ארכיון דון קישוט:

היא יושבת שם הרחק בקצה השולחן ומביטה בי בלעג. “בוא, נראה אותך גבר", אומרת וצוחקת את צחוקה הלגלגני, יודעת היטב, שאני חסר אונים מולה. גבירתי ,הערמה של שיעורי הבית , רק גודלת ומשמינה, לא מנסה אפילו להתחיל בדיאטה כדי לגרום לי להתאהב בה מחדש, ומתגרה בי על כל צעד ושעל.

אחח... כמה ,שאני שונא ללמוד, קשה לי לתאר זאת במילים. בעצם... זה לא נכון כלל, זה דווקא די קל לי לתאר זאת במילים, מה שקשה, הוא לתאר זאת במילים מנומסות, נטולות ביפים ובליפים. בכל אופן, גבירתי, אותה ערימה של שיעורים, היא אולי הדבר היחידי ממין נקבה שמצליח להביס אותי פעם אחר פעם.

הכל אצלה זה פקודות: חשב, פתור, הערך והסבר. יושב אני מולה כמו ילד נזוף , קטן מאי פעם מנסה להעלות במוחי הסברים מטורפים שיסבירו אותי." אני הופללתי!”, רוצה ליבי לצעוק ולפרוץ מהחזה, “תפרו לי תיק", “זה הוא עשה את זה לא אני". אני מגמגם, מנסה להיחלץ מהעונש. והיא מסתכלת עלי, ברק רשע בעיניה. “זה לא יעזור לך", היא מלגלגת עלי, מהעונש לא תתחמק. אני נאנח, נושף בכעס, מסמיק, רוקע ברגלי. זה לא עוזר.

מה אפשר לעשות אל מול האזיקים הבלתי נראים. האם הפתרון טמון בבריחה? הרי כל עבד יודע לבטח שייתפס אם יברח. הרי ברגע הראשון ,שאניח את רגלי בלשכת התעסוקה, או בחברת כוח אדם, אצטרך להסביר מדוע בזבזתי כל כך הרבה שנים מחיי, שלא לדבר על כסף, רק כדי להעלות חרס בידי.

אולי לקום ולרצוח אותה, לגאול את עצמי. כן, כן. לקום עם סכין, ולנעוץ אותה עמוק בערימת הספרים. אבל לצערי זה גם לא יעזור. הספרים הם מהספרייה. הספרנית (שבאופן חשוד גם היא נקבה), תיגבה ממני קנס, ו פשוט תביא מלכה אחרת שתרדה בי, חדשה מתמיד, עם שיניה הנוצצות שיבצבצו אלי בכל פעם שתפער את פיה לצחוק את צחוקה הלעגני.

אני שונא ללמוד!! אני רוצה חופש!!, אני צורח, אבל מי ישמע ?מי יודע שקצה נפשי בלימודים? מי יודע שכל מה שאני רוצה עכשיו זה לשבת על חוף הים, ולשרוק לפקאצה מספר 5 שתעבור מולי בביקיני מינימאלי שעולה יותר מהמשכורת החודשית שלה, בזמן שאני מתקרר להנאתי מארטיק במחיר מופקע שקניתי מהמוכר?

אל מול קולה המלגלג של גברת הנייר שלי, נאלם אני דום. הרעיונות פורחים בורחים ממני כמו חולדות מספינה טובעת. ואני נותר גלמוד,כמו ספינת רפאים ,שמטענה היחידי הוא נוסחאות חסרות ערך וחסרות שחר, ובהחלט יש בי את הרצון לומר חסרות טעם.

איך להסביר לה, לגבירתי ה"נאווה" שאני בוגד בה עם מחברת אחרת, אלקטרונית, חדשה ונוצצת, שמה הוא, הבלוגוספירה ואיפה להתחבא כשהיא תגלה. מזל שלא רצעתי את אוזני מול המזוזה.

מישהו או מישהי מתנדבים להסתיר אותי, עבד לשיעורי בית עד יעבור זעם?

הצעות ותרומות יתקבלו בברכה.