ארכיון דון קישוט:

היה זה מוזר, אם לא משעשע מעט, לצפות בטקס הענקת פרס ספיר. מסך הטלוויזיה, המרובע בדרך כלל, הפך למעוגל, כשבכל  פינה וחרך מדגיש ערוץ 2, שהגמר הגדול של האח הגדול, אצל הזכיין הגדול בערוץ הגדול נמצא במרחק של רק כמה שעות ספורות. למטה היה פס שביקש לסמס למועמדים למובילים, בפינה  העליונה מימין היה שעון עצר, ולידו, משמאל פס שהציג את תמונות המתמודדים. 

גיאומטריה, מה זה בכלל? איזו צורה הייתה למסך ריבועי שנחתך באופן כזה? וכל הזמן, במשך השעה בה שודר הטקס, מדברים בחריץ הדק שנשאר לטקס על התפתחות התרבות במדינה וחשיבותו של שוק הספרים בארץ, עד כמה הוא שוקק, מניץ, מלבלב ופורח. רק דבר אחד היה חסר לי בכתוביות והוא צל. היה זה הדבר המתאים ביותר שהתרבות של האח הגדול תטיל צל, כבוד ואפרפר על חמשת הסופרים המובילים במדינה לשנת תשע"א.

וכך, בעוד שש שעות,פלוס מינוס כמה דקות, שניות, פרסומות, קדימונים וטיזרים, יחל באמת האירוע התרבותי מספר אחד במדינה. האירוע שיקבע מי יהיו המנחים הבאים של תכניות התרבות שלנו, מי באמת יככבו בעמודים הראשיים של מדורי הרכילות לשנה הקרובה, מי יזכו בפרס הגדול פי חמש(!),  מפרס ספיר, ומעל לכל למי בני הנוער שלנו יתחננו שיעשו להם ילד.

למרות זאת, יהיה זה קל,  קל מדי, להמשיך לחבוט באח הגדול. זאת משום התכנית אינה יותר מאשר מראה, או יותר נכון מסננת לישראליות. שם טמון הקסם שבה. מראה, כשמה כן היא.מראה. אולם מסננת, מסננת  את הטעים מן הטפל. כך עושה האח הגדול, החל משלב האודישנים הנסתר. באודישניםסוננו מאלפי מועמדים רק הישראלים הציוריים ביותר . משם הקהל המשיך ומסנן את המועמדים אחד אחד. ובאופן הזה, כמו קרן אור העוברת במנסרה, או נכון יותר , קרני שמש בכתם שמן עכור על הכביש,  משתלבים המועמדים בתבניות ובדמויות בלתי צפויות.

אמר מישהו לפניי, ואכן צדק, כי העונה הזו הייתה עונה נשית. קשה לי להאמין שלכך התכוון האח הגדול אך כך זה יצא. גם בעונה הזו, כמו בעונות הקודמות היה את אותו התמהיל: שתי דמויות אב, ושתי דמויות אם. בכוונה הוא עושה זאת, האח,  לאו דווקא באח הגדול הנוכחי, אלא גם בכל עונה ובכל מדינה בה הוא משודר. הכוונה  היא לקחת שניים בכדי שאחד לפחות יגיע עד לשלבים המתקדמים, אך הפעם קרה משהו הפוך.

רצה הגורל , ושתי דמויות האב נשרו בשלבים מוקדמים מאוד... ולמרבה האירוניה, דווקא משום שהיו דמויות אב ורצו לייצג משהו ערכי. הראשון, יורם, שביקש
שלא יכניסו את התנ"ך לשירותים, והשני, יגאל, משום שהזכיר לג'קי שהוא לא שירת בצבא. כך נשארה הבמה פנויה לשתי הנשים, דנה ופרידה, שהיו צריכות לשמש גם כאבא וגם כאימא. לא מפתיע, אם כך, שמבין השתיים נצחה זו ששירתה את המטרה בצורה הטובה יותר: פרידה הגברית-נשית והבלתי צפויה..

יהיה זה חטא לאמת לעסוק בפרידה ככוכבת. פרידה מעולם לא הייתה דמות ראשית, אלא זרז מעולה. פרידה זירזה תהליכים, אולם קשה לי להאמין שאפילו עכשיו אנו יודעים על פרידה הרבה יותר מכפי שידענו עליה בתחילת התכנית. פרידה לא נחשפה כמו ליהי,  לא זיגזגה כמו נופר, לא התאהבה כמו סיוון ועמיר. פרידה הייתה פרידה. פושרית ודחפנית של אג'נדות  של אחרים. על חלק היא הגנה, אחרים היא תקפה. זה הכל. לכן, האנשים שקידמה קיבלו לבסוף  חיים משל עצמם, הפכו להיות מעניינים ממנה, ולבסוף אף קיבלו את מקומה בגמר... כמו ליהי.

ליהי, יחד עם דנה ספקטור, מסמנת אבן דרך בתולדות הפמיניזם. אם לפני 100 שנים היו רוצחים על בגידות, ולפני 50 שנה מסתירים אותן ומתלחשים בחשאי, כיום הבגידות מפורסמות ללא חשש. בדרך כלל הדבר נעשה בעמודים הראשונים של אמצעי התקשורת, ובמקרה של ליהי, בן הזוג אף מואשם בכך שלא סיפק מספיק אהבה. אין חשש שהדבר יפגע ברייטינג או בקריירה, בדיוק להפך. אולם ליהי היא אדם שהרגש שולט בו, היא באמת מתנהגת כפי שהיא מרגישה וזאת בניגוד לנופר.

