ארכיון דון קישוט:

יש לי סטייה. בנות לא להתרגש –היא לא מינית, אבל זו עדיין סטייה: אני אוהב לצפות ב BBC.

קשה לי להסביר למה. זה כלל לא המבטא הבריטי. להיפך, כשבריטי מדבר זה נשמע לי כאילו הוא שכח להוציא את צמר הגפן מהלחיים. זו גם לא התרבות המוזרה שלהם, שמעדיפה אכזריות מנומסת על פני אהבה גסה. זה משהו אחר.

הדרך היחידה שאני יכול להסביר זאת, היא דרך העם הבריטי. העם הבריטי הוא תערובת משונה של אנשים מאוד מאוד חכמים, חברתית ואינטלקטואלית – יתכן אפילו החכמים בעולם, ששולטים ביד רמה על אנשים מאוד מאוד טיפשים. בשום מקום בעולם לא מצאתי תערובת שכזו. בכל מקום אחר בעולם, בישראל לדוגמה, השולטים רק קצת יותר חכמים מהנשלטים, אבל אצל הבריטים, סטיית התקן היא בין הגבוהות בעולם אם לא הגבוהה שבהן. זה הופך את ה BBC לסוג של חממה, מעבדה, אולי אפילו בית של האח הגדול, והתוכניות שם נעות מהביזארי אל הגאוני. גם בעולם חושבים כך... ובצדק!

לכן, בכל פעם שאני רוצה לרכוש נקודת מבט מעניינת, מרתקת או מסקרנת על המצב בעולם, אפילו כשאני לא יודע עליו הרבה. כל מה שעלי לעשות הוא להקיש את שלוש הספרות של ערוץ ה BBC, ולזכות בה. אל תבינו אותי לא נכון. אני לא חושב ש ה BBC צודקים, או אפילו שהם אוהבים אותנו. למעשה, במרבית הפעמים אני חושב בדיוק את ההפך. מה שכן, תמיד אני יכול לסמוך עליהם שיראו לי משהו שלא ראיתי קודם לכן..

לפני כמה שנים צפיתי בטלוויזיה. הימים היו ימי טרום המשבר הכלכלי הגדול. ג'ורג' בוש הבן היה עדיין הנשיא ותמך בישראל ללא כל סייג. הכלכלה פרחה ושגשגה בעולם. פיגועים המוניים התרחשו בעיראק, ואפגניסטן נחשבה עדיין כניצחון בארה”ב ולא כסוג של בוץ וייטנאמי. הערבים, שרצו להיפטר מתדמית האסלאם הקיצוני בחרו להראות סוג אחר של אסלאם. אסלאם מתון, אסלאם משכיל, אסלאם מערבי חנוט בחליפה ובעניבה, והמקום בו בחרו להראות זאת, היה במצרים... וניחשתם נכונה, זה שודר ב BBC.

באותה התוכנית קם פוליטיקאי מצרי המקורב למובראק (אינני זוכר אפילו איך קוראים לו), ובאנגלית כמעט רהוטה אמר לצעירי מצרים: “אתם צריכים להבין, רבותיי, שרק בגלל שסיימתם תואר אקדמי, זה לא אומר שתקבלו משרה טובה. עליכם ללכלך את הידיים, ולעבוד בעבודות פשוטות!”. כולם מחאו שם כפיים, כולם, באולם שהיה מלא בצעירים האלה ששלחו אותם לעבוד בעבודות פשוטות. ישבתי שם וחשבתי, שאם שם הצעירים לא מוצאים עבודה, איך אנו נמצא אותה כאן.

השנים עברו, ואותם צעירי מצרים, אלו שמחאו כפיים כששלחו אותם, עם תואר אקדמי, לעבוד בעבודות פשוטות, עוררו מהפכה והפילו את אותו השלטון ששלח אותם שמה. אינני חושב שבשום ערוץ, מלבד ה BBC, הייתי זוכה לראות את השורשים של אותה המהפכה. דרך מסך העשן של אהוד יערי האסטרטג, המכיר את מאזני הכוח של העולם המוסלמי, וצבי יחזקאלי, המדבר על ה"רוח של הרחוב המוסלמי", רק ב BBC, יכולתי לראות ולהבין שהמהפכה, שהמהומות, הן לא יותר מאשר אנשים שרוצים כסף, אוכל וקצת כבוד.

וזאת בעצם הבעיה של המהפכות שמתרחשות בעולם המוסלמי כיום: מאות ואלפי אנשים מפגינים, לא בשביל דמוקרטיה, אלא בשביל כסף אוכל וקצת כבוד. הם חושבים, שהדמוקרטיה היא האמצעי הטוב והמהיר ביותר כדי להשיג זאת. הסיבה לכך היא שהם משחקים משחק של "השלם את החסר", עם מדינות אירופה ואמריקה השבעות, ובמהלך המשחק הזה גילו הם, שיש להם את כל מה שיש שם מלבד דבר אחד והוא הדמוקרטיה. אם רק יהיה להם אותו, כך הם חושבים, תושלם התמונה.

