ברוב המדינות
מתחילים שידורי הטלוויזיה בקונצרט.
אצלנו זה החל במצעד צבאי.
ברוב המדינות טכנולוגיה חדשה נכנסת
לשוק מיד, כאן
המציאו מחיקון, שליטה
ממשלתית על השידורים ואיסור הבאה ל IPAD.
הפוליטיקאים שלנו חכמים.
את המושכות הם מחזיקים די רפויים כדי
שנאמין שאנו באמת חופשיים,
אך די הדוקים כדי שלא נתרוצץ.
אם בעתיד יקום
היסטוריון שינתח את שוק התקשורת בישראל,
אין ספק הדבר הראשון שהוא יעשה יהיה
למחוק את העשור שבין שנת 2000
לשנת 2010, לאחד
אותו עם שנות התשעים,
ולקרוא לו "נתיב
ההאטה", או
תקופת ההסתגלות של התרבות הישראלית.
אין כל דרך אחרת להסביר את עשרות
התופעות המוזרות שנפלו עלינו בשני העשורים
האחרונים – חלקן מאתגרות את השכל הישר,
אלא כסוג של תגובה לתסמונת פוסט
טראומטית.
שלושה שווקי
בידור מובילים יש בארץ:
הדרמה, הקומדיה
והמוזיקה. פעם
היו אלו יחידה אחת.
הלהקות הצבאיות,
שהובילו במשך עשורים את הבידור בארץ,
דרשו מכל מועמד לדעת לשיר,
לרקוד ולשחק במערכונים,
אולם בשנים האחרונות נפרדו השווקים
וכל אחד מהם פנה לדרך חדשה.
נוכל לדבר על כל אחד מהם בנפרד,
אולם כעת מעניין יותר לדבר על שוק
הקומדיה.
כדי להבין
את שוק הקומדיה, צריך
להבין שוק אחר, מעניין
לא פחות, וזהו
שוק המוזיקה. שוק
המוזיקה דומה מאוד לשוק הקומדיה משום
שהוא סובל מאותם האילוצים:
לקחת קהל קטן של דוברי עברית עם תרבות
ייחודית, ולבדר
אותו תוך דקות ספורות.
המוזיקאים עשו את זה בשיר,
הקומיקאים במערכון.
בשני שווקים אלו יש לספק סחורה בזמן
קצר לקהל חסר סבלנות.
אין כאן את היכולת להביא אנשים לעולם
אחר בתפאורה או בניואנסים של דמויות
שנמתחים על פני ארבעים דקות ועשרים פרקים.
שוק המוזיקה
היה הראשון לפתור את הבעיה.
בהשראת תוכניות אמריקאיות,
יצרו בקשת את "כוכב
נולד". מהבחינה
הכלכלית הרעיון היה פשוט:
במקום להשקיע כסף רב באומן,
לבנות לו אישיות וסטייל.
לשלוח אותו להופיע במועדונים,
להשיג קהל נאמן,
ורק לבסוף לכשיצבור אותו להוציא תקליט
בעלויות גבוהות,
שסיכויי ההצלחה שלו יהיו 1:10,
החליטו לנצח את חוקי הסטטיסטיקה
ולפעול באופן שונה:
הם לקחו 20 אומנים,
השקיעו בכולם באופן סיטונאי,
חסכו כך כסף,
ומסיכויי הצלחה של 10:1
, נשארו להם בסוף היום שני כוכבים
בעונה, אולי
שלושה. ואת הכסף
שהפסידו בקשת על שמונה עשר האחרים,
החזירו ברייטינג ובדרמה של הריאליטי.
