ארכיון דון קישוט:

אני מבולבל.

ככל שאני מנסה, אינני מצליח למצוא כל הגיון בהחלטה של ביבי ושטייניץ לקצץ בתקציב. כל האצבעות מראות שמשהו פה לא תקין, ומשהו פה לא נכון. להלן ההסבר.

קיצוץ גורף נעשה בדרך כלל במקרה  של משבר. ישנים שני סוגים. האחד הוא משבר צפוי, ובכך מתכוננים לעתיד, והשני הוא משבר בלתי צפוי שנחת בהפתעה (כמו ביוון). בכל מקרה, כאשר נעשה קיצוץ באה הממשלה ומודיעה: שגינו, לא תכננו נכון, ומקבלת עליה את הדין, בין אם זו התפטרות ובין אם זו הליכה לבחירות. ככה נעשים הדברים במדינות מתוקנות ויש כאלה שיוסיפו לאחר מכן את המילים: "וטוב שכך".

במקרה שלפנינו, טוענת הממשלה שהכל בסדר, שלא נעשתה שום שגיאה בממשלה, ושהקיצוץ בא כהכנה למשבר שיבוא (או שלא יבוא). סטנלי פישר , ירום הודו,  הואיל להופיע בכבודו ובעצמו בפומבי והודיע זאת. הוא הימם אותנו בתרחישי אימה על פרישת מדינות מגוש האירו, ועל המשברים שישראל תספוג כתוצאה מכך. הוא הסביר שזו הסיבה שצריך לבצע קיצוץ כעת, כדי לא לאבד את אמונם כפי שעשתה יוון (להזכירכם, למרות שהיא פושטת רגל, עדיין משלמת את חובותיה כרגיל).

מצד אחד פישר צודק. אם מדינה כלשהי אכן תפרוש מגוש האירו, אז היא לא תצטרך להכיר באירו כמטבע היחידי שלה. היא תוכל לבצע פיחות, וכאשר תבצע פיחות תוכל אותה המדינה למכור תוצרת בזול לחו"ל כי ערך המטבע שלה יקטן לעומת האירו. באופן הזה יוגדל חלקה היחסי של המדינה על חשבון ישראל,  והן בשל התכווצות גוש האירו לו מוכרת ישראל כשליש מתוצרתה, והן בשל הנ"ל, יאבדו המשקיעים את האמון ביכולתה הכלכלית של ישראל ויורידו את דירוג האשראי שלה בדומה ליוון. כל זאת לא אמר סטנלי פישר, הוא רק  נקט באיום מרומז, אך אני יכול להבין שלשם רמז פרופ' פישר.

מצד שני יש בעיה בכך. מדינת ישראל היא מדינה קטנה, ולכן גם התכווצות של גוש כל כך גדול, לא אמורה לפגוע ביצוא שלה באופן משמעותי. אם היה חושב מישהו באירופה שמדינת ישראל מתחרה באופן רציני בחו"ל על חשבון המדינות החברות בה, כבר מזמן היו מוצאים סיבה לסלק אותה משם. לא חסרות סיבות: מדיניות ישראל בשטחים, הפרת זכויות אדם, ברוך השם אירופה מלאה בתירוצים. הרבה יותר סביר שגדול ככל שיהיה חלקה של ישראל ביחס לאוכלוסייתה, תקציבה היה ועודנו קטן במונחים אובייקטיביים, והקוטן הזה מאפשר לה גמישות בעולם. לכן, תרחישי האימה הללו נשמעים לי פחות ופחות אמינים.

לא זאת בלבד, אלא שהמטרה המוצהרת של ממשלת נתניהו הייתה מאז ומעולם שמירה על אמון המשקיעים. נתניהו התפאר תמיד בכך שישראל עולה בדירוגי האשראי בעולם, וזוכה להלוואות והשקעות בזכות המדיניות הכלכלית שלו. ולכן, בגלל שהמדיניות הכלכלית שלו כה יעילה וטובה, יש לשמר את האמון הזה, לא להכניס את המשקיעים לפאניקה בגלל בעיות בעולם שאינה בשליטתה של ישראל, להראות להם שהממשלה בשליטה על ידי עריכת קיצוץ רוחבי, ובכך לשמר את השגשוג.

בואו נבחן את התיאוריה הזו. אם המטרה המוצהרת היא שמירה על אמון המשקיעים, והמשקיעים הם כה הפכפכים, אז אסור יהיה בשום פנים ואופן להפחיד אותם. קיצוץ של מיליארד  או שניים מהתקציב, אולי יותר, הוא אכן צעד בונה אמון, אך בואו נסתכל על צעדים אחרים שיכולים להלחיץ  את המשקיעים.

