אין מנוחה
ליגע, אין מרגוע
לעמל. בדיוק
כשהצלחתי סופסוף לתקן את המחשב שלי
ולהתקין עליו את מרבית
התכנות/הדרייברים/קונפיגורציות,
ששכנו עליו באותם ימי זוהר,
שחלפו אך לפני חודש,
טפחה על פני פתאום המציאות.
לא זה לא סרט,
אני לא ממציא את זה ואל
תצחקו. עכשיו
שהמחשב תוקן, אז
השולחן שעליו הוא יושב נשבר.
זה לא מצחיק,
מסתבר שהנגר הגאון שכח את
כלל המנוף ושם חיזוקים קטנים מדי.
אז עבדכם הנאמן כיתת רגליו
לחנות הקרובה למקום מגוריו כדי לקנות
פינים במידות הנכונות,
עייף ומזיע מתלאות היום
הגעתי ויגעתי כששקית הקניות בידי,
כשגיליתי את המציאות
המרושעת:אי
אפשר להשתמש במברג.
צריך להבריג את הברגים
ב-90 מעלות,
ואין לי את הכלים הדרושים
לכך.
אתמול
כתבתי, כשמקלדת
נחה לי על הברכיים,
במקום על המגש הנשלף,
ותאמינו לי שאתם לא רוצים
לדעת איפה העכבר הסתובב,
למזלי עכברים הם יצורים
די מטונפים, אז
הוא לא התלונן יותר מדי.
בכל זאת המצפון שלי מייסר
אותי. לכן
החלטתי, שבקרוב
אעשה כמעשה ביבי וקצב,
ואוציא את העכבר שלי
לגמלאות. שמעתי
שיש ישוב בארץ שקורים לו "חולדה"
איך הוא יוכל לסרב להצעה
כזו.
עכשיו
נחליף באלגנטיות נושא ...
סיימתי (באופן
די מבזה) את
הסמסטר הנוכחי.
בחייו של כל אדם יש את הרגע
שהוא כבר לא יכול ללמוד יותר,
ומרגיש שהוא חייב לשנות
אווירה. אני,
שלמדתי טכנולוגיה כבר
מכיתה ט', מרגיש
שקצה נפשי. מגיל
18, כל
עיסוקי היה בטכנולוגיה ללא ניצוץ.
של אומנות/ספרות
לרפואה. קשה
לי למצוא דרך כיצד לפלס דרכי אל מחוץ
למלכודת הדבש,
שבוססתי בה במשך שנים כה
רבות, אבל
לא על הלחם לבדו יחיה האדם,
ואני,
שבלסתי את סוג הלחם הזה
במשך זמן כה רב,
כבר מרגיש סימני בחילה.עדיין
לא הגיעו כל הציונים,
אבל אני בהחלט חושב שהמגמה
הזו תהיה תיראה גם בהם.
לפעמים אני מצטער שהייתי
טוב במתמטיקה,
אולי אז הייתי כבר אז משנה
את מהלך חיי, אבל
יצא שנשאבתי עמוק יותר ויותר למערבולת
זו.
זו
הסיבה, שכללי
המשחק החדשים כל כך מכעיסים אותי.
כמובן שאין לי זכות להתלונן,
שהרי זכיתי לקבל תואר ראשון
במחיר די סביר,
אבל עכשיו נסתם הגולל על
כך שאי פעם אוכל לבצע הסבת מקצוע אקדמית.
עם
המחירים החדשים,
שכר
הלימוד הולך לעלות מ-
10,000 ש"ח
לשנה,
ל15,000
לשנה.
ואני
מעריך שלכשייפרץ הסכר הזה הוא ירקיע שחקים
ויגיע למחירו העולמי הריאלי בצעדים מהירים
שהוא בסביבות 15,000
דולר
ללימודי מכללה,
ופי
שניים מכך ללימודים במוסדות יוקרתיים.
הצרה
היא,
שלקריירה
שנייה צריך גם דמי מגורים נסיעות וכו'.
בנוסף
לתשלומים עבור המשפחה והילדים.
הפועל
היוצא,
הוא
שהסבות יהפכו לדבר נדיר ביותר.
אילו
הייתי היסטוריון,
שמנתח
את ממשלתו של אולמרט,
הייתי
מנסח זאת במילים:
Sue Me. במילים
אחרות,
זו
ממשלה חסרת בושה,
שהחוק
היחידי שהיא (עדיין?)
מצייתת
לו מגיע מבתי המשפט.
קסאמים
נופלים על שדרות?
אין
מיגון עד שבג"ץ
לא יכריח.
שוללים
קצבאות בתוכנית וויסקונסין?
אין
בעיות,
לך
לבית המשפט ותקבל אותם חזרה.
בשכר
מינימום אי אפשר להתקיים בכבוד?
שבג"ץ
יגיד את זה,
כאילו
שלא מספיק להיכנס לחנות ולראות.
נהרגו
120
חיילים
בגלל ניהול כושל?
תפגין
עד מחר,
אבל
עד ששופט יגיד (לא
ירמוז
בדו"ח
אבל יאמר במפורש),
Hit the road Jack , לא
נזוז.
ברגעים
אלה חיוך עובר על פני.
הסיבה
לכך היא שאני חושב על הפינויים מגוש קטיף,
ועמונה,
וחושב
לעצמי שאולי אנו צריכים שוטרים על סוסים
שיפנו את "מתנחלי
התחת"
האלה
מהכורסה המרופדת בקריית הממשלה.
אתמול
ראיתי את עופר עיני נואם בזכות העלאת השכר
של עובדי השירות הציבורי,
שלא
הועלה משנת 2001.
רצה
המקרה,
ובאותו
יום בדיוק,
ביקרתי
בסניף של Office
Depot, כדי
לקנות רכיב,
במסגרת
מערך התיקונים שלי,
שקניתי
ב-2001.
אז
הוא עלה 110
ש"ח
היום הוא עלה 199
ש"ח.
אותו הרכיב (לא
מודל חדש יותר).
ייתכן
שאילולא הייתי עורך את הביקור הזה ב-Office
Depot, הייתי
כועס על ההסתדרות,
אבל
כעת אני מבין.
בעולם
שלנו לעמוד במקום,
משמעותו
ללכת אחורה,
והעובדים
במגזר הציבורי,
הלכו
7
שנים
אחורה.
הם
אותם האנשים שמחנכים את הילדים שלנו,
מרפאים
אותנו מתאונות ומפיגועים.
שומרים
עלינו מעבריינים ומהפשע המאורגן,
מפנים
את הזבל שאנו מייצרים ואפילו,
אפילו
קוברים אותנו .
אגב,האם
שמתם לב שבשש השנים האחרונות,
רמת
השירות בכל אחד משירותים אלה ירדה בצורה
דרסטית?
אולי
הדברים קשורים.
כמה
קל לשבת ולהתלונן על איכות
השירות שאנו מקבלים מהממשלה,
וישנם
אפילו כאלו שמצדיקים את היחס הקשוח אליהם.
אני
לא אתפלא עם בעוד כשבוע,
בצעד
כאילו מיקרי,
יפרסם
עיתונאי זה או אחר,
רשימה
של המרוויחים הגדולים של השירות הציבורי.
ככה
זה במדינה שלנו,
כמו
באוקיינוס,
שוחים
בשלווה כשלפעמים מרגישים כריש התוקף
מלמטה.
אז
כמאמר הפתגם,
פתחתי
בהר וסיימתי בגיגית.
כנראה
אני צריך לחזור לכושר גם בכתיבה שלי.
Use it or lose it .
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
