ארכיון דון קישוט:

קיימת אגדה מפורסמת: הנסיכה והעדשה. בסיפור זה ישנו נסיך המחפש שידוך אך ניצב בפני בעיה: עליו להתחתן אך ורק עם נסיכה אמתית.

בשנים בהם נכתבה האגדה לא היה את משרד הפנים שינפיק תעודות זהות חכמות, לא היו בדיקות גנטיות ב-250 דולר ומעלה כדי לגלות קרובי משפחה נעלמים, ובטח שלא היו פוליגרפים... כנראה בגלל שגיא סוקניק עדיין לא נולד. הפתרון האחד והיחידי שהיה בנמצא היה מבחן העדשה. נתנו למועמדת לנישואין לישון לילה אחד על ערימה של מזרנים שתחתיהם נחה לה עדשה קטנה מתוך ההנחה שרק נסיכה אמתית תרגיש בעדשה בלילה ולא תוכל לישון.

שנים רבות עברו מאז שסופר הסיפור, אבל מידי פעם אני מרגיש את הסיפור הזה מסופר במציאות. כאן אולי העדשה היא לא גוף קטנטן וקשה, אלא משהו שבמאה ה-20 צורם הרבה יותר: סטיגמה. ישנן מילים שכשאומרים אותן כיום צורמות בדיוק כמו העדשה אז, ומהכאב וחוסר הנוחות אנו מתהפכים פעם אחרי פעם, כמו הנסיכה, אם תרצו, על יצועה בלילות, תוך שאנו שוכחים שיש לנו את הזכות והרשות לעבור למיטה אחרת.

מילה כזו, המפריעה כמו עדשה היא המילה גזענות. מילה אחרת היא אפליה. כבר כמה עשורים שאני חי במדינה הזו, ובתור מדינת יהודים שאמורה להגן עלינו מפני גזענות, אנו שומעים על גילויי גזענות על ימין ועל שמאל. אנו נסיכות. נסיכות של ביטחון אישי, וכנראה שהמילה הזו כה צורמת לנו עד שאנו שוכחים לברר אם הדבר נכון או לא... וזה הופך אותנו קלים לתמרון.

קחו את המקרה בעמנואל לדוגמה. לכאורה סיפור גזעני שאין כמותו: הורים אשכנזים שאינם רוצים שהילדים שלהם ילמדו עם תלמידות ספרדיות ומוכנים ללכת לכלא בשביל זה. אין דבר מקומם מכך, אולם כאשר מגרדים קצת את פני השטח מגלים שהסיפור מורכב הרבה יותר.

ראשית, זהו לא סיפור גזענות, אלא סיפור גזענות בתוך סיפור גזענות. החינוך הדתי הוא גזעני מעצם טבעו. ראשית, העיקרון המוקנה לכל אדם שלומד דת בכלל או יהדות בפרט, הוא שאנו הוא העם הנבחר. אנו העם הנבחר מעצם לידתנו בלבד. זרע ההורים שלנו הפך אותנו לעם הנבחר, ולפיכך אנו זכאים להקלות מסוימות (הקלות עולה, אם תרצו), בבואנו לגן עדן.

העיקרון הבא שמלמדים בבתי הספר הדתיים הוא שלמרות שאנו העם הנבחר, אם לא נשמור על מידה מסוימת של טוהרה נאבד את זכותנו זו לגן העדן. זה מתחיל מהקניית ההרגשה שאנו מלוכלכים, וצריכים להטהר במקווה בכל עת שנגענו במשהו שאינו ברשימה מאושרת ויסתיים בכך שתראו אותנו מפלים ממזרים, הומוסקסואלים, מתעללים בעגונות.מקשים על יהודים להתחתן עם גויים, ואפילו מקשים על גויים להתגייר. אנו נפריד בין אורתודוקסי לקונסרבטיבי ובינו לרפורמי, ונתעקש על כתיבת הדבר בתעודת הזהות.

אבל שם זה לא נגמר. אנו נפלה גם בין היהודים. נפלה בין דתיים לחילוניים, בין דתיים ותיקים לדתיים חוזרים בתשובה. בין דתיים מזרם א' לדתיים מזרם ב'. ההפרדה תגיע לרמה כזו שבבחירות לראשות העיר הקדושה בעולם, ירושלים, דתיים מזרם אחד יבחרו בכוונה אדם חילוני, ניר ברקת, כדי לעקוץ את הדתיים מהזרם השני. הדתיים שעשו זאת בוודאי חזרו לביתם מרוצים ולמדו את הילדים שלהם להתנהג באותו האופן.