נופר, לעומתה, היא אולי המתמודדת המענינית של העונה. היא קיבלה שלא בצדק את התואר "עצבן". אולם אף אחד לא שאל מדוע היא כל כך עצבנית. נופר הרי מעולם לא הופלתה, לא הוחרמה, ואת רוב המריבות היא יזמה. הסיבה שנופר עצבנית היא משום שהיא אופורטוניסטית וככזו היא מוותרת על עקרונותיה למען המטרה הסופית. היא נמשכת לחזקים ולמשפיעים ובתוך כך היא מתעלמת מצו ליבה. עם פרידה היא התקדמה כברת דרך מסוימת, לפני שזרקה אותה. אז ניסתה להתקדם על גבה של דנה. וכאשר מקומה בגמר הובטח היא זרקה את סוס המשא האחרון שלה, ג'קי.

כאשר רצונותיה של נופר מתרחקים ממנה, היא מפחדת להישאר קירחת מכאן ומכאן, ומנסה להשיג אותם בדרך אלימה של כעס... או נכון יותר של פחד.
אולם חשוב לזכור שנופר אינה אדם רע. היא פשוט מייצגת סוג מסוים של ישראליות. כולנו מכירים אותו: חברות לרגע. אולם בחיינו הם נעלמים חזרה אל תוך המבוך של החיים ולא מספיקים לספוג את הכעס שלנו. באח הגדול לא היה לנופר לאן לברוח ומכאן המקור לחיכוכים. נופר היא כזו, כי אין לה הרבה מה להציע, ולכן היא מרגישה צורך לוותר על עצמה למען הזדמנויות.  סיוון לעומתה היא ההיפך המוחלט.

מן הרגע הראשון סיוון הוגדרה כ"כוסית" של העונה, וזמן רב דיברה היא על המהפך הגדול שהתרחש בחייה,  מחנונית ל"שאפת על". אולם קילוף קטן של פני השטח מראה שהמהפך שהתרחש בחייה של סיוון אינו גדול כפי שחשבה.

סיוון שיפרה את האריזה, אך לא שיפרה את התוכן. סיוון, למרות גופה המשגע, היא עדיין אותה חנונית על שמחכה לנסיך על הסוס הלבן/ מלך הכיתה שיאסוף אותה וימליך אותה. וכשהאגדה לא מתרחשת בהתאם לתסריט אותו תכננה בראשה היא הופכת לכעסנית ונקמנית. לאו דווקא על מה שעושים לה,אלא על כך שהיא מרגישה שהמתינה זמן רב ללא כל תועלת. במהלך כל העונה ניסתה סיוון לתמרן את ה"אגדה" שרקחה בראשה, בעזרת כעס, נקמנות ובכי, אך את הפתרון האמתי, והוא לשפר את מה שמתחת לחזות מעולם לא ניסתה, ואני בספק רק אם תנסה במהלך העשור הקרוב. הגוף המהמם שלה יספק אינסוף מחזרים. לא בכעס אני מדבר עליה כך, אלא ברחמים, וכמייצגת של ענף נוסף של הנשיות הישראלית.

היות והייתה העונה הזו עונה נשית בעיקרה. גם הגברים שכיכבו בה, או נכון יותר הגיעו לגמר, היו גברים נשיים יותר מבדרך כלל. עמיר של עונה 3
הוא לא סער שיינפיין של עונה 2.  סער יודע לעמוד מול "רגשי" נשי, עמיר נשבר. עמיר התקפל מול כמה מילות איום של יגאל, ואילו סער עמד בחרם כמעט עונה שלמה. עמיר היה אולי המתמודד הגברי ביותר העונה, אך במבחן הגבריות שאותו היה אמור למלא, הוא לא עמד. הוא עדיין חיפש את השליטה הנשית והצל האימהי כשנמשך (חברית) לדנה. בכה יחד עם סיוון. עמיר הוא אולי הגבר הישראלי החדש, אך זוהי התדרדרות גדולה מהגבריות הישראלית הקשוחה של פעם.

ג'קי, לעומתנו, מעולם לא היה אמור להיות הגבר של העונה, אלא ההפוגה הקומית. עד היום קשה לי להחליט אם ג'קי הוא שחקן גדול, או מתמודד גדול. האם
אנדרטאות האהבה שהעמיד לנופר, וההתנזרות שלו בספרד, והבכי שלו והעמידה האוטומטית שלו לצידה גם כשלא צדקה הן סוג של אהבה עיוורת, או שמא הן סוג של משחק מתוחכם .לי נראה שזה קצת מכל דבר, ורק בסוף הבין ג'קי, מה המשמעות של להיות בוגר, והוא שלתת מעצמך באופן עיוור, לא אומר שתקבל משהו חזרה. מי שבאמת אוהב, נותן בלי לצפות לתמורה.

כך או כך, גילתה לנו העונה הזו שנשים הן לא בובות חרסינה נוצצות, ובכך עשתה שירות לכל הגברים במדינת ישראל... אולי אפילו יותר מפרס ספיר :)