למרבה הצער, הדברים אינם כה פשוטים. דמוקרטיה היא לא מטה קסמים. דמוקרטיה היא סוג של מנגנון שצריך לדעת איך לתפעל אותו. קחו לדוגמה את ישראל. בישראל, במשך שישים שנה, הייתה דמוקרטיה, וככל שהייתה יותר דמוקרטיה, כך היא הייתה יותר מסורבלת ועלתה יותר כסף. תראו כמה שרים יש כעת בממשלה, וכמה תמיכה מעשית יש בממשלה... קצת יותר מחצי! בגרמניה, טרום מלחמת העולם השנייה, הייתה את הדמוקרטיה המתקדמת בעולם... שנפלה בתוך פחות מעשור וחצי. כן ידידיי, דמוקרטיה היא לא מטה קסמים, וכדי לתפעל אותה נכון צריך ידיים מיומנות.

יושב אני ומתבונן בתמונות המשודרות בחדשות, על המפגינים הנזעמים המשליכים נעליים, ועל השוטרים הטובחים בהם במאות... אולי באלפים, וחושב אני האם אלו הם האנשים שכאשר האבק ישקע, יוכלו לשבת בנועם בבית הנבחרים ולדון בסוגיה הבוערת החדשה. בלי מריבות, בלי אלימות, ואפילו לשמוע דעות שהם אינם אוהבים, וקשה לי לראות את התמונה הזו. התמונה הסבירה יותר בעיניי היא התמונה הבאה: המפגינים שנצחו אחרי עשרות שנים של דיכוי, כל כך יפחדו שהשלטון הישן יחזור, שהם ינסו לטהר כל שריד לו, מכל מקום ומכל עמדה, ויתחילו סוג של מצוד אחריהם. במהלך המצוד הם יעניקו כוח וסמכויות לגוף חזק (ודי אכזרי), שיוכל מצד אחד לעמוד בפני השרידים של המשטר הישן, ומצד שני תהיה לו את התעוזה להעניש אותו בחומרה. מצעד לצעד הגוף הזה יתחזק, עד שתגיע הנקודה שהוא ישלוט בעם כדיקטטור חדש.

זה עצוב, אבל שיעורי האזרחות שלנו, בהם הטמיעו בנו שוב ושוב את ערכי הדמוקרטיה, היו אולי השיעורים החשובים ביותר שקיבלנו, חשובים אפילו יותר משיעורי המתמטיקה, ועצם העובדה שאת אותם השיעורים קיבלו גם מפכ"ל המשטרה שלנו, והרמטכ"ל שלנו, וכל משפחתו, הם הסיבה לדמוקרטיה שלנו. הם הסיבה (לדוגמה) שגנרל, לא ניסה להשתלט על המדינה ו/או הצבא לאחר הסירוב למנותו לרמטכ"ל... למרות התסכול והתמיכה ברחוב. במצרים ובשאר המדינות הערביות, השכלה כזו לא נתנה באופן רחב לכל העם בחינם. אילו הייתה ניתנת, היה העם רואה את אי הצדק ומורד בשלטון הרבה קודם לכן.

בעוד שנתיים שלוש, יגלה העולם המערבי, כמו גרמניה לפני שמונים שנה, וכמו רוסיה לפני תשעים, כי הדיקטטורה הרבה יותר זולה יעילה וחסכונית מאשר הדמוקרטיה. ואם מטרתם היא כסף, אוכל, וכבוד, אז הדיקטטורה ולא הדמוקרטיה היא דרך המלך להשיג את הדברים הללו. קל הרבה יותר להתחנף לשליט יחיד וכל יכול, מאשר, כמו אצלנו, לכמה מפלגות בלי שיודעים מיהי זו שתזכה בשלטון. בדיקטטורה לא צריך לשלם שוחד כספי ופוליטי לאחים המוסלמים, כמו שאצלנו משלמים אותו לש"ס. ואז תעמוד בפני אזרחי העולם המוסלמי השאלה הבלתי נמנעת: האם להעדיף את הקמח, או האם להעדיף את התורה. אני חושב שכולנו כבר יודעים במה הם יבחרו.

וכך, שוב יעלה שליט יחידי לשלטון שם, שליט יחידי שכלל איננו יודעים אם הוא יתמוך במתינות או בקיצוניות. ההשערה שלי, אחרי הבגידה של ברק אובאמה במובראק שהוא לא יוכל להישען עליו יותר ויבחר בקיצוניות. ולכן, שוב אני צופה ב BBC, לקבל רמזים.