים,
לאחר מכן 800. אבל
רק אז אתה תבין. כמה
נבובות התכניות הללו ,כמה
ריק הכל. אתה עוד
תתגעגע לתכניות הללו שהיית מקלל.
אלו שלא נתנו למוח שלך להתנוון.
יש לי עוד סוד
לספר לך, גרסתי
הצעירה. יהיה לך
מחשב! לא,
אל תקפוץ משמחה עדיין.
אני יודע שהיית מסתכל בקנאה בילדים
בבית הספר, מספרים
על הקומודורים והאטארי שלהם.
אל תדאג, עוד
כמה שנים המחשבים שלהם יתיישנו,
ואז תקבל אתה את המחשב הראשון שלך.
סוף כל סוף תרגיש מה המשמעות של משחק
אינטראקטיבי. בניגוד
להם, המחשב שלך
יאפשר גם לימודים,
ואתה עוד תגלה שיש לך כישרונות ייחודיים
להשתמש בו, עם
השנים המחשב הזה יהפוך למקור הפרנסה שלך.
הדבר שאני
מצר עליו יותר מכל,
הוא שבזמנך לא היה אינטרנט.
אפילו המילה הזו זרה לך,
אני יודע. רגע
אני אסביר. האינטרנט
זה מן חיבור שמאפשר גישה לכל מקורות המידע
בעולם. אני יודע
שזה נשמע לא ברור,
אפילו לך, אבל
בשנים שיעברו, זה
ישמע כל כך פשוט, שלא
תבין איך העולם הסתדר בלי זה.
אתה זוכר את השנים בהם הכיתה הייתה
צריכה לעשות עבודה,
והיה רק ספר אחד בספרייה ל-30
אנשים. וכולם
רבו על אותו הספר. אז
זהו, שמעכשיו,
כולם יוכלו לקבל עותק ,
ולהדפיס אותו אצלם בבית.
הסיבה שאני
אומר את זה, היא
שאתה לא מבין עד כמה אתה מבודד מהמקומות
המרכזיים כעת. עד
כמה הרעב שלך לידע גדול.
יבוא יום, ותוכל
להשביע אותו. יבוא
יום וכל הידע שבעולם יהיה זמין לך.
ואפילו לא תצטרך לכתת את רגליך לספריה
שבקצה השכונה כדי לזכות בו.
לא תצטרך לבקש מהילדים בכיתות הגבוהות
להציץ בספרי הלימוד שלהם,
או במחברות שלהם,
כי שלך יראו לך קלים מדי.
כל מה שתצטרך לעשות הוא ללחוץ על
כפתור, ולהקיש
על מקלדת כמה מילות מפתח,
ותוך שניות ספורות כל הידע ייפרש
בפניך על המסך. תהיה
לך אפילו מדפסת,
שתדפיס את הדפים האלה על נייר.
ממש כמו המקצוענים!
אך יהיו גם
זמנים רעים, ידידי.
בקרוב יחזור יאסר ערפאת מהגלות שלו
בטוניס. הוא יקים
מדינה פלסטינית בשטחים הכבושים.
נכון, ישראל
תתעקש שלא יקראו לזה מדינה,
אלא "רשות",
אבל העצמאות שתקבל הישות הזו,
תנוצל להפיכתה למרכז טרור.
אתה, גרסתי
הצעירה, נהנה
מביטחון, יכול
להסתובב ברחובות אפילו בשעת לילה מאוחרת.
ליסוע לכל מקום בארץ כאוות נפשך.
הדבר הכי גרוע שתתקל בו אתה הוא חפץ
חשוד.
איך אוכל
להסביר לך על האלפים של יהודים שיהרגו.
הם יגוועו באוטובוסים מתפוצצים,
והפנים הריקות שלהן תרדופנה אותך.
הם יקפחו את חייהם במסעדות.
אלה שלא יהרגו,
יצטרכו לעבור תהליכי שיקום כואבים.
חלק יכוסו כוויות בכל הגוף,,
אחרים יאבדו את ראייתם,
את אבריהם. וגם
אלה שההשגחה העליונה תיגע בהם ממעל,
יהפכו לנפגעי חרדה.
יקפצו מכל פיצוץ,
למשך כל חייהם.
יהיו אלה שנים קשות.
השלום לא נראה באופק גם היום.
אבל לא הכל
רע. תהיה גם פריחה.
נזכה במדליות באולימפיאדה.
אפילו בזהב! בכל
אולימפיאדה החל משנת 92,
נזכה במדליה אחת לפחות.
הנבחרות הישראליות בכדורגל ישחקו
באירופה, ולא מול
אוסטרליה, ניו-זילנד
וטאיוואן, אלה
מול אנגליה, גרמניה,
רוסיה וצרפת.
נזכה גם בפרסי נובל,
ידידי. כל כך
הרבה שלא תאמין. חמישה
זוכים ישראלים יזכו בנובל,
ולא בשלום או בספרות כמו שהתרגלת,
אלא בכימיה ובכלכלה.
מדעים אמתיים.
אז מה אוכל
לייעץ לך ידידי, כך
שתעבור את השנים הללו יותר בקלות?
העצה הראשונה
שאני יכול לתת לך היא לצאת החוצה.
צא לבלות יותר.
לעולם לא תוכל להשביע את עצמך,
תמיד תרצה לדעת עוד.
לעולם אל תקמץ בהנאות החיים הפשוטות:
בחום שמש, בירק,
בצחוקים. בריח
של האבקנים הנישאים ברוח,
במעוף הפרפרים,
בחום שפתיה של הנשיקה הראשונה.
רגעים אלה הם לא רק הנאות פשוטות אלא
העמודים שיחזיקו אותך ברגעים הקשים.
הרגעים בהם יגיע מכתב פיטורין,
או פטירת חברים,
אותם רגעים שגורמים לך להאמין שלא
נותר עוד יופי בעולם.
עוד עצה שאני
יכול לתת לך היא שתלמד לרקוד!
זה נכון שבגילך אף אחד לא רוצה להיראות
כמו אידיוט. וזה
נכון שבשנים האלה,
רקדן הוא שם נרדף להומו,
אבל אל תיתן לזה להטריד אותך,
ידידי. ריקוד
גורם לאושר, והוא
גם דרך בכלל לא רעה להרזות.
אין לך מושג עד כמה האושר הוא דבר נדיר
ככל שמתבגרים. אל
תוותר על האפשרותו להשיג אותו,
ולו לרגע קט.
העצה האחרונה
שאני יכול לתת לך,
גרסתי הצעירה,
היא שתפסיק להתאמץ.
לחיים יש כוח לקחת אותך לאן שהם רוצים,
ולא חשוב עד כמה תנסה לחתור במימהם
העכורים בכיוון ההפוך.
תשכב ותהנה. זה
לא חשוב לאן אתה מגיע,
אלא הנופים שראית בדרך,
האנשים שפגשת והמאכלים שטעמת.
וכשתגיע לסופה של הדרך ותספר את
החוויות שלך למאות ואלפי האנשים שהגיעו
לאותו המקום יחד עמך,
אז באמת תרגיש וגם תהיה ייחודי.
על החתום.
חסר מעש
הגרסה המבוגרת
...
אך הבלתי בוגרת :)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