ראשית, המצב בדרום מתחמם. יכולה לפרוץ שם מלחמה בכל רגע משום שהצבא המצרי חלש מדי פוליטית מכדי לנקוט תגובה קשה כנגד המחבלים המנסים לפגוע במדינת ישראל. זה אומר שקן הטרור בעזה יתפח ויגרור אותנו למלחמה או איך שאוהבים לקרוא לזה בישראל היום: "עימות". עימות הוא דבר יקר שכמעט לבטח עולה מיליארד או שניים. כמו כן אין דבר שמלחיץ משקיעים יותר מאשר עימות. שום קיצוץ לא יעזור במקרה שכזה. אז גם לא הרווחנו כסף וגם הפסדנו את אמון המשקיעים.

שנית, נניח שכלל לא תפרוץ מלחמה, ושר החוץ המבריק והדיפלומטי שלנו אביגדור ליברמן יצליח לשכנע את ידידיו הערביים לשדל את עמם להימנע ממלחמה. עדיין קיים אירוע שאפילו ליברמן לא יצליח למנוע אותו... ינסה ככל שיוכל: הבחירות.

בעוד שנה וקצת יתקיימו בחירות לכנסת ישראל. בחירות אלו יתקיימו בשיא המשבר שפישר חוזה, משום שאז לכאורה תפרוש מדינה אחת או יותר מגוש האירו. ודווקא אז כשהמשקיעים יחפשו להיווכח ביציבות במדינת ישראל, יתגלה פתאום שאין להם אפילו מושג מי יהיה ראש הממשלה ומה יהיו יחסי הכוחות, שלא לדבר על מדיניות הממשלה. זה יכניס את המשקיעים לאי וודאות ויוריד את דירוג האשראי של ישראל.  אני כבר לא מדבר על ההשקעה העצומה בבחירות, בהסכמים קואליציוניים חדשים, הטבות לאוכלוסיות בעלות השפעה (לדוגמה המתנחלים, הדתיים וכדומה ועוד) שעלותן תהיה פי כמה וכמה מעלות הקיצוץ הזה. כלומר ששוב נאבד את אמון המשקיעים.

האמת היא שקיצוצים היא אף פעם לא דרך טובה לזכות באמון משקיעים. וקיצוצים קטנים משפיעים באופן קטנטן על הכלכלה כך שאין כל סיבה לבצע אותם. רק בישראל קיצוצים ופיטורים גורמים לאנשים לחשוב שמישהו עושה משהו. בעולם, עצם המילה קיצוצים, נרדפת למילה צרות. והיא ורק היא גורמת לאובדן האמון.

אינני מבין כיצד אפשר לשלב את כל הטענות של ממשלת נתניהו להגיונית אחת. ראשית הוא אומר שהמדיניות הכלכלית שלו מצוינת ("נניח" שהוא צודק). שנית הוא אומר שההכנסות ממיסים ירדו. אבל איך זה יכול להתיישב עם מדיניות כלכלית מצוינת? במדיניות כלכלית מצוינת הכלכלה פורחת, יותר אנשים עובדים, ויותר אנשים משלמים מיסים. אחר כך הוא משנה את הטענות שלו ואומר שהירידה בהכנסות היא לא הסיבה לקיצוץ אלא הציפיה למאורע טראומטי בגוש האירו. הוא גם אומר שאת המיסים הוא יטיל בעיקר על השכבות המבוססות. דבר מוזר כשלעצמו כי הרי גם העלאת מיסים ומחירים היא פגיעה בשכבות הלא מבוססות. אז הם לא יקראו לזה מס, הם יקראו לזה התייקרות כתוצאה ממס שיהיה גרוע אף יותר משום שהוא לא יהיה מפוקח ויהיה נתון לחסדי השוק החופשי.

האם לא סביר הרבה יותר שכדי לשמור על אמון המשקיעים, עדיף היה לביבי ללכת לבחירות היום ועכשיו. כך כאשר המשבר יגיע (אם באמת יגיע משבר כפי שפישר וביבי טוענים), יהיה לנו מנהיג עם קדנציה ארוכה שמסוגל לבצע מהלכים לארבע השנים הקרובות. אין דבר יעיל מכך לשימור אמון המשקיעים, ולא קיצוצי ר אווה בתקציב, בכלכלה שביבי טוען אין בה כל פגם.

אשאיר את ההחלטה לכם.