זו הסיבה שהסיפור בהתנחלות עמנואל אינו סיפור על גזענות, אלא סיפור על גזענות בתוך גזענות בתוך גזענות. סיפור על אנשים, הורי הילדות ממוצא ספרדי, שמעוניינים בגזענות שתימשך, אך בצורה מבוקרת. כל האמור לעיל לגבי האפליה לגיטימי בעינם. הדבר היחידי שאינו לגיטימי הוא ההפרדה בין ילדות אשכנזיות לילדות ספרדיות.

העניין הוא, שדווקא זהו דבר לגיטימי מאוד בעיניי ואני אסביר מדוע: בית ספר דתי הוא בית ספר שאמור להתמחות בנושאי דת, וקיים הבדל מהותי בין המסורות והסגנון של התרבות האשכנזית לזה של התרבות הספרדית. קיים הבדל בהטעמה ובמנהגים. קיימים הבדלים בגיבורי התרבות ובאופן התפילות. מאכלים שכשרים בעדות ספרד אסורים בעדות אשכנז, ולהפך. זו הסיבה שלדעתי מי שמראש בחר לחנך את ילדיו בחינוך דתי, בחינוך המדגיש את השוני שלו משאר האוכלוסייה, אין לו את הזכות המוסרית לבוא בטענות כשתוצרי אותו החינוך לוקחים את ההפרדה הזו הלאה. חינוך דתי מוצלח הוא חינוך דתי מופרד ככל האפשר משום שרק כך הוא יכול לשמר כמה שיותר מסורות ומורשות.

עכשיו בואו נשאל את עצמנו שאלה אחרת. מדוע ההורים הספרדיים רוצים כל כך להיות בין אנשים שלא מעוניינים בהם? הסיבה אינה תיקון העולם אלא העובדה שבתי הספר הדתיים האשכנזים נתפסים כיוקרתיים יותר. גם זו גזענות וגזענות מסוכנת. טובי הרבנים יגידו לכם שכדי שישיבה תיתפס כאיכותית צריך להיות בה אחוז מסוים של אשכנזים. קיימת תופעה, אגב, בה הורים לילדים ספרדיים משנים את השמות שלהם לשמות שנשמעים אשכנזיים, רק כדי שהילדים שלהם יוכלו להיכנס לבתי ספר דתיים ואיכותיים שכאלה. פעם שאלו מישהו מזרחי מדוע הוא שינה את שם המשפחה שלו ללב. הוא אמר שאלה ראשי תיבות של "לא בוזגלו", וצחק. כן, יש כאן גזענות ועדתיות של מזרחים בתוך עצמם. מזרחי מזרחי, אבל העיקר שהוא לא בוזגלו. חושב הוא לעצמו.

יחס שוויוני צריך להיות אך ורק בחינוך ממלכתי. חינוך שהמדינה נותנת ללא הבדל דת גזע ומין. אני למדתי בחינוך כזה, ואם מישהו יעז במסגרת חינוך שכזו להפלות ילדים אתיופים או מזרחיים זו סיבה לתביעה או למלחמה שתסתיים בכלא, אבל מהרגע שאזרח מחליט לצעוד אל תוך הבועה הגזענית של החינוך הדתי. מהרגע שהוא אומר לילד שלו: “אנחנו כיהודים שווים יותר מכל העמים האחרים", שלא יתפלא ויזדעזע אם יגידו לו "אנחנו כיהודים אשכנזים שווים יותר מכל היהודים האחרים". או שישמע שהדתיים מליטא שווים יותר מהדתיים מהדתיים מקזבלנקה.

זה לא נכון כמובן. זו גזענות! אבל זו גזענות שהנפגע ממנה ויתר מראש על זכותו להילחם בה משום שהוא שיתף עמה פעולה. אינני חושב שהמדינה צריכה הייתה להתערב במעשה הזה, מגונה ככל שיהיה. נהפוך הוא. המדינה הייתה צריכה לומר להורים את האמת בפרצוף, והאמת היא שמהרגע שהדתיים בקשו אוטונומיה, הם קבלו עליהם את העוקץ יחד עם הדבש.

לנו אין נסיך להתחתן עמו, ואין שום סיבה שנמשיך לישון על העדשה הזו לילה אחר לילה. אם לא נוחה דעתם של חלק מההורים מהמיטה עליה בחרו להשכיב את ילדיהם, הם מוזמנים ללכת לישון במיטה הממלכתית, ולמען החינוך הדתי והנשמה לקחת את ילדיהם להתפלל בבית הכנס העדתי הסמוך למקום מגוריהם.