זה אולי נשמע
אכזרי, אך לא באתי
להיות שופט – לא שופט מוזיקלי ולא שופט
ערכי. כל מה שרציתי
לומר הוא שביחס למגבלות הגודל שסובל מהן
ענף הבידור, וביחס
לעובדה שמרבית הישראלים מדברים שפה נוספת
– שפה שחושפת אותם לשוק בידור עשיר יותר
בחו"ל,
בין אם הוא ערבי,
רוסי, או דובר
אנגלית, אין ספק
שהאומנים הישראלים צריכים להפיק תוצרת
ברמה של קאוויאר תחת תקציב של פלאפל
בתחנה המרכזית.
שוק הקומדיה
היה מוגבלכמו שוק המוזיקה,
וגם הוא ניסה לפתור את הבעיות שלו
בשתי הדרכים שבהן הלכה תעשיית המוזיקה.
תחילה, לאחר
ההצלחה של כוכב נולד 1,
ניסו לייצר בארץ ריאליטי לקומיקאים.
קראו לריאליטי הזה "האקדמיה
לצחוק". האקדמיה
לצחוק אף הרחיקה לכת יותר מכוכב נולד,
ונעלה את הקומיקאים בדירה אחת,
ולא רק דרשה מהם להופיע שבוע אחר שבוע
בכוכב נולד. ייתכן
שאילו הייתה האקדמיה לצחוק מתחילה כתכנית
מחתרתית, היא
הייתה מצליחה, אך
השיבוץ שלה בערב יום שישי ולאחר כוכב נולד
אילץ אותה להפוך לשלאגר מהר מדי,
וכך כל תוצאה שהשיגה,
שלא הייתה נוקאאוט מוחלט,
הייתה נחשבת ככישלון חרוץ.
כך או כך,
הטון לקומדיה בארץ נקבע באקדמיה
לצחוק. לא עוד
מערכונים מושקעים של כותבים מחוננים,
סטיריקאים, עם
עקיצות כלפי הממשלה.
שום שירים שנונים על המצב בארץ.
מרגע זה ואילך הדרישה הייתה לבידור
זול ומהיר: מופעי
סטנד-אפ,
חיקויים עדתיים שכולנו מכירים,
פרצופים מצחיקים ובעיקר מוזרות.
בארץ קראו לזה מהפיכת הבידור,
ותיארו את זה כ"התפתחות
אבולוציונית", אך
האמת הייתה רחוקה מאוד מכך.
זה לא שהקהל
בארץ באמת רצה את התוצרת החדשה,
הוא פשוט לא יכל להשיג את התוצרת הישנה
במחיר שהוא היה רגיל לשלם (שהיה
כמובן כלום). בחירה
אמתית לא הייתה לו אף פעם משום ששני
הערוצים בארץ שדרו תחת אותם האילוצים
התקציביים, והערוץ
השלישי, ביפ,
שהיה צריך בתקציב מחתרתי למלא לוח
שידורים יומי שלם,
היה נתון תחת אילוצים תקציבים גדולים
אף יותר. אולם
בין ערימות הפחם של בידור מהיר וזול צצה
לה תכנית אחת שעשתה דברים בדרך הישנה:
שירים, מערכונים,
סאטירה ותסריט.
קראו לה "ארץ
נהדרת" והיא
הפכה לתכנית הבידור המצליחה בארץ ולהוכחה
שהטעם של הקהל בארץ לא באמת השתנה,
פשוט לא נשאר מי שהיה מוכן לספק אותו.
ערוץ ביפ
שהתחייב לספק בידור במשך יממה שלמה,
לא יכל לעמוד בביקוש הרב.
קומדיה היא אומנות,
ואומנות היא עסק יקר.
בין שתיים לשלוש הפקות מקור לעונה –
חלק מצליחות יותר וחלק פחות,
שיבץ ביפ קומדיות מחו"ל,
ברובן שידורים חוזרים של "חברים"
וסיינפלד והומור מיושן של שנות התשעים,
ולכן לא יכל להמריא.
