ארכיון דון קישוט:

Rumors of my Death have been greatly exaggerated. במילים ספורות אלה פתח סמואל קלמנס את זיכרונותיו. בהחלט עלתה בדעתי המחשבה, שמילים אלו מתאימות כדי לתאר את היעדרותי ה(לא)קצרה מכם. במהלך ימים אלה, כמו האיש במסיכת הברזל, זכיתי לראות במאורעות גדולים, וגדולים פחות נפרשים כנגד עיני. יש לנו נשיא חדש, לא סתם, נשיא בעל פז"מ של 50 שנה בלהיות לוזר. כנראה לעולם לא מאוחר מדי לנמר לשנות את חברבורותיו. השביתה על הלחם האחיד, גם הכתה גלים בארצנו הקטנטונת. ואני יושב וצועק, וללא חיבור לרשת שישמש כרמקול.

הנושא שאני רוצה לכתוב עליו כעת הוא נושא די פופולארי לדיונים, אך לא פופולרי למעשים. נושא זה הוא מחיר הלחם. ראשית, אני רוצה להסביר את הסיבה שבחרתי בנושא זה: הדבר החזק ביותר בטבע, לעניות דעתי, אינו היהלום, אלא הסמל. סמל יכול להצית מהפיכות, להפיח חיים במתים, לגזול אותם מהחיים. לעצב מדינות, להפיל ממלכות, לעורר חלומות, ולזעוק זעקות. בארץ ישראל, מנהיגי המדינה, ביודעין או בשוגג, הפכו את כיכר הלחם לסמל.

במשך שנים נהגנו לומר בגאווה שאנו מדינה סוציאלית. אמרה זו לא הייתה דבר סתמי, אלא הצהרהת שזיכתה אותנו בכבוד רב בחו"ל. “כל ישראל חברים", “כל ישראל ערבים זה לזה", אלה הם שני המשפטים, שאפשרו לנו לחיות במציאות המטורפת הזו. עם השנים הצטמקה ההצהרה הזו עוד ועוד. קבצנים החלו להופיע בפינות הרחוב, תעשיית בתי תמחוי משגשגת הופיעה בעקבותיהם. הסטודנטים הפכו מ"משאב" ל"נטל". תרופות מצילות חיים הפכו לנדירות כמו פרס בלוטו, ובאמצע המהומות האלה, עמד סמל אחד, רם ונישא : הלחם האחיד. לא עזרו התחינות של ויקי כנפו או המחאות של הנכים. בכל פעם שאמר פלוני, כי המדינה הזו הפכה להכלאה מעוותת, ששילבה את חוסר האכפתיות של המשטר הקפיטליסטי עם החובות האזרחיים הקשים מנשוא של המשטר הסוציאליסטי, עמדו מנהיגי המדינה, שכמו אצילים בימי הביניים, היו דור שלישי ורביעי של חברי כנסת מראשית ימי המדינה, והצביעו ללחם (האחיד) ואמרו : “ לפחות זה ישנו" והיום, היגענו לנקודת האור האחרונה, שהשתלטו עליה כוחות החושך (או כוחות השוק), וגם אותה כבשו.

כבר בשעה זו אנו מתבשרים שבתקציב השנה הבאה, עומדים לקצץ 8 מליארד שקלים!!. הכסף הזה, הוא לא כסף המקוצץ מכלכלה קורסת, אלא ממדינה צומחת ומשגשגת. הכסף הזה או לא "קיצוץ בשומן" אלא בשר חי ומדמם שקוצץ אינספור פעמים ע"י סילבן שלום, בנימין נתניהו, הירשזון ואולמרט (לפני שהפך לראש ממשלה). הקיצוץ הזה הוא מעשה מאוד לא דמוקרטי, משום שהוא מעולם לא הופיע, לא במצע של קדימה, ולא במצע של הליכוד.

הדבר המעניין והמרתיח ביותר הוא, שהקיצוץ הזה, שהוא בעקרו קיצוץ בשירותים, שהאזרח מקבל, לא מלווה בד בבד בקיצוץ במשכורות של נותני השירותים קרי המנכ"לים והפוליטיקאים (שיבצעו עבודה מועטה יותר). לא ולא ! משכורתם לא תצומצם אלא רק תגדל. למעשה, משכורתם ותנאי העסקתם יהפכו לכה כדאיים, עד שהמתנה הגדולה ביותר שיוכלו להעניק לילדיהם, היא מושב בכנסת (או בממשלה), וכך נהייה עדים לדור נוסף (חמישי במספר, מזכיר את כוכב נולד) של אצבעות מטופחות שיישלחו אל קערת האוכל המשותפת של עמך ישראל.