הצלחותיו הגדולות לא נבעו דווקא
מהקומדיות המבריקות שבצעו משתתפיו,
אלא יותר מהרגשת החברותא שיצרו חבריו
בזמן הצילומים. קחו
לדוגמה את מהדורה מוגבלת או לילה בכיף,
מש'תגידי
וכו'. הבדיחות
והפאנצ'ים חזרו
על עצמם וההנאה העיקרית הייתה מהרגשת
ה"חבר'ה"
.ודווקא את התוכניות הסטיריות המושקעות
והאינטיליגנטיות כמו מ.ק.
22, בטלו בביפ.
החטא הקדמון
של קברניטי הערוץ היה שהם ניסו להתאים את
התקציב לשוק ולא את השוק לתקציב.
במקום לבקש יותר כסף,
להמר, ולהפוך
את שוק הקומדיה לנצפה ונדרש,
הם עשו את ההיפך:
הקטינו תקציבים,
יצרו ביקוש נמוך,
והשידורים החוזרים אפילו לא יצרו
רצון לבוא בשעה מסוימת הביתה,
לצפות ולייצר קהל,
משום שכל ישראלי ידע שהבדיחות ישחקו
עד דק בשידורים חוזרים עד שרק דגי זהב עם
זיכרון של שלוש שניות יצחקו מהן.
אילו היינו
חיים בישראל של שנות השמונים,
ייתכן שהם היו מצליחים.
ייתכן שבארץ סגורה כל כך היו לומדים
להסתפק בכה מועט ואפילו להתרפק על זה
בנוסטלגיה, אולם
אנו חיים בישראל של 2010,
ורצה הגורל ורובנו קולטים ערוצים
אחרים. CNN או
YOUTUBE, וכאשר עם
ישראל ראה את הקומדיות המבריקות שנעשות
שם, היכן שאין
הגבלות תקציב – הוא התמכר והמשיך לצפות.
באופן זה יזמים זריזים הבינו את
הפוטנציאל והביאו במקום ביפ המקרטע את
ערוץ קומדי סנטרל.
מאוד רציתי
לסיים כאן את הסיפור,
בסוף טוב, אולם
כאן המשך הסיפור ממשיך להסתבך.
קומדי סנטרל הוא לא יהיה ערוץ אמריקאי
אלא ערוץ ישראלי עם שם אמריקאי.
למעשה, הוא
פשוט יהיה ערוץ ביפ עם החלפת השם.
הסיבה לכך היא שאילוצי התקציב לא
נעלמו. עדיין
מעדיפים לייצר בארץ קומדיה זולה על פני
קומדיה טובה, ואת
זה אפשר לראות בתוכניות המקור שיעברו
לקומדי סנטרל. הרווחים
יצטמצמו ושוב קומדי סנטרל,
לאחר ההלם הראשוני יתחיל למחזר את
עצמו בשביל להתחדש.
זוהי לא תופעה חדשה בממיר הישראלי,
גם ערוץ HOT ZONE
שנועד להחליף את ערוץ AXN
הישראלי, הלך
באותה הדרך, שלא
לדבר על HALLMARK ו
TCM.
כך,
ב 1.1.2011, נעמוד
על סיפה של מהפיכה שלעולם לא תתרחש.
ערוץ קומדי סנטרל ישדר חומר חדש ומרגש
במשך כחצי שנה, די
זמן כדי שלא נספיד את ביפ ולא תהיה לו
אלטרנטיבה, ואז
נתדרדר בחזרה לתסמונות הפוסט טראומטיות
של שנות התשעים... כל
זאת עד שבממשלה יפסיקו לפקח על מספר
הערוצים ויפסיקו לנסות ולחלק זיכיונות,
עד שמישהו במשרד התקשורת יתן לכל מי
שרוצה את האפשרות לשדר,
כמו שכיום לכל מי שרוצה יש אפשרות
לשיר ולהוציא תקליט,
ואז אולי נראה את גאולתה של הקומדיה
הישראלית, ולא
נמשיך לנהור לאתר latma.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