מדינת ישראל היא מדינה מיוחדת מסיבות רבות. אחד הדברים המעניינים בישראל הוא שמדינתנו היא אולי אחת המדינות היחידות, שמרבית עשיריה המופלגים עשו את הונם מחוץ לישראל. למעשה ישנם אפילו כמה, שברחו מהמדינה בשל חובות לנושים, ורק בחו"ל הם קיבלו חזרה את הכסף וחזרו למדינה שלנו צחורים כשלג. רבים מאנשי התקשורת שלנו הם כאלו. הדבר הזה נאמר י, כי באחת התכניות שצפיתי בהם נאמר שהמדד הטוב ביותר להתנהגותו של אדם בעתיד היא התנהגותו בעבר. ושליש מהנכסים בישראל, שליש !!מרוכזים בידי אנשים בלתי אמינים בעלילת שנטשו ספינה טובעת בשעת המצוקה הגדולה ביותר.

זוהי הסיבה, שאנו עדים למציאות כלכלית מעוותת . מציאות כלכלית שהייתי משווה אותה רק לחברה הפאודלית של ימי הביניים. מציאות קשה ושוחקת, בה האדם הפשוט הוא למעשה עבד של אדונו, החבר בקבוצה מצומצמת של אצילים, שלעולם לא מתרעננת, הקובע את גורלו עד לפרטים הקטנים ביותר. מה התועלת בכך שיש חוק שמבטיח שאנשים לא יושלכו לבית הסוהר בעוון מלחמה בממסד, אם עונשם יהיה גוויעה ברעב?

רקוויאם למי שלא יודע, הוא תפילת אשכבה . בר המינן במקרה זה הוא הסמל של רשת הביטחון. הסמל שיהודי לא יגווע ברעב, ללא קשר לכמה יהיה גרוע המצב. במקומו מנופפים מול אפנו בסמל חדש. הסמל זה הוא: השגשוג. יש כל כך הרבה כסף, כך טוענת הממשלה, שאפשר לאכול עוגות, מדוע להתעקש על לחם?

יש עוד מקרה בהיסטוריה (הלא כל כך רחוקה) שהממשלה התנהגה באופן דומה. היו אלה ימי הבועה של ההיי טק. ההיסטוריונים בוודאי יאמרו שמדינת ישראל חוותה אז שגשוג כלכלי שאין כדוגמתו. דבר זה אינו נכון. הענף היחידי ששגשג היה ענף ההיי טק. ובכל פעם שמישהו התלונן על ניהול גרוע, אמרו לו ביבי ופרנקל (נגיד בנק ישראל דאז):” לך ללמוד היי טק ותראה מה זו הצלחה”. מדינת ישראל הפכה למדינת הייטק. שיטות העבודה של ההייטק, כמו שעות גלובליות (בלי שעות נוספות), חוזים אישיים, ופיטורים מיידיים יושמו בכל שכבות המדינה. זה היגיע לאבסורד כזה, שהיום אפילו אנשים שמרוויחים שכר מינימום, מקבלים "חוזה אישי" ששולל מהם כמעט את כל הזכויות באופן חוקי . תנאי הכניסה להיי טק עלו פלאים, והפכו לבלתי אפשריים, תקשיבו טוב ונראה אם תעקבו אחרי המשפט (האמיתי לגמרי)הבא והטמטום שבו : נפתחו קורסי הכנה לקורסי קבלה לקורסי כניסה לבחינות של הייטק (כן עד כדי כך).עד שיום בהיר אחד, נגמר ההיי טק, ואנו נשארנו עם שר אוצר שהדבר היחידי שעמד לצידו הוא ג'ודי מוזס. היו אזהרות, אבל אף אחד לא שעה להם, ואפילו אנשיי ההייטק הפכו לחוטבי העצים ושואבי המים של כולנו. המצחיק הוא שאז, אף אחד מהאנשים שהשתמשו בהייטק כדוגמה לניהול תקין של המדינה, קם והסביר מדוע הוא נפל. הם אפילו ניסו להסביר את המצב הקשה של המדינה... כן ניחשתם נכון: בנפילת ההייטק.

היום אנו נמצאים בתקופה דומה. אנשים שהתלוננו על פערים חברתיים וקיום בכבוד, על יחס אנושי, ועל תרופות מצילות חיים, הושבו ריקם, כי היה לנו לחם אחיד או במילים אחרות משבצת הסמל הייתה תפוסה, עד שכבר לא אין לנו גם את זה. אז הם החלו להבטיח לנו שגשוג. יבוא היום והשגשוג ייגמר. ואז נישאר בלי כסף, בלי שירותים חברתיים , בלי תרופות, וכן, גם בלי לחם. ואז שמונה עשר המשפחות , ביטוי שנשמע דומה להפליא למאפיה. יקומו ויממשו את הקוד הגנטי שלהם, ויימלטו מארץ זבת חלב ודבש זו.

מה שעצוב הוא, שכולנו יודעים, שלכשנעמוד על רגלינו שוב, לא רק שהם יחזרו, אלא הם יחזרו לעמדות מפתח בשלטון ושם ינווטו את גורלנו באופן דומה עד לפעם הבאה.